שמעון הורונצ'יק
 | |
| לידה |
13 ביוני 1889 יד בסיוון תרמ"ט ויילון |
|---|---|
| התאבד |
ספטמבר 1939 (בגיל 50) ת"ש/תש"א קאלושין |
| לאום | יהודי |
| עיסוק | סופר ומשורר |
| שפות היצירה | יידיש |
| תחום כתיבה | שירה ופרוזה |
| יצירות בולטות | אין גערויש פון מאשינען, פארפלאנטערטע וועגן, ביים שוועל |
  | |
שמעון הורונצ'יק (ביידיש: שמעון האָראָנטשיק; 13 ביוני 1889 - ספטמבר 1939) היה סופר יידיש.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הורונצ'יק נולד בווילון שבפולין למשפחה חסידית. בגיל 8 התייתם מאביו ובמשך שלוש שנים התחנך אצל סבו. אחרי מות סבו חזר לאמו. הוא למד בבתי מדרש, ובכמה ישיבות. בגיל 17 התחיל לעבוד כפועל בבית חרושת לתחרה בעיר קאליש, שם נתפס להלכי הרוח הסוניאליסטיים שרווחו אז בקרב הפועלים.[1] הוא התגורר בעיר זו עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בזמן מרחץ הדמים שהגרמנים ביצעו בקאליש באוגוסט 1914 הוא שרד בקושי. הוא היה התשיעי בקבוצה שבה הגרמנים ירו בכל עשירי.[2] אירוע זה השפיע על כל חייו. מקאליש נסע ללודז' ומשם לסומפולנו. שם התחתן, והתפרנס מחנות מכולת. על פי בקשת אשתו, עזב את המכולת והם עברו להתגורר בוולוצלאווק, שם היה לה אח אמיד. שם כתב את ספרו פארפלאנטערטע וועגן.
במשך כמה שנים התגורר בפריז ובבלגיה, וחזר משם לוורשה במאי 1939. בתחילת ספטמבר נמלט מוורשה במטרה להגיע לווילנה. באמצע ספטמבר 1939 התאבד, לאחר שאיבד את בנו בדרך.[3] הוא נקבר בעיירה קאלושין, על פי מאמר לזכרו שנכתב על ידי ישראל ראבון.[4] השמועה על כך מתועדת ביומנו של חיים אהרן קפלן בתאריך 16/9/1939[5].
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהשפעתו של המשורר הרשלה דנילוביץ, שעבד גם הוא בבית החרושת לתחרה, התחיל הורונצ'יק לכתוב שירים והתחבר לחוג הסופרים המקומי.[6] בשנים 1918-1920 כתב שירים שנכנסו ברובם לספרו הראשון פעלדבלומען, ורשה, 1921. אחרי כן עבר לכתוב פרוזה. כתיבתו זו הייתה בליוויו של הסופר יצחק מאיר וייסנברג.[7] הוא פרסם שורה ארוכה של סיפורים בכתבי העת של וייסנברג וגם בהיינט ובדער מאמענט.[8]
ב־1924 פרסם את ספרו: פארפלאנטערטע וועגן: אדער, צווישן די חורבות פון ידישן לעבן בעריכתו ובהוצאה לאור של וייסנברג. הספר תיאר את חורבנה הפיזי והרוחני של יהדות פולין תחת השלטון הגרמני במלחמת העולם הראשונה.[9] הספר הכעיס את קהילת סופרי יידיש ואפילו גרם לשנאה להורונצ'יק בגלל פרק 46 בו שהיווה כתב פלסתר כנגד שורה ארוכה של סופרי יידיש. כמו כן הוא תקף, בצורה קשה,את איגוד הסופרים והעיתונאים ואת קולטור-ליגע.[10] רבים מהסופרים זיהו את עצמם בנכתב. התברר שפרק זה לא נכתב על ידי הורונצ'יק כי אם על ידי וייסנברג.[11] כתוצאה מכך הוטל על הורונצ'יק חרם שקט מצד סופרי יידיש. חלק מן הסופרים ידעו שלא הורונצ'יק כתב את הפרק וביקשו ממנו שיתנער בפומבי מן הפרק, אך הוא לא היה יכול משום שוייסנברג היה פטרונו והמו"ל שלו.[12] ב־1927, אחרי שפורסמה על ספרו זומפ סקירה מאוד שלילית בליטערארישע בלעטער[13]), הוא ניסה להתאבד במערכת העיתון בשתיית רעל[14]). רק אחרי זמן רב כששלום אש כתב עליו שבחים הוסר החרם והוא התקבל כבן בית בקהילת סופרי יידיש.[15]
אחרי שהחרם בוטל פרסם הורונצ'י'ק מספר רב של יצירות בעיתונות: בהיינט, דער מאמענט, פאלקסצייטונג, וולאצלאווקער טאגבלאט ואחרים. יצירותיו מצטיינות בריאליזם שלהן.[16]
הורונצ'יק מבטא בספריו בצורה מדויקת את אירועי חייו. בספרו אין גערויש פון מאשינען תיאר את תהליך הפרולטריזציה בעיירות הקטנות.[17] הוא מתאר בספר את חורבנה של התעשייה הזעירה היהודית וכן את מאבקו של הפועל היהודי ושל ההמון היהודי לאור מהפכת 1905.[18] הורונצ'יק עשה מאמץ לתאר ברומנים הגדולים שלו בצורה ריאליסטית את הכוחות המניעים את התנועה המהפכנית ותיאר את כל מה שעיניו רואות.[19]
הורונצ'יק הוא הראשון בספרות יידיש שמביא דמויות של נשים מהפכניות: טעמערל, זינא ודורה בספרו 1905 הן דמויות כאלה.[20]
ספרו הביוגרפי ביים שוועל שהתפרסם בוורשה ב־1936 עשה רושם גדול. הוא מתאר שם מאות דמויות של יהודים ושל לא יהודים בפולין, פריז ובמקומות אחרים באירופה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.[21]
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פעלדבלימען. ווארשע: ווייסענבערג, 1921
- פארפלאנטערטע וועגן: אדער, צווישן די חורבות פון ידישן לעבן. ווארשע: גאלדפארב, 1924
- זומפ: ראמאן. ווארשע: קולטור-ליגע, 1927
- אין גערויש פון מאשינען. ווארשע: קולטור-ליגע 1928
- 1905: ראמאן. ווארשע: קולטור-ליגע, 1929
- דאס הויז אויפן בארג: ראמאן. ווארשע: קולטור-ליגע, 1934
- ביים שוועל: (ביניאמינס קינדעריארן): ראמאן. ווארשע: קינדער-פריינד, 1935
- צוויי וועלטן: זינד ראמאן: דארט ווו די זשיראנד פאלט אריין אין ים דערציילונג. ווארשע: קולטור-ליגע, 1935
- געקליבענע שריפטן. ווארשע: יידיש-בוך, 1950
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 3, עמודים 70-72
- שלמה לאסטיק, פארווארט: שמעון האראנטשיק - געקליבענע ווערק, ווארשע, 1950, עמודים 3-9
- יוסף אקרוטני, הקדמה: אין גערויש פון מאשינען. בוענאס איירעס, 1953, עמודים V-XXVI
- נתן כהן, ספר, סופר ועיתון: מרכז התרבות היהודית בוורשה 1918-1942.ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2003
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מידע על שמעון הורונצ'יק בקטלוג הספרייה הלאומית
שמעון האראנטשיק (1889-1939), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יוסף אוקרוטני, הקדמה לספרו של הורונצ'יק אין גערויש פון מאשינען, עמוד VIII
- ^ לעקסיקאן, באנד 3, עמוד 70
- ^ יוסף פפירניקוב, היימיש און נאענטע, תל אביב: פארלאג י. ל. פרץ, 1958, עמוד 224
- ^ לעקסיקאן, עמוד 72
- ^ מקור: https://benyehuda.org/read/8460#fn:35
- ^ לעקסיקאן, עמוד 70
- ^ אוקרוטני, עמוד VIII
- ^ לעקסיקאן, עמוד 71
- ^ נתן כהן, Horontshik, Shimen, The Yivo Encyclopedia of Jews in Eastern Europe
- ^ נתן כהן, ספר, סופר ועיתון, עמוד 54
- ^ לעקסיקאן, עמוד 71
- ^ אוקרוטני, עמוד IX
- ^ ליטערארישע בלעטער, 27 במאי 1927, עמודים 13-14
- ^ ליטערארישע בלעטער, 10 ביוני, עמוד 19
- ^ אוקרוטני, XI
- ^ לעקסיקאן, עמוד 71
- ^ שלמה לאסטיק בהקדמה לספרו של הורונטשיק געקליבענע שריפטן, עמוד 4
- ^ לעקסיקאן, עמוד 71
- ^ שלמה לאסטיק, עמוד 5
- ^ שלמה לאסניק, עמוד 7
- ^ לעקסיקאן עמוד 71
