שמעון דטנר
 | |
| לידה |
2 בפברואר 1902 קרקוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
8 בדצמבר 1989 (בגיל 87) ורשה, רפובליקת פולין |
| מדינה |
פולין |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בוורשה |
| מקום מגורים |
ביאליסטוק |
| השכלה |
האוניברסיטה היגלונית |
| מעסיק |
המכון ההיסטורי היהודי, Central Commission for the Investigation of German Crimes in Poland |
| בן או בת זוג |
Edwarda Orłowska |
| חתימה |
 |
  | |
שמעון דטנר (2 בפברואר 1902–1989) היה ניצול שואה והיסטוריון יהודי פולני.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דטנר נולד בקרקוב שבפולין. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה התגורר עם משפחתו בעיר ביאליסטוק, לימד כמורה לחינוך גופני בחטיבה היהודית בגימנסיה העברית בביאליסטוק, והיה בעל תואר ד"ר.[1]
בפרוץ המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך הכיבוש הגרמני על ביאליסטוק, שהתחיל ב-26 ביוני 1941, דטנר נכלא בגטו המקומי, יחד עם אשתו ושתי בנותיו, וגר איתן שם במשך שנתיים. ביוני 1943 הוא הצליח לברוח ליער שם הוא נלחם כפרטיזן. המשפחה שלו נשארה מאחור ונרצחה על ידי הגרמנים לפני שהספיק לחזור אליהם. דטנר היה חבר בארגון המחתרתי של "יודיטה" (יהודית נובוגרודסקי), ותפקד כראש חבורת לוחמים.[2]
לדטנר היה קשה לשרוד לאחר הבריחה מהגטו, הוא סיפר שאת החורף של 1943/1944 דטנר שרד רק הודות למשפחות של חוות בכפר שסיפקו לו ולפרטיזנים החברים שלו אוכל ולפעמים מקלט. באוגוסט 1944 דטנר חזר לביאליסטוק, והתחיל לנסות ולשקם את הקהילה היהודית בעיר. בנובמבר 1944, דטנר הפך ליושב ראש הקהילה היהודית בביאליסטוק. בתור חבר באגודה להיסטוריה יהודית בקהילה, הוא השתתף באיסוף של חומרי מקור, הקלטות של עדויות וגם שלח עדויות של עצמו.
בתום המלחמה הוא שהה בישראל תקופה קצרה, ושב לפולין ושם התמנה לפרופסור באקדמיה הפולנית הלאומית. הוא נפטר ב-1989 ונקבר בבית הקברות היהודי בוורשה.[3]
המשימה האישית שלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דטנר הפך להיסטוריון של יהדות ביאליסטוק בזמן השואה כי האמין שמה שקרה לו ליהודים ברחבי העולם היה מקרה ייחודי וחד פעמי.
דטנר ידע שמתוך 50,000 יהודי ביאליסטוק רק בסביבות 100 שרדו את השואה. השורדים עדיין מצאו את עצמם במצב מסכן חיים, כשאלימות אנטישמית המשיכה גם אחרי השחרור. למרות התנאים הלא מאפשרים, הם לקחו על עצמם את המשימה המכבידה לכתוב ולפרסם מכתבים היסטוריים ומסמכים קשורים אל השואה, ודטנר לקח על עצמו כמשימה אישית לאסוף את כל המכתבים ההיסטוריים. בתום המלחמה דטנר התמסר לחקר תקופת השואה וכתב מספר ספרים בנושא זה, בעיקר בפולנית וביידיש.[3][4]
