שמורת אוקאפי
 | |||||||||
| נהר אפולו | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| תאריך הקמה |
1992  | ||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||
| שטח | 13,726.25 קילומטר רבוע, 1,372,625 הקטאר | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו | ||||||||
| מיקום |
יער הגשם איטורי | ||||||||
| קואורדינטות | 2°00′N 28°30′E / 2°N 28.5°E | ||||||||
|
www | |||||||||
  | |||||||||
שמורת חיי הבר אוקאפי (בצרפתית: Réserve de faune à okapis) היא שמורת טבע ואתר מורשת עולמית השוכן ביער איטורי שבצפון-מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בסמוך לגבולה עם דרום סודאן ואוגנדה. השמורה הוקמה ב-1992, והיא משתרעת על פני שטח של כ-14,000 קמ"ר שהם כחמישית משטח היער.
גאוגרפיה, גאולוגיה ואקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]השמורה מורכבת משני אזורים גאומורפולוגיים: המישור הנטוי של יער איטורי באגן נהר הקונגו, וסוואנה המשתרעת למרגלות הגבעות סמוך להרי השבר המערביים. אדמת השמורה היא חומצית, ולעיתים רמות החומציות הגבוהות מגיעות לעומק של יותר משני מטרים. הגבעות בצפון ובמזרח השמורה עשויות מגרניט. מתחת לפני הקרקע בשמורה יש תצורות גרניט ארכאיקוניות, תצורות גנייס ותצורות שיסט. השמורה שוכנת בין הנהרות נפוקו, טאקונה ואגאמבה בצפון, והנהרות איטורי ולנדה בדרום. בשמורה יש מרבצים של זהב, קסיטריט (מינרל בדיל) וקולטן ברמה גבוהה. מינרלים אלה התייקרו בשנת 2000 כיוון שהם משמשים כחומרי גלם בתהליך ייצור מעגלים משולבים לטלפונים ניידים ולמחשבים.
התקופות הגשומות הן בין מרץ למאי ובין אוגוסט לנובמבר, ובכל חודש יורדים לכל הפחות 50 מילימטרים של גשם בממוצע. הערפל בעונת היבשה הוא אחד מהגורמים המעודדים שגשוג אפיפיטים, חזזיות, וטחבים. הטמפרטורה היומית הממוצעת היא כ-24°C.
מחקר, שימור ואיומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]השמורה הוספה לרשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון בשנת 1997. האיומים העיקריים על השמורה היו בירוא יערות, הנגרם בעיקר על ידי חקלאות ושרפות, ציד מסחרי וכריית זהב. המלחמה בחלק המזרחי של המדינה החלה להשפיע על השמורה בשנת 2005, וגרמה לחלק מהצוות להימלט או להתפנות. בעוד שאנשי המבוטי והבנטו רוחשים כבוד ליער ולשמורה, המהגרים שהגיעו לאזור גרמו לפגיעה מסוימת. גורם נוסף להתדרדרות מצב השמורה הוא המחסור במימון הנובע מהתנאים הפוליטיים והכלכליים. קיימות תוכניות לפיתוח התיירות האקולוגית באזור מתוך כוונה להגביר את העניין הציבורי ולגייס מימון.
בשמורה שוכן מרכז השימור והמחקר אפולו (Epulu Conservation and Research Center), שהוקם ב-1928 על ידי האנתרופולוג האמריקני פטריק פוטנאם. בתחילה לכד המרכז את האוקאפים ושלח אותם לגני חיות באמריקה ובאירופה. במשך השנים שינה את מדיניותו, והאוקאפים נלכדים, מגודלים בשבי, וחלק מהצאצאים שלהם נשלחים לגני חיות על מנת להבטיח את השונות הגנטית שלהם. המרכז אחראי גם פעולות המחקר והשימור בשמורה.
פלורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
השמורה מחולקת לארבעה אזורים:
- יער ביצה המשתרע על פני רצועות צרות לאורך תעלות ניקוז החוצות את השמורה.
- יער מעורב המשתרע על פני שטח של 9.1 הקטאר, שגובה העצים בו הוא בין 30 ל-40 מטרים בשטחו של היער תועדו כ-302 מינים של עצים ו-130 מינים של ליאנות.
- יער מ'באו (Mbau) המאופיין על ידי מינים ממשפחת הקטניות. גם בו נע גובה העצים בין 30 ל-40 מטרים, החופה צפופה ואחידה וצמחיית הקרקע פתוחה. באזור היער הרגיל (40 הקטאר) תועדו 670 מינים של צמחים.
- יער שניוני המתפתח באזורים שבעבר התרחש בהם בירוא יערות. באזור זה גדלים שני מינים מאוימים של ציקסינים (Encephalartos marunguensis ו-E.schmitzii).
פאונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשטחי היער תועדו 52 מיני יונקים, והידוע בהם הוא האוקאפי. היער הוא בית גידול עבור כ-4,000 פרטים מתוך כ-30,000 החיים ברחבי העולם, ועבור כ-7,000 פרטים של הזן cyclotis של פיל סוואנה אפריקני, הניצודים עבור שנהביהם. מינים אנדמיים נוספים הם איילון המים, חתול זהוב אפריקני, הגחניים גחן מיימי וגחן ענק, נמרים, פנגולין ענק, שנבוב, אנטילופת בייטס, תאו היער (תת-מין של התאו האפריקני), חזיר נהרות וחזיר יער ענק.
היער הוא בית גידול עבור מינים רבים של צביונים. בשטחי היער תועדו 13 מינים של פרימטים, הכוללים בין השאר 7,500 פרטים של שימפנזה מצוי[1]. תנין גמדי ותנין צר-חרטום הם שני תניניים הגדלים ביער. ביער תועדו 376 מינים של עופות.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Susan Lyndaker Lindsey; Mary Neel Green; Cynthia L. Bennett (1999). The Okapi. University of Texas Press. ISBN 0-292-74707-1
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שמורת אוקאפי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Hart,T.& Mwinyihali R.(2001). Armed Conflict and Biodiversity in Sub-Saharan Africa: The Case of the Democratic Republic of Congo (DRC). Biodiversity Support Program / WWF, Washington, D.C.
 | |
|---|---|
|