שמורות היער האטלנטי בחוף דסקוברימנטו
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| על שם |
גילוי ברזיל  | ||||
| נתונים ומידות | |||||
| שטח | 111,930 הקטאר | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה |
 ברזיל | ||||
| מיקום |
אספיריטו סאנטו, באהיה | ||||
| קואורדינטות | 16°30′S 39°15′W / 16.5°S 39.25°W | ||||
  | |||||
שמורות היער האטלנטי בחוף דסקוברימנטו (בפורטוגזית: Reservas de Mata Atlântica da Costa do Descobrimento) כוללות שמונה אזורים מוגנים ביער האטלנטי.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השמורות משתרעות על פני שטח כולל של כ-1,120 קמ"ר במדינות באהיה ואספיריטו סאנטו בברזיל. האזור בו הן מצויות מכונה "חוף דסקוברימנטו" (Costa do Descobrimento; מילולית: "חוף הגילוי"), שכן בו התקיים, ב-1500 המפגש הראשון בין אירופאים לאינדיאנים של ברזיל של ימינו. בשנת 1999 הוכרזו השמורות בידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
השמורות כוללות שלושה פארקים לאומיים (הר פסקואל, דסקוברימנטו ופאו ברזיל), שתי שמורות ביולוגיות (אונה וסואורטאמה), שתי תחנות מחקר (וראקרוס ופאו ברזיל ספלאק) וכן את שמורת היער ליניארס. תחנת וראקרוס ושמורת היער ליניארס הן בבעלות פרטית, אך ניהולן נעשה בתיאום עם האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע.
היער האטלנטי הוא מהמגוונים והעשירים שביערות הגשם, אך הוא מצוי בנסיגה מתמדת כתוצאה מברוא יערות לצורכי חקלאות והקמת ערים. למעשה, הוא מורכב כיום משתי יחידות ביוגאוגרפיות נפרדות. חלקו הדרומי מצוי בעיקר בשטחיהן של מדינות סאו פאולו ופרנה, וגם בו 25 שמורות שהוכרזו ב-1999 כאתר מורשת עולמית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|