שלמה יחזקאל יהודה
| לידה |
1819 ה'תקע"ט בגדאד, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
1871 (בגיל 52 בערך) ה'תרל"ב ירושלים, האימפריה העות'מאנית |
| מקום קבורה | חלקת הנביאים, בית הקברות היהודי בהר הזיתים, ירושלים |
| מדינה | האימפריה העות'מאנית |
| מקום מגורים | בגדאד וירושלים |
| תקופת הפעילות |
? – 28 בנובמבר 1871  |
| תחומי עיסוק | הלכה, קבלה, הנהגת קהילת יוצאי עיראק בירושלים. |
| תפקידים נוספים | ראש ישיבת חסד-אל בירושלים. |
| רבותיו | רבי משה חיים מבגדאד |
| בני דורו | רבי יצחק פראג אופלטקה, רבי עבדאללה בן משה חיים. |
| בת זוג | רינה בת פרג' חיים |
| אב | רבי יחזקאל יהודה |
| אם | רחל בת רבי משה חיים |
| צאצאים |
בניו- רבי שאול, רבי בנימין, רבי פרג' חיים, ורבי משה-שמעון. בנותיו- שרח ילין, מזל טוב הלוי, חנה כאתון ורבקה. נכדיו- אברהם שלום יחזקאל יהודה, יצחק יחזקאל יהודה,דוד ילין, רחל דנין. ניניו- אליעזר ילין, אבינועם ילין עזרא דנין. |
  | |
רבי שלמה יחזקאל יהודה (ה'תקע"ט, 1819- כ"ב תשרי ה'תרל"ב, 1871) היה רב ספרדי יליד בגדאד, ממנהיגי הקהילה היהודית בירושלים במאה ה-19 וראש ישיבת חסד אל בירושלים. בן דודו הוא רבי יוסף חיים מבגדאד מחבר הספר "בן איש חי".
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי שלמה נולד בבגדאד שבעיראק (אז חלק מהאימפריה העות'מאנית) לאביו רבי יחזקאל יהודה, שהיה מעשירי בגדאד וממנהיגי הקהילה היהודית בעיר ולאמו רחל, ביתו של רבי משה חיים רב העיר בגדאד. דודיו היו הרבנים רבי עבדאללה בן משה חיים ורבי אליהו בן משה חיים.
בשנת ה'תקפ"ד כשהוא היה רק בן 5 נפטרה אמו. והוא ואחיו גדלו בבית סבם, רבי משה חיים. בצעירותו למד רבי שלמה בישיבות העיר בגדאד ובעיקר אצל סבו, רבי משה חיים שהיה רב העיר. בשנת ה'תקצ"ה היגר אביו לעיר כלכולתה שבהודו, אבל בנו רבי שלמה נשאר בבגדאד אצל משפחת סבו ומשפחת אשתו, כדי להמשיך וללמוד בישיבות בגדאד.
בחודש סיוון ה'תרי"ד[1] החליט רבי שלמה לעלות עם אשתו וילדיו לירושלים. הם נסעו במשך 40 יום בשיירת גמלים דרך המדבר, עד לעיר ארם צובה שבסוריה. מכיוון שרבי שלמה לא רצה לנסוע בשבת. הוא שילם למנהיג שיירת הגמלים עוד 140 פרנק על כל שבת (בנוסף לשכר הנסיעה הרגיל) ובעד תשלום זה עצרה כל השיירה בשבתות ורבי שלמה היה יכול לא לנסוע בשבת בלי להישאר לבדו במדבר. כשהגיעו לחלב הם נחו כמה ימים והמשיכו בשיירות אחרות עד שבחודש אלול הגיעו לירושלים.
עם בואו לירושלים החל לפקח על ישיבת כנסת יחזקאל שהוקמה במימון אביו ועל שמו, ובראשה עמד דודו, רבי עבדאללה בן משה חיים. כמו כן הוא הפך לאחד ממנהיגי הקהילה הספרדית בירושלים בכלל וקהילת עולי עיראק בפרט.
בשנת ה'תר"ך, נפטר אביו והוא ירש ממנו נכסים בהודו ובעיראק, שנוהלו בידי אחיו. ההכנסה שקיבל רבי שלמה מנכסיו הגיעה לשווי של עשרים וחמש אלף לירות שטרלינג, וכך הוא היה יכול לשבת בירושלים ולעסוק בתורה בנחת, בעושר ובכבוד, וגם לתרום ביד רחבה למוסדות תורה ולנזקקים. בשנה זו[2] קנה רבי שלמה בית ברחוב חב"ד ברובע היהודי בירושלים והקים בו את ישיבת "חסד אל" ועמד בראשה עד יום פטירתו. בישיבה זו עסקו בהלכה ובקבלה, ולמדו בה גדולי חכמי ירושלים. בישיבה התקיים מניין "מכוונים" שבו התפלל רבי שלמה עם מקובלי הישיבה על פי כוונות האריז"ל והרש"ש. חכמי ותלמידי הישיבה אכלו וישנו כל השבוע במתחם הישיבה על חשבונו של ראש הישיבה, רבי שלמה. רק בשבתות חזרו חכמי ותלמידי הישיבה לבתיהם. רבי שלמה מימן את החזקת הישיבה בעיקר מכספו הפרטי אבל גם מתרומות שאסף מקרובי משפחתו בבגדאד ובהודו. רבי שלמה קנה ספרים רבים בסיסים ונדירים והעמידם באוצר הספרים של ישיבתו לתועלת יהודי ירושלים בכלל וחכמי ותלמידי ישיבתו בפרט.
בנוסף להקמת הישיבה, קנה רבי שלמה את קרקעות הכפר הערבי קאלוניה שממערב לירושלים, ובנה שם בתים בהם התיישבו בניו רבי שאול ורבי בנימין וחתנו יהושוע ילין. על קרקעות אלה הוקמה לימים המושבה מוצא.
רבי שלמה פעל הרבה ליישוב המחלוקות והסכסוכים בין בני העדה הספרדית לבין בני העדה האשכנזית בירושלים, ותמך כספית בישיבות ומוסדות של בני כל העדות. למשל, הוא השתתף במימון בנייתו של בית הכנסת המרכזי לקהילת החסידים בירושלים, "בית הכנסת תפארת ישראל". בנוסף הוא עודד את צאצאיו לא להינשא דווקא לבני עדתם, ואכן כמה מילדיו נישאו לבני העדה האשכנזית, דבר שהיה חריג באותה תקופה. כמו כן, הוא הקים ישיבה במימונו בשם "כנסת ישראל" והעמיד בראשה את רבי יצחק פראג-אופלטקה שהיה נוהג במנהגי הספרדים למרות מוצאו האשכנזי והיותו יליד אוסטרו-הונגריה, תלמיד החתם סופר ואחד ממנהיגי כולל אונגרין.
רבי שלמה נהג לא לחלק את הכסף לעניים בעצמו, אלא הוא מינה אדם אחר שיחלק את הצדקה לעניים וכך העניים לא ידעו מי הנותן. בשנת ה'תרל"ב נקלעו עסקיו של רבי שלמה (שנוהלו על ידי אחיו) למשבר כלכלי והוא לא היה יכול לתרום לעניים כהרגלו. בערב חג הסוכות הגיעה הממונה על חלוקת נדבותיו של רבי שלמה כדי לקחת כספים ולחלקם לעניים. רבי שלמה נאלץ לספר לממונה על מצבו הכלכלי. הממונה חזר לעניים במפח נפש ואמר להם שהכסף שהם היו מקבלים היה מנדבתו של גביר מסוים והגביר הזה פשט את הרגל. העניים זעמו ודרשו לדעת מה שמו של הגביר. הממונה נאלץ לגלות לעניים את שמו של רבי שלמה. העניים הביאו את כל בני משפחותיהם והחלו לצעוק ולבכות. רבי שלמה ששמע את צעקות העניים יצא מביתו וישב בין העניים ואמר להם ”מעתה גם אנוכי לכם נדמתי” כלומר גם אני עני כמוכם. נכדו דוד ילין סיפר שרבי שלמה חלה בעקבות הצער על כך שאין ביכולותו לסייע לעניים[3].
לאחר שבוע של מחלה, בחג שמחת תורה, כ"ב תשרי ה'תרל"ב נפטר רבי שלמה יחזקאל יהודה, ולאחר החג נקבר בחלקת הנביאים שבבית הקברות היהודי בהר הזיתים. על מצבתו של רבי שלמה נכתב ”המקום המרחם הוא ירחם על נפש רוח ונשמה שלמה בן יחזקאל יאודה ז"ל שהיה מלומד ביסורין ורודף צדקה וחסד מחזיק ידי לומדי התורה נלקח לבית עולמו ביום כ"ב לחודש תשרי שנת ה'תרל"ב לפרט קטן. תהא נפשו צרורה בצרור החיים אמן.”
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחודש ניסן ה'תקצ"ד, כשהוא בן 15 התחתן רבי שלמה עם רינה בת פרג' חיים. אשתו רינה הייתה אישה חכמה, שהייתה בקיאה בתנ"ך, זוהר ועין יעקב, ונהגה לקרוא בהתעניינות את עיתוני התקופה. אחותה של רינה, נשאה לדוד ששון, אבי משפחת האצולה היהודית-הודית משפחת ששון שזכתה לכינוי "הרוטשילדים של המזרח".
לרבי שלמה ורינה נולדו 4 בנים ו-4 בנות.
- שאול- נולד בשנת ה'ת"ר בבגדאד. נישא לעלקה, בתו של רבי ישעיה ברדקי. היה תלמיד חכם, ולצד זה היה מראשוני הפועלים ליישוב הארץ. משנת ה'תר"ך פעל יחד עם גיסו יהושע ילין ואחיו רבי בנימין להקים ישוב יהודי במוצא, במימון כספי של אביו. נדבק בקדחת ונפטר בכ"ב שבט ה'תרכ"ד כשהוא בן 24 בלבד[4].
- בנימין יחזקאל יהודה- נולד בשנת ה'תר"ד בבגדאד. נישא לבכורה-רבקה ברגמן. משנת ה'תר"ך פעל יחד עם גיסו יהושע ילין ואחיו רבי שאול להקים ישוב יהודי במוצא, במימון כספי של אביו. עם פטירת אביו, התמנה במקומו לראש ישיבת חסד-אל, שימש בתפקיד זה עד לפטירתו בשנת ה'תרע"ב. בניו היו הפרופסורים אברהם שלום יחזקאל יהודה ויצחק יחזקאל יהודה.
- רבי פרג' חיים- היה אחד מחכמי ירושלים, חיבר את הספרים "ותתפלל חנה" ו"יערת הדבש". היה מומחה לענייני המקדש והמשכן ובנה דגם של המשכן וכליו. בשנות חייו האחרונות יצא כשד"ר להודו, ובדרכו לשליחותו עבר בבגדאד ומת שם בי"ז תשרי ה'תרנ"ז.
- משה שמעון- נולד בשנת ה'תרי"ד. נישא לדבורה לבית לוי. נפטר בשנת ה'תרצ"ט. בנו היה המתרגם יעקב צבי יחזקאל יהודה.
- שרח- בשנת ה'תרט"ז נשאה ליהושע ילין. בנם של יהושע ושרח הוא הבלשן, המחנך והפעיל הציוני דוד ילין. ובנותיהם הם רחל (אשת יחזקאל דנין) ושרה (אשת יוסף מני). כמה מנכדיהם של יהושוע ושרח היו דמויות בולטות בתחומים שונים ביישוב. למשל- המהנדס אליעזר ילין, המתרגם והמזרחן אבינועם ילין, ואיש שירות הידיעות של ההגנה עזרא דנין.
- מזל טוב- נישאה ליהושע ציון הלוי.
- חנה כאתון- נישאה לשופט מלכיאל מני.
- רבקה- לא ידועים עליה פרטים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהושע ילין, זיכרונות לבן ירושלים, ירושלים, ה'תרפ"ד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד תדהר (עורך), "שלמה יחזקאל יהודה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1172
- הרב אריה ליב פרומקין, "הרב החסיד הגביר שלמה יחזקאל לבית יהודה", תולדות חכמי ירושלים, ירושלים, ה'תר"צ, חלק שלישי, פרק ח, אות סה.
- כרטיס נפטר- שלמה יחזקאל יהודה, באתר הר הזיתים.
- משה שבת, ישיבות בגדאד, ירושלים, תשע"ו, עמ' 79, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כך כתב דוד תדהר, אבל ציין שלפי דברי חתנו של רבי שלמה, יהושע ילין בספרו "זכרונות לבן ירושלים", עלה רבי שלמה יחזקאל יהודה רק בשנת ה'תרט"ז, וכך כתב גם הרב אריה ליב פרומקין בתולדות חכמי ירושלים
- ^ כך כתוב בתולדות חכמי ירושלים, אומנם תדהר כתב שרבי שלמה קנה את הבית ברחוב חב"ד והקים את הישיבה בשנת ה'תר"ב, ויותר מסתבר שקנה בשנת ה'תר"ך ולא בשנת ה'תר"ב כי בשנת ה'תר"ב עוד לא היה רבי שלמה בירושלים.
- ^ דוד ילין, הצבי, גיליון רכ"ז, "חכם בנימין יחזקאל יהודה ז"ל"
- ^ זיכרון לחובבים הראשונים, חוברת ד, עמוד 60