שלמה בן נתן
רבי שלמה ב"ר נתן (רשב"ן בראשי תיבות ומכונה גם אלג'יבלי) הוא חכם תימני מהמאה ה-12 שחי במצרים. חיבר ספר הלכה גדול על סידור התפילה המבוסס בעיקרו על התלמוד וחיבורי הגאונים. כתבי יד ממנו נמצאו בספריית אוקספורד ובספריית הוותיקן.
מוצאו וכינויו של רבי שלמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי שלמה אלג'יבלי היה חכם ידוע במצרים בדורו של הרמב"ם. מוצאו מהעיר "דו אלג'יבלה" שהייתה בירת תימן בשעתו. לצד חכמתו היה ידוע כמי שאינו נושא פנים גם לגדולי מלכות ועשירים. בהיותו בקהיר שבמצרים הוא חלק על דרשתו של אחד מגדולי התורה שם בצורה חריפה, דבר שהביא לתלונה נגדו אצל הרמב"ם שאמנם הצדיק את המתלונן, אך עם זאת ייעץ למתלונן כי עדיף שיסיר את תלונתו במילים הבאות "ואולם מאחר שהוא ידוע ביראת שמים ובחכמה, אינו ראוי לומר עליו דבר, עד אשר ישמעו דבריו, הואיל והתורה הקדושה חייבה להדר תלמידי חכמים ולהכריעם לכף זכות, על כן מוטב להעלים עין מכל השאלה הזאת".
רבי שלמה אלג'יבלי התפרסם בחיבורו שהוא סידור הגדוש בהלכות רבות המבוססות על התלמוד ותורת הגאונים. רבי שלמה כיהן כדיין. כפי הנראה הוא רבי שלמה בר נתן שהיה חבר בית דינו של רבי סעיד בן מרחב אב"ד עדן בשנת 1156.[1] רבי שלמה אלג'בלי מכונה "אב בית דין" בכת"י, וכך נדפס בחיבורו שיצא על ידי שמואל חגי.
לדברי פרופסור גויטיין בנו הוא רבי אברהם אלימני ממצרים שלימים עלה לירושלים וייסד בה בית כנסת הנקרא על שמו "כניסה בן אלימני". הוא כיהן בירושלים כדיין.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שלמה דב גויטיין, הודו ב', עמ' 496.
