שלוחי מצווה אינם ניזוקים
שלוחי מצווה אינם ניזוקים הוא הוא כלל הלכתי שלפיו העוסקים במצווה אינם ניזוקים בשעת התעסקותם בה. חריג מכלל זה הוא מקרה בו מצוי היזק במקום אליו הולך האדם.
מקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור הכלל הוא בתלמוד בבלי מסכת פסחים שם אמר רבי אלעזר ש”שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן”.[1] וראיה לכך שאינם ניזוקים בהליכתם לדבר מצווה מדברי איסי בן יהודה שלמד בקל וחומר מעלייה לרגל שנאמר עליה בתורה ”ולא יחמד איש את ארצך” (ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ד), ונלמד מכך שבזמן שלא תהיה בבית פרתך תרעה וחיות לא יזיקו לה, התרנגולת שלך תנקר באשפה וחולדות לא יזיקו לה. קל וחומר בני אדם שאין דרכן להנזק כמו חיות, שבזמן שעוסקים במצווה אינם ניזוקים. התלמוד מביא ראיה נוספת, לכך שאינם ניזוקים בחזרתם מעשיית המצווה, מהפסוק ”ופנית בבוקר והלכת לאוהליך” (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ז'), מלמד שכשחוזרים מוצאים אוהל שלם.[2]
שימוש בכלל
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקום שמצוי היזק
[עריכת קוד מקור | עריכה]התלמוד מחריג מכלל זה מקום בו מצוי היזק.[3] כך, בספר חסידים נכתבה ביקורת חריפה כנגד מי שיוצא לדרכים בעת סכנה כדי ללמוד תורה.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אברהם צבי מרגלית, שלוחי מצווה אינם ניזוקים, ספריית אסיף
- אביעד ברטוב, שלוחי מצווה אינם ניזוקים, האומנם?, תורת הר עציון
- בעניין "שלוחי מצווה אינן ניזוקין", פורטל הדף היומי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ האימרה מובאת בכמה מקומות נוספים בתלמוד. תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י"א, עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ט, עמוד ב'. תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קמ"ב, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ח', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ח', עמוד א'
- ^ ספר חסידים/תתקנה