שי זכאי

שי זכאי
	אין תמונה חופשית
לידה	1957 (בת 67 בערך); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	מכללת הדסה לצילום האוניברסיטה העברית בירושלים
עיסוק	צלמת, אמנית וסופרת אוצרת ופעילה אקולוגית
	https://www.shaizakai.com/

שי זכאי (נולדה ב-7 באוקטובר 1957) היא חלוצת האמנות האקולוגית בישראל וממייסדים התחום בעולם. היא צלמת, אמנית, סופרת, אוצרת ופעילה סביבתית. יצירות האמנות שלה עוסקות בשיקום סביבות פגועות באמצעות אמנות, תוך התמקדות בשיקום מקורות מים.^[1]^[2]^[3]^[4]

ביוגרפיה

זכאי נולדה בתל אביב, בעלת תואר ראשון בתולדות האמנות ותואר שני רב תחומי ב"אמנות ומדיניות סביבתית", ששילב אמנות, לימודי סביבה, ופילוסופיה ואתיקה סביבתית. את שני התארים רכשה באוניברסיטה העברית בירושלים.^[5]^[6]. במקביל למדה צילום במכללת הדסה וסיימה ב-(1985).^[5] במשך השנים השלימה לימודים בתחום ההוליסטי, הטיפולי והרוחני.

קריירה

זכאי ניהלה את "המרכז לצילום ואמנות אקולוגית" בשנים 1999–2009 ושימשה מנכ"לית מרכז הצילום והאקו-ארט בין השנים 1985-2016.^[7]

היא הקימה וניהלה את עמותת הפורום הישראלי לאמנות אקולוגית בשנת 1999 כדי לעודד את התפתחות האמנות האקולוגית בארץ ובעולם.^[8]^[9] הארגון יזם שיתופי פעולה בין אמנים, מדענים והציבור.

זכאי יזמה והקימה מספר תנועות ירוקות קהילתיות כגון: "מצילים ירוקים" (חוסכים ירוקים) (1996), הפורום לאיכות הסביבה של המועצה האזורית מטה יהודה (1999) ויצרה את "הכנס הבינלאומי הראשון לאמנות ואקולוגיה בישראל (1999).^[7]

בשנים 1992 - 1990, פיתחה שיטה להדפסת צילומים על לוחות ברזל. הצילומים, שעסקו בבדיקה ומיון של מושג הזמן, הוצגו בתערוכת יחיד בגלריה ארטיפקט בתל אביב בשנת 1992.^[10]

זכאי היא גם מטפלת הוליסטית העוסקת בנשיות ובטיפול בנפש באמצעות החיבור אל הטבע.^[5]

זכאי הציגה ביותר מ-90 תערוכות יחיד וקבוצתיות ברחבי העולם.^[7] היא אצרה עשר תערוכות לאורך עשר שנים עבור עמותת פורום ישראלי לאמנות אקולוגית.^[7]

בשנת 1994, חברה זכאי לחברה להגנת הטבע בהתנגדות לסלילת כביש שש. בשיתוף עמית שפירא, ראש האגף לשטחים פתוחים היא מכינה 120 תיקים עם תצלומיה שנשלחו ל-120 חברי הכנסת. תחת כל תצלום הופיעה ציטטה מדברי שמעון פרס, "אם לא נזהר, תהיה לנו מדינה אך לא תהיה לנו ארץ". בערך כשליש מחברי הכנסת הגיבו.^[11]

פרויקטים נבחרים

"נחל בטון 1999-2002", יצירת האמנות הידועה ביותר של זכאי היא, פרויקט בן ארבע שנים שהחל ב-1999 וכלל בתחילה מעקב ומיפוי אחר הנזקים ובהמשך תיעד את ניקוי נחל עציונה, בעמק האלה, שזוהם בבטון שנשפך ממפעל סמוך עד שנחסם.^[5] היצירה כוללת סרט תיעודי וצילום של הניקיון, כמו גם פסל שנוצר מהפסולת המנוקה.^[12]^[13]^[14] זכאי הציגה את היצירה בכנס הבינלאומי “פסגת כדור הארץ” ביוהנסבורג, בנוכחות 65 אלף איש מכל העולם כולל ראשי ממשלות ושרים.^[5] הפרויקט הוצג בארצות הברית - נבדה, אריזונה, קליפורניה, לוס אנג'לס, בגרמניה - ברלין, פרנקפורט, דרום אפריקה, יפן ובישראל.^[7]

"תמונת אישה" פרויקט צילומים של 46 נשים בסביבת החיים הטבעית שלהן.^[5]

"מנגינות יער - הספרייה", פרויקט ארוך הטווח, מתייחס לכריתת יערות, אובדן מים במגוון ביולוגי ובעיות התחממות כדור הארץ, באמצעות מיצב אמנותי רב-מדיה. זכאי הוזמנה להציג את מיצב היער הנודד שלה באו"ם , לרגל "שנת היער" (לא התבצע, בשל בעיות תקציב). במסגרת פרויקט זה - ספריית העלים שלה, מיצב קונספטואלי רב מדיה, הכולל עלים מ-19 מדינות, ביניהן, קוריאה, יפן, קזחסטן, טורקיה, גרמניה, ארצות הברית, ועוד, לאורך 17 שנים (1995–2012), מסתובב ברחבי העולם.^[7]

"מה שמביאה הים" המראות של ים יפו, כמסמך אחד חברתי, אמנותי, צילומי, אנתרופולוגי, היסטורי-עכשווי. (2019-הווה).^[15]

"חיי הקהילה הארמנית במנזר בירושלים" פרויקט דוקומנטרי מצולם, הוצג בתערוכות יחיד בירושלים ובסלוניקי. (1990 - 1989).^[10]

מתערוכותיה^[10]^[16]

תערוכות יחיד

1988 - "בריאה חלק ב'", גלריית סדנאות האמנים, ירושלים.
1990 - "קרוב - רחוק - ארמנים בירושלים", גלריית תיאטרון ירושלים.
1992 - "זיכרון נעלם (אטוטולוגיה)", גלריה ארטיפקט, תל אביב.
1993 - "Photo Synkyria", חודש הצילום בסלוניקי יוון.
1994 - "תמונת אשה", מוזיאון הרצליה.
1995 - "תמונת אשה", המוזיאון הלאומי של בני - ברית, ע"ש קלאצניק, בוושינגטון, ארצות הברית.
1996 - "מוח הצמה", מוקד אמנות, עם דב אור-נר, בסטודיו של זכאי. 1997
1997 - "מוח הצמה", חלק ב', מוזיאון בר דוד.
1997 - "מוח הצמה-החלק הרביעי של הטרילוגיה", גלריית הקיבוץ, תל אביב
1998 - "מוח הצמה-יומן אירועים", בית האמנים, תל אביב
1998 - "פנים והיבטים", מרכז פיטון, המילטון, מרחב האמנות, לימה, אוהיו.
2001 - "קונצרט למערבלי מלט" נחל בטון - 1999–2002, נחל עציון, אמנות ספציפית לאתר ויצור מופע מולטי מדיה ואמנות חזותית.
2002 - "רחוב 18, אמנות עכשווית", סנטה מוניקה, לוס אנג'לס. ארצות הברית.
2002 - "בטון קריק 1999-2002", וידאו-ארט, פסגת כדור הארץ, יוהנסבורג.
2003 - "בטון קריק 1999-2002", וידאו-ארט, פורום המים ה-3 העולמי, קיוטו, יפן.
2003 - "ניקית נחל היום?", "נחל בטון 1999-2002",וידאו-ארט, סינמטק תל אביב.
2005 - "מנגינות יער - הספרייה, 1995-2005", גלריה אנגל, תל אביב.
2007 - "מנגינות יער - הספרייה, 1995-2005", ב-וואטק (Watec), תל אביב.
2008 - "מנגינות יער - הספרייה, 1995-2005", גלריית Crane art, פילדלפיה, ארצות הברית.
2009 - "מנגינות יער - הספרייה, 1995-2009", מרכז לאמנות עכשווית (CCANW), בריטניה.
2010 - "מנגינות יער - הספרייה 1995-2010", גלריה בארי, קיבוץ בארי.

תערוכות קבוצתיות

1988 - "צלמים נגד היד החזקה", גלריה רגע, גלריה קמרה אובסקורה וגלריה צוותא.
1988 - מוזיאון עין חרוד, הבינאלה השנייה לצילום.
1990 - "ירושלים בעיני צלמי עיתונות", גלריית תיאטרון ירושלים.
1990 - "גבול השלום", גבעת חביבה.
1990 - "שחור לבן בצבעים", אודיטוריום חיפה (במסגרת פסטיבל הסרטים).
1992 - "הקלף הגלוי" גלריית הקיבוץ.
1992 - גלריה שרה קונפורטי.
1992 - תערוכת הצילום הבינלאומית השישית, בייג'ינג, סין.
1994 - "חידות נוף", פוקוס אמנות, סטודיו אמן, חדרה.
1995 - "איגוד הצלמים המקצועיים בישראל', טורינו, איטליה.
1995 - "טאוטולוגיה", גלריה בית גבריאל, צמח.
1997 - "הו מאמא", מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית.
1998 - "60 שנות התיישבות", מוזיאון השפלה.
2000 - "מאה שנות צילום בישראל" - מוזיאון מאנה כץ, חיפה.
2001 - "אומנות ציבורית" - מרכז קוקונינו לאמנויות, פלגסטף, אריזונה, ארצות הברית.
2002 - "פסגת כדור הארץ", הפורום הישראלי לאמנות אקולוגית, יוהנסבורג, דרום אפריקה.
2004 - "אנימה מונד", אולם התערוכה הרבסט, סן פרנסיסקו.
2004 - "תערוכה לאמנות הסביבה", הארגון הקוריאני לאמנות הסביבה, סיאול, קוריאה
2004 - "ביאנלה גאומגאנג לאמנות בטבע", גונג-ג'ו, קוריאה.
2006 - מוזיאון מונארט עכשווי, אשדוד.
2007 - פרחים באמנות ישראלית, גלריה אנגל.

התערוכות שאצרה^[16]

1999 - "העונג העיקרי" בגלריה סדנאות האמנים, ירושלים,
2006 - "ניצוצות, מחשבות על סביבה בכאב", בקולנוע תל אביב.
2000 - "מעבר להנאה שבעיקרון" - גלריה סדנת אמנים, ירושלים (גם הציגה).
2006 - "ניסויים", מרתון אמנות עכשווית, תל אביב (גם הציגה).
2007 - "יום כדור הארץ", סינמטק תל אביב. (גם הציגה}.
2014 - "טקסים מצולמים", בפסטיבל הצילום הבינלאומי.

מבין ספריה

1987 הציפור התינוקת של אמא ואבא, תמר ברגמן, הוצאת כתר (תמונות)^[16]
1988 דורבנים מרחוב אפרתה, דניאלה כרמי, הוצאת מעריב (תמונות)^[16]
1994 פנים והיבטים (דיוקן אישה), הוצאת MOD^[17]^[7]
2011-1995 תווי יער – הספרייה - ספר האמנות הירוק הראשון בישראל^[17]

פרסים והכרה

1985 - פרס גייל רובין, מכללת הדסה, ירושלים^[16]
1986 - הפרס הדו-שנתי השני לצילום, מוזיאון עין חרוד לאמנות וחברת קודאק^[16]
2000-1 - פרס אמן-מורה, משרד המדע והתרבות^[16]
פרס הגלריה מסה בוונציה על תמונותיה.
2006 - פרס צילום, גלריית לקומבה, ונציה, איטליה^[16]
2006 - נבחרה על ידי מגזין "דה מרקר", להיות בין ארבעים הנשים המשפיעות ביותר בישראל, המובילות שינוי חברתי.^[7]
2009 - Google Earth בחרו בפרויקט נחל בטון להיות אחד מ-20 יצירות האמנות הסביבתיות המשפיעות ביותר בעולם והיחיד במזרח התיכון והמופיעים על המפה.^[5]^[7]^[18]
2011 - פרס מרכז הספרים והספריות ומשרד התרבות על ניגוני יער-הספרייה.^[16]
פרויקט נחל בטון הוא יצירת האמנות היחידה שמופיעה במפת סימון השבילים הרשמית של ישראל.^[5]
ועדת השמות הממלכתית של מדינת ישראל קראה לפרויקט נחל בטון - “שביל הבטון”.^[5]

לקריאה נוספת

תמי זילברג, ‏מחצבה, בטון, נחל, באתר גלובס, 14 בנובמבר 2001

קישורים חיצוניים

שי זכאי, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ אמרה גפן ועורכים נוספים, Ecoart in Action, New York: New Village Press, 2022
^ Shai Zakai, New Village Press (באנגלית אמריקאית)
^ Mark Cheetham (15 בפברואר 2018). Landscape into Eco Art: Articulations of Nature Since the '60s. Penn State University Press. pp. 237–. ISBN 978-0-271-08140-3. {{cite book}}: (עזרה)
^ Boulder Museum of Contemporary Art; EcoArts (14 בספטמבר 2007). Weather report: art and climate change. Boulder Museum of Contemporary Arts. ISBN 978-0-9799007-0-9. {{cite book}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ אלכסנדרה שלומי, אומנות אקולוגית: ראיון עם האמנית שי זכאי שהפכה את המצלמה לשומרת טבע, באתר The golden whale, ‏12 לאוגוסט 2021
^ Ariʼel. Cultural and Scientific Relations Division, Ministry of Foreign Affairs. 1994.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ שי זכאי, באתר שי זכאי
^ Karin Kloosterman (7 במרץ 2009). "Nature's Social Worker, Ecological Artist Shai Zakai". {{cite news}}: (עזרה)
^ Dana Gilerman (1 באפריל 2005). "Jean d'Arc of the Ela Valley". Haaretz. {{cite news}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ תמונת אישה, באתר סימניה
^ אמנות אקולוגית, באתר פייסבוק, ‏9 ביולי 2023
^ "Jewish Enviro-Artists Have the Whole World in Their Hands". The Forward. 21 בספטמבר 2014. נבדק ב-11 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
^ https://web.archive.org/web/20161005102838/http://greenmuseum.org/content/artist_content/ct_id-40__artist_id-18.html
^ Alix W. Hopkins (2005). Groundswell: Stories of Saving Places, Finding Community. Trust for Public Land. ISBN 978-1-932807-04-2.
^ אמנות אקולוגית, "מה שמביאה הים", באתר פייסבוק, ‏26 במאי 2023 ·
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ שי זכאי קורות חיים, באתר שי זכאי
^ ¹ ² הספרים שכתבה שי זכאי, באתר הסימניה
^ שי זכאי, נחל בטון – שיקום נחל כיצירת אמנות, באתר אקולוגיה וסביבה, ‏25 בנובמבר 2021

[1] אמרה גפן ועורכים נוספים, Ecoart in Action, New York: New Village Press, 2022

[2] Shai Zakai, New Village Press (באנגלית אמריקאית)

[Cheetham2018-3] Mark Cheetham (15 בפברואר 2018). Landscape into Eco Art: Articulations of Nature Since the '60s. Penn State University Press. pp. 237–. ISBN 978-0-271-08140-3. {{cite book}}: (עזרה)

[ArtEcoArts2007-4] Boulder Museum of Contemporary Art; EcoArts (14 בספטמבר 2007). Weather report: art and climate change. Boulder Museum of Contemporary Arts. ISBN 978-0-9799007-0-9. {{cite book}}: (עזרה)

[:1-5] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ אלכסנדרה שלומי, אומנות אקולוגית: ראיון עם האמנית שי זכאי שהפכה את המצלמה לשומרת טבע, באתר The golden whale, ‏12 לאוגוסט 2021

[6] Ariʼel. Cultural and Scientific Relations Division, Ministry of Foreign Affairs. 1994.

[:2-7] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ שי זכאי, באתר שי זכאי

[GreenProphet2009-8] Karin Kloosterman (7 במרץ 2009). "Nature's Social Worker, Ecological Artist Shai Zakai". {{cite news}}: (עזרה)

[Haaretz2005-9] Dana Gilerman (1 באפריל 2005). "Jean d'Arc of the Ela Valley". Haaretz. {{cite news}}: (עזרה)

[:3-10] ¹ ² ³ תמונת אישה, באתר סימניה

[11] אמנות אקולוגית, באתר פייסבוק, ‏9 ביולי 2023

[12] "Jewish Enviro-Artists Have the Whole World in Their Hands". The Forward. 21 בספטמבר 2014. נבדק ב-11 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)

[ConcreteCreekStatement-13] ttps://web.archive.org/web/20161005102838/http://greenmuseum.org/content/artist_content/ct_id-40__artist_id-18.html

[Hopkins2005-14] Alix W. Hopkins (2005). Groundswell: Stories of Saving Places, Finding Community. Trust for Public Land. ISBN 978-1-932807-04-2.

[15] אמנות אקולוגית, "מה שמביאה הים", באתר פייסבוק, ‏26 במאי 2023 ·

[:4-16] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ שי זכאי קורות חיים, באתר שי זכאי

[:0-17] ¹ ² הספרים שכתבה שי זכאי, באתר הסימניה

[18] שי זכאי, נחל בטון – שיקום נחל כיצירת אמנות, באתר אקולוגיה וסביבה, ‏25 בנובמבר 2021

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]