שירת האזינו

שירת האזינו היא קטע שירי המופיע בספר דברים, פרשת האזינו, פרק ל"ב. תוכן השיר עוסק בסקירת ההיסטוריה של עם ישראל, מאז צאתם ממצרים, כניסתם לארץ, הגלות, ועד הגאולה העתידה.

קטע משירת האזינו בספר תורה בצורת אריח על גבי אריח

בתורה

השירה נאמרה לבני ישראל באמצעות משה רבנו לפני מותו (ומכאן שמה הלועזי: "Song of Moses", מילולית: שירו של משה). ה' ציווה את משה לקרוא את השירה לעם כדי שתהיה עדות ואזהרה על העתיד לבוא עליהם כאשר יחטאו, שלא יחשבו בזמן הגלות שאין ה' בקרבם:

"וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה... וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת... וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ; כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי"

— דברים, ל"א, י"ז–כ"א

תוכן

השירה פותחת בפנייתו של משה אל השמים ואל הארץ, ”הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי” שהם קיימים כל ימי העולם, שיהיו עדים לברית בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל.

בהמשך, מוכיח ה' את עם ישראל על שלא השכילו להעמיק בהבנת הטובות שעשה עימם, מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ, ובגדו בו לעבוד אלהים אחרים. הפסוק מתאר את כל חסדי ה' עם ישראל, ואת מעשי ישראל שעשו אחר כך בארץ להמרות את פיו.

כתוצאה ממעשים אלו, ה' מסתיר את פניו מישראל והעמים מכים בהם. אך מפני שהגויים מייחסים את ניצחונם לעצמם, ואינם מבינים כי מה' הייתה זאת להעניש את ישראל, לכן ה' ישיב את השראת השכינה לישראל, וינקום בעמים שהרעו לעם ישראל. בנימת נחמה זאת מסתיימת השירה - ”הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ”.

פסוקים שהשתנו

חלק מהפסוקים בשירה מופיעים בגרסאות מעט שונות בעדי נוסח שעתיקים במאות שנים מנוסח המסורה. לדוגמה, הפסוק

"בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם,
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ"

נכתב במגילות קומראן כך:

"בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם,
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי אֱלֹהִים,
וַיְּהִי חֵלֶק ה' יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ יִשְׂרָאֵל"

בתרגום השבעים הנוסח הוא "יצב גבולות עמים למספר מלאכי אלוהים". חוקרים ציינו שהשם "עליון" מתקשר לאל עליון, ראש הפנתאון הכנעני, והישוו את הגרסה המקורית של הפסוקים לנרטיב המוכר ממיתוסים כנעניים: האל הראשי הנחיל את העמים השונים לבניו האלים, ואחד מהם, ה', קיבל את עם ישראל ואת ארץ ישראל.

גם הפסוק ”הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם” מופיע בתרגום השבעים ובקומראן בנוסח אחר: ”הַרְנִינוּ שָׁמַיִם עִמּוֹ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים, כִּי דַם בָּנָיו יִקּוֹם”. הביטויים "שמים" ו"כל אלוהים" מתקשרים במיתולוגיה הכנענית עם שבעים האלים שהם בניה של אשרה, והתמונה בה האלים נאספים כדי להמליך אחד מהם מוכרת גם ממיתוסים מסופוטמיים.

חוקרי מקרא מעריכים שגרסאות השבעים וקומראן קרובות יותר לגרסה המקורית של השירה, שנכתבה בתקופה בה האמונה הישראלית היתה פוליתאיסטית, ולא החשיבה את ה' כאל יחיד אלא כראש הפנתאון. הפסוקים שונו בתקופה מאוחרת יותר, עם התגבשות התפיסה המונותאיסטית ביהדות והורדת שאר האלים לדרגת מלאכים ומשרתים של האל היחיד.

מנהגים

השירה בנויה שורות-שורות, וכל שורה מחולקת לשתי צלעיות שוות פחות או יותר, בכל צלעית כשלוש מילים. בספר התורה היא כתובה בתבנית הקרויה "אריח על גבי אריח", כלומר בשתי עמודות ארוכות לאורך הדף (זאת לעומת שירת הים הכתובה "אריח על גבי לבֵנה").

מנהג ישראל לכתוב את השירה בשבעים שורות, אולם לדעת הרמב"ם יש לכותבה בששים ושבע שורות, וכך היא כתובה בכתר ארם צובא. בשיטת כתיבה זו, חלק מהשורות אינן שוות, אלא אחד הטורים או שניהם מתקרבים לאמצע השורה, וכן נוהגים יהודי תימן.

על פי מסורת בחסידות חב"ד מהמהר"ל, צריך כל יהודי להיות בקי בשירת האזינו בעל פה. כמשתמע מלשון הפסוק ”וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם” (דברים, ל"א, י"ט).

ראו גם

• שירת הים

לקריאה נוספת

• אהרן הראל-פיש, שירת מקרא: עדות ופואטיקה, מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ג, הפרק "שירת משה - פסטורלה בהיפוך", עמ' 61–83.

קישורים חיצוניים

• שירת האזינו: האזינו! שחר ענבר בפודקאסט עושים תנ"ך

• מושב (להקה) - מזמור - האזינו השמים