שירו אישיאי
 | |
| לידה |
25 ביוני 1892 Chiyoda, האימפריה היפנית  |
|---|---|
| פטירה |
9 באוקטובר 1959 (בגיל 67) טוקיו, יפן |
| ענף מדעי |
ניסויים בבני אדם |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קיוטו |
| מוסדות | |
  | |
שִירוֹ אִישִיאִי (ביפנית: 石井 四郎, ברומאג'י: Shirō Ishii; 25 ביוני 1892 – 9 באוקטובר 1959) היה רופא צבאי יפני, מיקרוביולוג, מפקדה של יחידת 731 ויחידה 1644 שעסקו בפיתוח נשק ביולוגי ובניסויים רפואיים סדיסטים בבני אדם בזמן מלחמת סין–יפן השנייה.
אישיאי מכונה לעיתים יוזף מנגלה היפני.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שירו אישיאי נולד בחווה בכפר שיבייאמה במחוז צ'יבה. ב-1922 השלים את לימודיו בבית הספר לרפואה צבאית בטוקיו והחל ללמוד מיקרוביולוגיה באוניברסיטת קיוטו. במהלך לימודיו גידל חיידקים בצלחות פטרי כ"חיות מחמד". ב-1925 הועלה לדרגת Surgeon Captain. ב-1927 החל לחקור את תחום הלוחמה הביולוגית. ב-1928 יצא לשנתיים לימודים והתרשמות במערב שם הושפע ולמד אודות ההשפעה שהייתה ללוחמה הכימית במלחמת העולם הראשונה. כששב ליפן ב-1930 טען בפני מפקדיו כי העולם צועד לעבר מלחמות כימיות וביולוגיות ועל יפן גם לעשות כך, בין אלו ששוכנעו ממנו היה שר הצבא היפני סדאו אראקי ואחיו של הקיסר הירוהיטו הנסיך יאסוהיטו צ'יצ'יבו.
באוקטובר 1940 מונה אישיאי לראש אגף הלוחמה הביולוגית בצבא יפן וקדם לדרגת Surgeon General, נבנה עבורו מתחם ענק בן שישה בניינים ליד העיר חרבין שהייתה תחת כיבוש יפני ובו החל בניסויים. קרבנות הניסויים היו בעיקר שבוים סיניים אך גם קוריאנים רוסים וחיילים מבעלות הברית בעת מלחמת העולם השנייה. הניסויים כללו הדבקה במחלות, קטיעת איברים והשתלת איברים במקומם, הקפאת תאים ויצירת נמק, אונס הכרחת הפלות וניתוחים ללא הרדמה. מעריכים כי בין 3,000 ל-12,000 קרבנות מתו שם[1], האנשים סופקו ליחידה על ידי הקמפייטאי (המשטרה הצבאית של יפן).
לא נותרו ניצולים מיחידת 731. ב-1945, עם התקרבות הצבא האדום לבסיס היחידה, הורה אישאיי על הריגת 150 הניצולים שהיו באותה עת בבסיס היחידה והשמדת מסמכים. אישיאי לא הועמד לדין על מעשיו; הוא חתם עם ארצות הברית על הסכם אי-העמדה לדין וחסינות תמורת שיתוף הממצאים המחקריים והרפואיים יקרי הערך שבידיו. ב-6 במאי 1947 כתב דאגלס מקארתור לוושינגטון שניתן להשיג מידע נוסף, אף הצהרות מפי אישיאי עצמו, על ידי הבהרה שהמידע יסווג כמידע מודיעיני ולא ישמש כראיה במשפטי פשעי המלחמה[2].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאת ג'וזף קאהן ניו יורק טיימס, הנשק הסודי של יחידה 731: חולדות נגועות בדבר, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2002
- יריב פלג, הניסויים הממשלתיים המטורפים ביותר בהיסטוריה, באתר מאקו, 26 ביוני 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ World War II: The Issue of Compensation by Japan
- ^ Gold, עמ' 109.