שו טיאנטיאן

שו טיינטיאן
徐甜甜
	אין תמונה חופשית
לידה	1975 (בת 50 בערך); פוג'יין, הרפובליקה העממית של סין
מדינה	הרפובליקה העממית של סין
השכלה	אוניברסיטת טסינגואה; בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת הרווארד; אוניברסיטת הרווארד ;
פרסים והוקרה	פרס וולף לאדריכלות (2025)

שו טיינטיאן (בסינית: 徐甜甜) היא אדריכלית סינית, המייסדת והאדריכלית הראשית של DnA Design and Architecture. היא עסקה באופן נרחב בתהליך החייאת הכפרים בסין. שו זכתה בפרסים רבים, בהם פרס WA לאדריכלות בסין בשנים 2006 ו-2008, פרס מוירה ג'מל לאדריכלים מתפתחים בשנת 2019, ומדליית הזהב של הפרס הבינלאומי ה-14 לאדריכלות בת-קיימא. בשנת 2020 הוכתרה כעמיתת כבוד של המכון האמריקאי לאדריכלים.^[^{דרוש מקור]} בשנת 2025 שו זכתה בפרס וולף לאדריכלות.^[1]^[2]^[3] לדברי שו, לאדריכלות יש את היכולת לשנות חיים ולהשפיע על החברה שאותה היא משרתת, תוך כדי התאמה למנדט של הזמן.^[4]

ראשית חייה והשכלה

שו נולדה בשנת 1975 בפוג'יין, הרפובליקה העממית של סין. היא מציינת כי התעניינותה באדריכלות נבעה ככל הנראה מבית ילדותה בפוג'יין שהיה מתחם משפחתי גדול שאכלס יותר מ-100 אנשים. הבית המסורתי, עם חצרות ומסדרונות שכבתיים, נחרט בזיכרונה של שו בשל יופיו.^[5]

שו קיבלה תואר ראשון באדריכלות מאוניברסיטת צינגהואה בבייג'ינג, ותואר שני בתכנון עירוני מבית הספר הגבוה לעיצוב של אוניברסיטת הרווארד.

קריירה ועיצוב

כשגדלה בסין בשנות ה-70 וה-80, שו חוותה את השינוי בנוף העירוני ממבנים מסורתיים למודרניים.^[6] עם תחילת הרפורמה בכלכלת סין בשנות ה-80, החלה אוכלוסיית הכפרים של סין, אשר התבססה היסטורית על חקלאות, לעבור לערים בחיפוש אחר הזדמנויות חדשות; הכפרים נותרו מאוכלסים בעיקר בקשישים ובילדים, בעוד שהאדמות החקלאיות ננטשו והבתים התדרדרו למצב רעוע.^[7] רבים מפרויקטי האדריכלות של שו הם תגובה ישירה לשינוי זה; היא אינה רוצה שהקהילות הכפריות יוותרו מאחור. התמקדות זו בכפרים של סין באה לידי ביטוי בראיון שהעניקה לספר Many Voices: Architecture for Social Equity:

בסין, אוכלוסיית הכפרים עדיין מהווה מחצית מהאוכלוסייה שלנו, כפי שזה נכון גם לגבי מרבית העולם, ולכן בחרתי להתמקד בקהילות כפריות. נדרשים פתרונות רבים לאזורים הכפריים בעידן המודרני, ולא רק על ידי מודרניזציה, אלא באמצעות גישה רגישה לכל כפר ולהיסטוריה שלו. האתגרים יכולים להיות שונים מאוד בין אזורים שונים – אפילו הפרויקטים שלנו משתנים מכפר לכפר. חשוב מאוד לכבד את הייחודיות של כל פרויקט.^[8]

באמצעות קריאתה להתערבויות אדריכליות רגישות, שו מקדמת גישה המכונה "דיקור אדריכלי" (Architectural Acupuncture). גישה זו מתייחסת באופן הוליסטי להחייאה החברתית והכלכלית של הכפרים בסין באמצעות מינימיזציה של ההתערבות, במטרה לקדם פיתוח בר-קיימא לטווח ארוך ללא תלות בממשל או בתעשיות גדולות.^[4] שו מסבירה:

מהי גישה רגישה? מדובר בדיקור – כבוד לבעיות ולנסיבות של כל יישוב, ובהרחבה, גם למורשת האדריכלית ולייצור החקלאי המקומי. דיקור מתמקד בנקודות ספציפיות אצל הפרט הספציפי; הוא אינו אקראי ואינו קבוע מראש. עליך להבין מהו הכפר, מהם הצרכים שלו, ומה יכול להיות מקור גאוותו – בין אם זה מפעל חקלאי, מרכז מורשת, מרכז פנאי ותרבות, או אולי גשר.^[8]

גישה זו תוארה בתור "הליך ריפוי חברתי-כלכלי רב-שכבתי" היוצר שגשוג באזורים הכפריים.^[7]

סונגיאנג

ההתמקדות של שו באדריכלות כפרית החלה עם פרויקט שהוזמנה לתכנן – מלון במטע תה על הר במחוז סונגיאנג, מחוז חקלאי הכולל כ-400 כפרים שנמצא 400 ק"מ דרום-מזרחית לשאנגחאי. פרויקט זה היווה את האינטראקציה המשמעותית הראשונה של שו עם סין הכפרית. הנהגת סונגיאנג ביקשה לקדם תיירות כפרית ונוסטלגיה כחלק מתהליך ההתחדשות הלאומית. באותה תקופה, שי ג'ינפינג קידם את רעיון ה"ביטחון התרבותי" ושאף לפיתוח אזורי הכפר על מנת להשיג איזון בין האזורים העירוניים והכפריים.^[4]

מאז 2016, שו ממשיכה להקדיש את עבודתה לסונגיאנג. היא פיתחה סדרת פרויקטים שנועדו לקדם את המורשת התרבותית של האזור, כגון מפעל לסוכר חום בכפר שינג (2016), המציג באופן תיאטרלי למבקרים את תהליך הייצור האומנותי, וכן אולם הנצחה בכפר וונג (2017), המגולל את סיפורו של וונג ג'ינג, מלומד אגדי בן המאה ה-14 שנולד בכפר. פרויקטים אלו לא רק האטו את ההגירה מהכפרים של סונגיאנג, אלא אף משכו תושבים עירוניים – הן תיירים והן מתיישבים חדשים.^[4] פרויקטים אלו, המכונים "דיקור אדריכלי", מפוזרים ברחבי המחוז בצורת מבנים צנועים יחסית, אך בעלי השפעה משמעותית על חידוש החיים באזור.^[7]

מרכז האמנות סונגג'ואנג

הדוגמאות ל"דיקור אדריכלי" של שו מתרחבות מעבר לסונגיאנג וסביבות כפריות לחלוטין. במזרח בייג'ינג, בקצה כביש הטבעת השישי, נמצא מרכז האמנות סונגג'ואנג, המוסד הציבורי הראשון המוקדש לאמנות במושבת האמנים סונגג'ואנג, שהוא גם מחוז האמנות הגדול ביותר בסין. המרכז מספק מרחב לאמנים הרבים המתגוררים באזור להציג את יצירותיהם, ליצור קשרים עם אמנים אחרים ולקיים כנסים אקדמיים.^[9] הפרויקט, שהושלם בשנת 2006, עוצב תוך התייחסות להקשר המקומי של סביבתו. שו תיארה את המבנה במאמרה "ניסוי, חילוף, חיים ואמנות":

הלבנים האדומות של המעטפת החיצונית, יחד עם ריצוף האריחים האפורים המשתרעים מחוץ למבנה אל חלל הפנים, נלקחו בהשראה מהמבנים המסורתיים ומהחצרות של הכפר. בהתאם למבנה החצרות המקומיות, הבלוקים האדריכליים של המוזיאון עוצבו כהבלטה ממעטפת מלבנית פשוטה... מעקות גרם המדרגות העולים לחלל המרכזי עשויים מרשת פלדה מצטלבת, המזכירה את הגדרות שבכפר.^[9]

האדריכלות של המרכז שואפת להשתלב עם רוח הכפר, תוך יצירת צורה נייטרלית ומינימלית שמטרתה למנוע "תחרות" עם האמנות המוצגת בתוכו.^[9]

עבודות נוספות

סדנת התה הוימינג, מחוז ג'ינגניאנג, 2019
מפעל יין האורז, מחוז סונגיאנג, 2019
ביתן האורנים, מחוז סונגיאנג, 2018
מרכז שימור המים, מחוז סונגיאנג, 2018
גלריית החוטונג בייטאסי, בייג'ינג, 2017
ביתן הבמבוק, מחוז סונגיאנג, 2015

פרסים

שו זכתה בפרס האדריכלות של WA China בשנים 2006 ו-2008, בפרס האדריכלים הצעירים של ה-League of New York בשנת 2008, בפרס Design Vanguard של כתב העת Architecture Record בשנת 2009, בפרס מוירה ג'מל לאדריכלים מתפתחים בשנת 2019, ובמדליית הזהב בפרס הבינלאומי ה-14 לאדריכלות בת-קיימא.

היא עמיתה של כבוד במכון האמריקאי לאדריכלים.^[^{דרוש מקור]}

בשנת 2022, היא קיבלה את הפרס השווייצרי לאדריכלות על שלושה פרויקטים: שיקום גשר שימן מעל נהר סונגיין (2016–2017), מפעל הטופו בכפר קאיצ'אי (2017–2018), ושיקום מחצבות ג'יניון (2021–2022).^[10]

שו מלמדת סטודיו לעיצוב כפרופסור אורח בבית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת ייל (אנ').^[^{דרוש מקור]}

בשנת 2025 שו זכתה בפרס וולף לאדריכלות.^[1]^[2]^[3]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שו טיאנטיאן בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² מיכל, Tiantian Xu, Wolf Foundation, ‏2025-03-10 (באנגלית אמריקאית)
^ ¹ ² Xu Tiantian Wins 2025 Wolf Prize in Architecture -, World-Architects (באנגלית)
^ ¹ ² Bustler, Tiantian Xu wins the 2025 Wolf Prize, Yasmeen Lari declines citing Gaza’s destruction, Bustler (באנגלית)
^ ¹ ² ³ ⁴ Galilee, Beatrice (Fall 2020). "Xu Tiantian is Revitalizing China's Countryside Through Architectural Acupuncture". Pin-Up Magazine. נבדק ב-14 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
^ Wee, H. Koon, ed. (2017). The Social Imperative: Architecture and the City in China. New York: Actar Publishers. p. 224. ISBN 978-0-9893317-9-1.
^ Zhang, Danjun (11 ביולי 2022). "Xu Tiantian: Very Unique". Xin Hua Cheng: Guangzhou Media Center (בסינית). נבדק ב-15 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ Kögel, Eduard; Sassen, Saskia; Sietchiping, Remy; Stierli, Martino; Wang, Jun; Xu, Tiantian (2020). The Songyang Story: Architectural Acupuncture as Driver for Rural Revitalisation in China: Projects by Xu Tiantian, DnA_Beijing. Zurich: Park Books. ISBN 978-3-03860-186-9.
^ ¹ ² Caples, Sara; Jefferson, Everardo (2022). Many Voices: Architecture for Social Equity. London: Routledge. p. 139. ISBN 978-1-914124-32-7.
^ ¹ ² ³ Tiantian, Xu (2017). "Experimentation, Exchange, Life, and Art". In Wee, H. Koon (ed.). The Social Imperative: Architecture and the City in China. New York, Barcelona: Actar. pp. 224–227. ISBN 978-0-9893317-9-1.
^ "The Swiss Architectural Award 2022 goes to Xu Tiantian – DnA Design and Architecture". Archilovers. נבדק ב-23 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)

[:5-1] ¹ ² מיכל, Tiantian Xu, Wolf Foundation, ‏2025-03-10 (באנגלית אמריקאית)

[:6-2] ¹ ² Xu Tiantian Wins 2025 Wolf Prize in Architecture -, World-Architects (באנגלית)

[:7-3] ¹ ² Bustler, Tiantian Xu wins the 2025 Wolf Prize, Yasmeen Lari declines citing Gaza’s destruction, Bustler (באנגלית)

[:0-4] ¹ ² ³ ⁴ Galilee, Beatrice (Fall 2020). "Xu Tiantian is Revitalizing China's Countryside Through Architectural Acupuncture". Pin-Up Magazine. נבדק ב-14 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)

[5] Wee, H. Koon, ed. (2017). The Social Imperative: Architecture and the City in China. New York: Actar Publishers. p. 224. ISBN 978-0-9893317-9-1.

[6] Zhang, Danjun (11 ביולי 2022). "Xu Tiantian: Very Unique". Xin Hua Cheng: Guangzhou Media Center (בסינית). נבדק ב-15 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)

[:1-7] ¹ ² ³ Kögel, Eduard; Sassen, Saskia; Sietchiping, Remy; Stierli, Martino; Wang, Jun; Xu, Tiantian (2020). The Songyang Story: Architectural Acupuncture as Driver for Rural Revitalisation in China: Projects by Xu Tiantian, DnA_Beijing. Zurich: Park Books. ISBN 978-3-03860-186-9.

[:2-8] ¹ ² Caples, Sara; Jefferson, Everardo (2022). Many Voices: Architecture for Social Equity. London: Routledge. p. 139. ISBN 978-1-914124-32-7.

[:4-9] ¹ ² ³ Tiantian, Xu (2017). "Experimentation, Exchange, Life, and Art". In Wee, H. Koon (ed.). The Social Imperative: Architecture and the City in China. New York, Barcelona: Actar. pp. 224–227. ISBN 978-0-9893317-9-1.

[:3-10] "The Swiss Architectural Award 2022 goes to Xu Tiantian – DnA Design and Architecture". Archilovers. נבדק ב-23 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]