השוק העירוני בבאר שבע
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
שוק  |
| מיקום |
באר שבע |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1961 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1961 |
| קואורדינטות | 31°14′26″N 34°47′48″E / 31.240433792989°N 34.796762625726°E |
|
(למפת באר שבע רגילה)   השוק העירוני בבאר שבע | |
  | |
השוק העירוני בבאר שבע הוא שוק מזון, ביגוד וכלי בית בעיר באר שבע, המשמש כשוק מרכזי במטרופולין. הוא ממוקם על ציר התחבורה הראשי בין דרך דוד חכם (התחנה המרכזית, תחנת הרכבת באר שבע מרכז) לבין דרך חברון ורחוב רמב"ם, וציר התחבורה הציבורית בית אשל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1961 נחנך שוק של 90 חנויות שנבנה על ידי משקיעים פרטיים בסמוך לעיר העתיקה.[1][2] בשנת 1965 החלה בסמוך "החברה לפיתוח באר שבע" בפיתוח שוק עירוני חדש על שטח של 60 דונם, שכלל גם מתחם חדש לשוק הבדואי.[3]הבנייה התעכבה עקב חפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום, בהן נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל.[4]
השוק הבדואי החדש נחנך בשנת 1967,[5] ובשנת 1969 נחנך השוק העירוני, בסמוך לתחנה המרכזית, בין הרחובות בית אשל ודרך חברון. מאז ועד היום הוא משמש את תושבי באר שבע והתושבים ביישובי עוטף העיר.
עד שנת 2000 ניהלה את השוק העירוני "החברה הכלכלית לפיתוח באר שבע בע"מ", שבבעלות העירייה, שהעבירה את ניהול השוק לעמותה של סוחרי השוק. בשנת 2006 פרסם מבקר המדינה דו"ח ביקורת על ניהול ותחזוקת השוק, בין השאר על גגות האזבסט שהותקנו בו.[6]
השוק משתרע על כ-50 דונם ופועלים בו כ-622 דוכני פירות וירקות, אטליזים, חנויות דגים, דוכני תבלינים חנויות ביגוד והנעלה, חנויות תכשיטים וחנויות כלי בית. בשוק יש גם דוכני פרחים, חנויות תכשיטים וזהב, מרכולים וחנויות עם מוצרים מהמגזר הבדואי, כלים ייחודיים, בית מרקחת, דוכני פלאפל ומסעדות פועלים. הדוכנים והחנויות בבעלות העירייה, מהם 415 חנויות המוחכרות בהסכמים ארוכי טווח ל-49 שנים.
השוק מחולק לרבעים לפי סוג הסחורה, והדוכנים ממוספרים כדי להקל על ההתמצאות בו. בין הדוכנים אפשר למצוא כאלה הפעילים עוד מימיו הראשונים, חלקם בבעלות דור שלישי ורביעי לאותה משפחה.
מבנה השוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
השוק העירוני מחולק לארבעה רביעים. רביע א' ורביע ב' ברובם בעלי חנויות יהודים, רביע ג' הוא הרביע העתיק עמו החל השוק בשנת 1967, בנוי לבנים מקוריות ומאוכלס בעיקר בבעלי דוכנים ממוצא בדואי. רביע ד' הוא הרביע האחרון שנבנה בשוק ובו התגלתה תוך כדי תהליך הבניה כנסייה ביזנטית, מסיבה זו לא המשיכו לבנות את הרביע ומעל הממצאים נבנה מגרש חניה.
ממצאים ארכאולוגיים בשוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחפירות הצלה שנערכו החל משנות ה-90 באזורים שליד השוק העירוני, במתחם ג' ומתחם ד', נמצאה פעילות אנושית משלהי האלף החמישי לפני הספירה. תושבי התקופה הותירו אחריהם שרידים בעלי חשיבות ארכאולוגית. לדוגמה, במתחם ה' התגלו שרידי בית מלאכה לייצור להבי מגל מצור. בשנת 2003 חשף טרקטור שעבד במתחם ד', ברחוב בית אשל, ליד השוק העירוני, חלק עליון של בית מלאכה לסיתות כלי צור מן התקופה הכלקוליתית. בשטח של כשלושה וחצי מטרים רבועיים נמצאו מאות אלפי פריטי צור שהופקו מחלוקי נחל באר שבע הסמוך.[7]
סביל שז"ר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברביע ג' בשוק מוצב סביל ועליו הקדשה מאת הנשיא השלישי של מדינת ישראל, זלמן שזר, הכתוב בסביל הוא בשפות עברית וערבית. כיום (2021) בסביל זה לא זורמים מים, הוא מגודר כדי למנוע חבלה בו. הכיתוב בסביל: "הרהט הזה הוקם בימי כהונתו של מעלת נשיא מדינת ישראל שניאור זלמן שזר, להרוות צמאונם של .... באר שבע... הארץ ... בשנת התשמ"ז ליצירה".
תיירות בשוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשוק מתקיימים סיורים מודרכים, ימים מרוכזים המהווים מעין הפנינג קהילתי רחב, משחקי חיפוש המטמון ברחבי השוק וסיורי טעימות.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מורה דרך מציג פלטה כחלק מסיור טעימות -
סביל שניאור זלמן שזר -
דוכן למכירת כלי בישול בשוק
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהלי אוזן, השוק העירוני בבאר שבע פתח את שעריו, באתר באר שבע נט, ביוני 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נחנך שוק חדש בבאר שבע, דבר, 19 באפריל 1961
- ^ שוק קמעונאי חדש בבאר שבע, על המשמר, 17 באפריל 1961
- ^ תכניות לפיתוח באר־שבע, הצופה, 17 במרץ 1965
- ^ שרידים מהתקופה הביזאנטית נתגלו בחפירות בבאר־ שבע, מעריב, 30 בנובמבר 1965
- ^ השוק הבדואי החדש נפתח היום בבאר שבע, מעריב, 13 באפריל 1967
- ^ שווקים וירידים - ניהול ופיקוח
- ^ יצחק גלעד ופטר פביאן: "7,000 שנות התיישבות: השרידים הארכאולוגיים בבאר שבע מן האלף השישי לפני הספירה עד סוף האלף הראשון לספירה", ב"באר שבע מטרופולין בהתהוות" בעריכת יהודה גרדוס ואסתר מאיר-גליצנשטיין, עע' 303–331. באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון, 2008