שומרי האומה של אוגללה
שומרי האומה של אוגללה הייתה קבוצה צבאית פרטית פעילה בשמורת האינדיאנים פיין רידג' בדקוטה הדרומית בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20.
היווצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 בנובמבר 1972 התרחשה מחאה של ילדים אמריקאים אשר זכתה בשם "ההשתלטות על הלשכה לענייני אידיאנים". יום לאחר מכן המועצה של השבט האינדיאני "אוגללה סיו" קיבלה כמה החלטות בתגובה למחאה. אחת ההחלטות ביקרה את התנועה האינדיאנית האמריקאית (AIM) על השמדת מסמכים במהלך ההשתלטות על הבניין. החלטה נוספת הייתה לתת סמכות ליו"ר השבט, דיק וילסון, "לנקוט בכל אמצעי פעולה שלדעתו יידרש כדי להגן על חייהם ועל רכושם ועל מנת להבטיח את שלומם וכבודם של השמורה האינדיאנית פיין רידג'".[1]
וילסון השתמש בסמכות זו כדי ליצור כוח משטרה פרטי חדש. הכח זכה לכינוי "חברות הגון" (GOONׂׂׂ) על ידי מבקרים אך חברי הקבוצה אימצו את התווית שהודבקה להם כראשי תיבות.[2][3] ה"גונים" מומנו באמצעות הממשלה השבטית ואף נטען כי חלק מהמימון הגיע מתוכנית פדרלית לבטיחות הכביש המהיר.[4]
גון הואשמו במהרה בכך שהשתמשו בהפחדה ואלימות נגד המתנגדים הפוליטיים של וילסון.[5][6]
אירועי הברך פצועה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-27 בפברואר 1973, החלו "אירועי הברך הפצועה" (Wounded Knee incident). כ-200 מפגינים מקומיים משמורת פיין רידג' ופעילי AIM השתלטו על הכפר Wounded Knee שבדרום דקוטה.
המחאה קמה בעקבות כישלון המאמץ של ארגון זכויות האזרח של אוגללה להדיח את ריצ'רד וילסון מהשלטון בעקבות שחיתות ופגיעה במתנגדיו. סיבה נוספת היא כישלון ממשלת ארצות הברית במילוי הסכמים עם העם האינדיאני לפי דעת המוחים אשר דרשו לפתוח מחדש את המשא ומתן על האמנה.
המוחים השתלטו על העיר ושלטו בה במשך 71 יום, בעוד שירות המרשלים של ארצות הברית, סוכני ה-FBI וסוכנויות אכיפת חוק אחרות כיתרו את האזור.
המחאה משכה סיקור תקשורתי נרחב. המאורעות השפיעו עמוקות על האינדיאנים, שקיבלו השראה ממראה עמם, עומד בהתרסה מול הממשלה הכובשת את אדמתם. תומכים אינדיאנים רבים נסעו אל הברך הפצועה כדי להצטרף למחאה.
מרשל אמריקני נורה ושותק,[7] שניים מהמוחים האינדיאנים נהרגו וריי רובינסון, פעיל זכויות אזרח שהצטרף למפגינים, נעלם במהלך האירועים ונראה כי נרצח.
אחרי ברך פצועה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסכסוך בין הגונים למוחים של AIM המשיך גם לאחר המקרה. בשלוש השנים הבאות נטען על ידי AIM כי למעלה משישים אנשים מתו באלימות בשמורה. הגונים הואשמו בתקיפות, רצח והצתה.[8][9][10] פעילותם במהלך הבחירות השבטיות ב -1974 הובילה את ועדת זכויות האזרח של ארצות הברית לדווח על "אקלים של פחד ומתיחות".[11]
בשנת 1976 אל טרימבל ניצח את וילסון ונבחר כנשיא שבטי. כפעולה ראשונה להחזרת הסדר הוא פירק את הגונים[12] והמיליציה דעכה לאחר מכן.[13]
התייחסויות בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגונים מוצגים בסרט "הרעם" שיצא בשנת 1992 ומבוסס בחלקו על אירועים אמיתיים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Reihardt, Akim D. (2007). Ruling Pine Ridge. Lubbock: Texas Tech University Press. pp. 152–153.
- ^ Reihardt, Akim D. (2007). Ruling Pine Ridge. Lubbock: Texas Tech University Press. p. 157.
- ^ Frazier, Ian (2000). On the Rez. New York: Farrar, Straus, and Giroux. pp. 61.
- ^ Matthiessen, Peter (1991). In the Spirit of Crazy Horse. New York: Viking. pp. 61.
- ^ Means, Russell (1995). Where White Men Fear to Tread. New York: St. Martin's Press. pp. 249.
- ^ Reihardt, Akim D. (2007). Ruling Pine Ridge. Lubbock: Texas Tech University Press. p. 171.
- ^ "Marshal Wounded". Spokane Daily Chronicle. Google News. 27 במרץ 1973. נבדק ב-3 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Frazier, Ian (2000). On the Rez. New York: Farrar, Straus, and Giroux. pp. 57.
- ^ Reihardt, Akim D. (2007). Ruling Pine Ridge. Lubbock: Texas Tech University Press. p. 205.
- ^ Starita, Joe (1995). The Dull Knives of Pine Ridge. New York: G.P. Putnam's Sons. pp. 311–315.
- ^ Reihardt, Akim D. (2007). Ruling Pine Ridge. Lubbock: Texas Tech University Press. p. 207.
- ^ Lichtenstein, Grace (1976-01-29). "Tribal Leader Is Defeated in Election on Troubled Pine Ridge Reservation". New York Times. p. 48.
- ^ Starita, Joe (1995). The Dull Knives of Pine Ridge. New York: G.P. Putnam's Sons. pp. 315.