שבע מידות רעות
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | מאיה ערד |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה | חרגול הוצאה לאור ועם עובד |
| תאריך הוצאה | 2006 |
| מספר עמודים | 391 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002535762 |
שבע מידות רעות הוא רומן סאטירי מאת מאיה ערד, שיצא לאור בשנת 2006 בהוצאת חרגול ועם עובד. עלילתו מתרחשת באקדמיה בארצות הברית. הוא עשוי שבעה פרקים שכל אחד מהם מוקדש למידה רעה שונה, המתוארת דרך חייו של גיבור הפרק, שהוא חבר הסגל האקדמי או חותר למעמד זה. הרומן מתאר את החיים באקדמיה, התחרותיים להפליא, וגם את חייהם האישיים של הגיבורים – כמיהתם לזוגיות, לבית, לביטחון כלכלי ולחברה.
תמצית העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלילת הספר משתרעת על פני תקופה של כשנתיים. שלושה פוסט דוקטורנטים ודוקטורנטית אחת מגישים מועמדות למשרה נחשקת של חבר הסגל האקדמי במחלקה להיסטוריה של המדע באוניברסיטת רדוודס היוקרתית השוכנת בחוף המערבי של ארצות הברית. על בחירת המועמד הטוב ביותר מופקדים חברי הסגל האקדמי במחלקה. בספר שבעה פרקים שכל אחד מהם נושא את שמה של מידה רעה שונה, ומתמקד במחשבותיו ובמעשיו של אחד מגיבורי הספר ובאינטראקציה של שלו עם יתר גיבורי הספר.
פרקי הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איטיות: במרכז הפרק ניצב אלן מקנלי, פוסט דוקטורנט במכון קנדל. עוסק בכתיבת ספר המבוסס על הדוקטורט שלו, אך עושה זאת בעצלתיים, וכבר חלפו 14 חודשים מאז שסיים את הדוקטורט. כאשר נודע לו שהתפנתה משרה במחלקה להיסטוריה של המדע באוניברסיטת רדוודס, הוא מציג את מועמדותו. מעודד אותו לכך עמיתו למכון, יואב עברון, שסיים דוקטורט באוניברסיטת אוקספורד, ומקנלי מופתע לגלות שאף עברון הגיש מועמדות למשרה זו.
- שנאה: במרכז הפרק ניצבת פרופסור יוהנה פהלר, ממחלקה להיסטוריה של המדע באוניברסיטת רדוודס. פהלר מתעבת את עמיתיה, את תלמידיה ואת המועמדים שעליה לבחון. היא גרושה ואם לבן בוגר, ועקב רצונה בזוגיות מפרסמת מודעת שידוכים בניו יורק טיימס, עליה היא חותמת בשם בדוי. המודעה מובילה להתכתבות ארוכה עם גבר, השומר אף הוא על אלמוניותו. ניסיון של השניים להיפגש בניו יורק אינו מצליח. לקורא מתברר שאותו אלמוני, שפהלר כל כך מתלהבת ממכתביו, אינו אלא דאג פישר, שאותו פהלר מתעבת.[1]
- בטלה: פרופסור ליסה בנדר חברה במחלקה להיסטוריה של המדע באוניברסיטת רדוודס. היא נמצאת בזוגיות עם סטיב, פרופסור לכלכלה, גרוש ואב לשתי בנות בגיל ההתבגרות. היא מארחת את לינדה מורנצ'ק, שסיימה דוקטורט בניו-המפשר ומעוניינת במשרה הפנויה ברדוודס.
- בורות: אנה-בל לי, הקרוי כך על שם סבתה, חנה-ביילע ליטווינסקי, היא דוקטורנטית שאפתנית, המגיעה לרדוודס כדי להיבחן כמועמדת למשרה שהתפנתה. מארח אותה שם פרופסור דאג פישר, הנמצא בסוף דרכו במחלקה, לאחר שהוסכם על יציאתו לפנסיה מוקדמת. בקומדיה של טעויות, שאחדות מסוגה מופיעות בספר, פישר סבור שאנה-בל לי מאוהבת בו, ואילו היא חושבת עליו כחתן לאמהּ.
- כפיות טובה: פרופסור דאג פישר חש מרירות רבה כלפי חבריו למחלקה, שכפו עליו פרישה מוקדמת, וכלפי תלמידו, דייוויד גילרוי, שהפך לפרופסור מצליח בבוסטון, אך לתחושתו של דאג אינו רוחש לו את הכבוד הראוי.
- קנאה: יואב עברון, שנבחר מבין ארבעת המועמדים ומונה לפרופסור עוזר במחלקה להיסטוריה של המדע ברדוודס, מאושר מהצלחתו, שאין לו ספק בצדקתה, שהרי "אין מישהו מוכשר ממנו בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע בקרב בני דורו".[2] על אושרו מעיבה העובדה שאשתו, יעל, המסיימת לימודי דוקטורט באוניברסיטה העברית תוך שהיא מצטרפת אליו בנדודיו ממוסד למוסד במהלך לימודיו והתמחותו, מתקשה למצוא משרה. גם השכר הנמוך ושכר הדירה הגבוה מעיקים עליו. כל אלה הופכים לקנאה יוקדת כאשר מתברר לו שעילאי בהט, הזכור לו מנעוריו, זכה במשרת פרופסור מן המניין ברדוודס, יחד עם סיוע בדיור ומשרה לאשתו.
- חמדנות: בפרק הסיום אין גיבור יחיד, אך נסגרים בו קצוות אחדים שנפתחו בפרקים הקודמים. יואב עברון עובר לאוניברסיטת תל אביב. ביוזמתם של דאג פישר וליסה בנדר מוצעת המשרה ללינדה מורנצ'ק. פישר, המאוהב בה בסתר, מתאכזב לגלות שבזמן שחלף מורנצ'ק נישאה וילדה. יוהנה פהלר מארחת את בנה, הלא יוצלח בעיניה, שבינתיים נישא והוליד ילדה הקרויה יוהנה, ומגלה לו שהחליטה לעבור לאוניברסיטת מינכן.
אף שעלילת הספר מתקדמת בהדרגה בציר הזמן, יש חפיפה מסוימת בין הפרקים, כך שאותו אירוע מוצג מנקודות מבט שונות.
פרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שם הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר יונק את שמו משבע המידות הטובות שבהגות הנוצרית, שמולן ניצבים שבעת החטאים שיש להימנע מהם.
עטיפת הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]עטיפת הספר, בעיצובו של תמיר להב-רדלמסר, מציגה תצלום של צמח קיסוס המטפס על קיר של לבנים אדומות ישנות. זהו רמז לליגת הקיסוס – התאחדות של שמונה אוניברסיטאות יוקרתיות בחוף המזרחי של ארצות הברית. אוניברסיטת רדוודס הבדיונית נמצאת בחוף המערבי של ארצות הברית, אך אף היא אוניברסיטה יוקרתית.
מוטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפתח הספר מצטטת ערד את דבריו של י"ח ברנר: "... כמה פעמים, כשאני שומע סופר אחד מחברינו אומר לשני: יצירתך החדשה היא מחיי-ארץ-ישראל?, מתעוררת איזו הרגשה מלגלגת בתוכי: כאילו הכתיבה זהו איזה דבר חיצוני, כביכול, וכותבים מחיי-היהודים בלוֹדז', מחיי בני גליציה, מחיי הקראים, מחיי הספרדים, חיי ארץ-ישראל, מחיי בני פתח-תקוה… ולא דבר פנימי, גילוי החיים הפנימיים והמהות שלהם בתוך יחסי וגוני זמן ידוע וסביבה ידועה.[3]
מוטו זה אינו קשור ישירות לעלילת הספר, ודומה שהוא מופנה אל מבקרי הספר, לבל יבואו בטענות על שעלילתו של רומן עברי מתרחשת בארצות הברית ולא בישראל.
הרומן כקומדיית מידות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חנה הרציג מציגה את מאפייניו של הרומן "שבע מידות רעות" כקומדיית מידות:
- השאלה המרכזית פשוטה, וזוהי שאלה המוצגת לאורך ההיסטוריה של הספרות האנגלית: מה באמת גורם לנו אושר ומה חלקם של ערכים מוסריים בכך? מהם הערכים המוסריים שאנו מממשים, או שאותם אנו מפרים, בהולכנו ב"דרך החיים"? מה בכלל מניע את גלגלי החיים, את המעלות והמורדות, הפרסים והעלבונות, הגמול והעונש? האם זוהי ההתכוונות (של "הרעים" או דווקא של "הטובים"), או אולי בכלל צירופי מקרים?
- ...
- שלא כביצירות הקלאסיות שמהן שאובה המתכונת, ברומן של ערד הכל יוצא מחד-משמעיותו: "המידות הרעות", כמו "הטובות", אינן ממש הולמות את הגיבורים שאמורים לגלם אותן; ה"חטא" אינו חטא וה"עונש" אינו עונש; המנצח שבסיום הרומן איננו דווקא זה הראוי לכך; ובעצם בכלל לא ברור מי ראוי למה ולפי אילו שיקולים.[4]
רומן מפתח?
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמקובל ברומנים רבים, גם רומן זה כולל בתחילתו את ההסתייגות: "כל הדמויות וכל האירועים בספר זה הם פרי דמיונה של המחברת, וכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בלבד". עם זאת, לא ניתן להתעלם מהדמיון שבין בני הזוג יעל ויואב עברון ובין המחברת ובעלה. בעלה של המחברת, רויאל נץ, הוא פרופסור ללימודים קלאסיים ולהיסטוריה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטת סטנפורד שבחוף המערבי של ארצות הברית, שהחל את לימודיו באוניברסיטת תל אביב והמשיכם באוניברסיטת קיימברידג'. המחברת, מאיה ערד, היא דוקטור לבלשנות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהודית אוריין, "האומללות כתשתית", עתון 77, גיליון 319, מרץ-אפריל 2007, עמ' 12–13.
- צור ארליך, "לצחוק במידה", מקור ראשון, 29 בספטמבר 2006, עמ' 50.
- יקיר בן-משה, "דברים שרואים משם", Time Out תל אביב גיליון 207, 19 באוקטובר 2006, עמ' 82.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שבע מידות רעות, באתר "טקסט"
- חנה הרציג, הקומדיה של האקדמיה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2006
- אריק גלסנר, ביקורת על "תמונות משפחה" ו"שבע מידות רעות", של מאיה ערד, הוצאת "חרגול", 2006
- אריאנה מלמד, חטא השיעמום, באתר ynet, 26 בספטמבר 2006
- 'שבע מידות רעות' - נורית גרץ ממליצה על ספרה של מאיה ערד, רדיו ללא הפסקה, 22 באוגוסט 2014
- הדר אבירם, צרות במגדל השן, באתר "האייל הקורא", 27 בספטמבר 2006
- הספר "שבע מידות רעות", באתר "סימניה"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "העוקץ הוא בין השאר בכך שלא היא ולא הפרטנר יודעים זה את זהותו של זה, ושאילו חלילה ידעו, ספק אם יכלו להמשיך בשקר המוסכם המאפשר להם לשרוד איכשהו", מעירה על כך חנה הרציג.
- ^ שבע מידות רעות, עמ' 301)
- ^ י"ח ברנר, הַזַּ'נְר הָאֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִי וַאֲבִיזְרַיְהוּ, ב"פרויקט בן-יהודה"
- ^ חנה הרציג, הקומדיה של האקדמיה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2006