שבע יפול צדיק וקם
שבע יפול צדיק וקם הוא ביטוי מקראי מספר משלי המתאר את עמידותו ונחישותו של האדם הצדיק להתגבר על קשיים ולשוב ולקום לאחר נפילות. הביטוי מדגיש את כוחו של הצדיק להתמודד עם מכשולים ולעומתו את קשייו של הרשע להתמודד עם כישלונות.
מקור הביטוי והשימוש בו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביטוי מופיע בספר משלי[1]: ”כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.”.
הפסוק מבטא את הרעיון שגם כאשר הצדיק נופל שוב ושוב, הוא ממשיך לקום בזכות אמונתו והשגחת ה'. לעומת זאת, הרשעים, שאינם נהנים מהשגחת ה', נכשלים בנפילה אחת.
פירושים והבנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביטוי "שבע יפול צדיק וקם" זכה לפרשנויות רבות על ידי פרשני המקרא לאורך הדורות.
אברהם אבן עזרא מדגיש את הקשר בין נפילותיו של הצדיק לבין ההשגחה האלוהית המאפשרת לו לקום מחדש. הוא מסביר שהצדיק מתמודד עם רבות רעות, כפי שמתואר גם בספר תהלים (לד כ), אך למרות זאת, בזכות עזרת ה', הוא נחלץ מכל פגע. לעומת זאת, הרשעים, למרות כל תחבולותיהם נגד הצדיק, בסופו של דבר ייכשלו ברעה שחשבו על הצדיק.
מצודת דוד מדגיש כי הצדיק, למרות נפילותיו המרובות, תמיד ימצא את הכוח לקום מחדש. הוא מתאר את ההבדל בין הצדיק לרשעים בכך שהרשעים, כאשר נופלים, אינם מצליחים לקום שוב, בעוד שהצדיק מצליח להתאושש ולהמשיך הלאה.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בביטוי "שבע יפול צדיק וקם" נעשה שימוש בספרות, בשירה וביצירות אמנות שונות. הוא משמש כמקור השראה ליוצרים שמעוניינים להדגיש את חשיבות ההתמדה והנחישות.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משלי כ"ד ט"ז - הפירושים על הפסוק בוויקיטקסט