שביתת האיכרים בפולין (1937)

שביתת האיכרים בפולין

איכרים בפשבורסק מצביעים בעד השתתפות בשביתה, 1937
תאריכי המאבק	15 באוגוסט 1937 – 25 באוגוסט 1937 (11 ימים)
מקום	פולין

שביתת האיכרים בפולין התקיימה מ-15 באוגוסט עד 25 באוגוסט 1937. זו הייתה שביתה המונית של איכרים, מלווה בהפגנות מחאה, שאורגנו על ידי מפלגת העם וכוונו נגד ממשלת הסנאציה בפולין. זו הייתה המחאה הפוליטית הגדולה ביותר ברפובליקה הפולנית השנייה, והיא התקיימה ב-12 פרובינציות פולין. בהפגנות השתתפו כ-8 מיליון איכרים פולנים, ובמזרח המדינה גם חקלאים אוקראינים ובלארוסים, שעבדו בשטחי הרפובליקה הפולנית. באירועי המחאה נהרגו איכרים רבים על ידי משטרת פולין.

רקע

המחאה פרצה על רקע הפגיעה במגזר החקלאי לאחר השפל הגדול, בעיקר באזור פולין קטן. ממשלת הסנאציה איבדה את תמיכת הציבור, ורוב האיכרים העבירו את תמיכתם למפלגת העם האגררית, מפלגה חדשה יחסית, שזכתה לתמיכה עממית.

לאחר השפל הגדול ארגנה מפלגת העם סדרה של הפגנות ושביתות גדולות נגד מדיניות הממשלה. במהלך אירועי המחאה התרחשו תקריות אלימות שהובילו להרוגים. מחאות האיכרים היו תכופות, ולרוב דוכאו באכזריות על ידי משטר הסנאציה. אחד האירועים הבולטים בתקופה זו היה גל של שביתות בשנים 1932-1933 בדרום פולין, באזורי לסקו ורופשיץ. הממשלה החליטה לא לנהל משא ומתן עם המפגינים, ושלחה לכפרים יחידות צבא ומשטרה חמושות. על פי ההערכות נהרגו בתקופה זו כ-100 איכרים על ידי כוחות הביטחון.

ההחלטה לפתוח בשביתת מחאה התקבלה בכנס של מפלגת העם שהתקיים ב-17 בינואר 1937 בוורשה. המפלגה ניסתה לשכנע מפלגות נוספות לתמוך במהלך זה, אך זכתה רק לתמיכת המפלגה הקומוניסטית של פולין.

ב-18 באפריל 1937 החלה מחאת איכרים בכפר רקלביץ, לאחר ששר הפנים אסר על קיום הפגנות. כוחות משטרה נשלחו לפזר את ההפגנה, והרגו שלושה איכרים.

השביתה

אירועי המחאה החלו ב-15 באוגוסט 1937, שהיה יום חג לציון הניצחון בקרב ורשה (1920). באותו יום התקיימו עצרות מרובות משתתפים במספר מוקדים בפולין, בהם דמביצה, פשבורסק ובוכניה. בכיכר השוק בקולבושובה צעדו המונים עם דגלי המפלגה, בצבע ירוק. בהפגנות נשמעו קריאות רבות נגד הממשלה, וכן קריאות לשחרור אסירים פוליטיים ולשיבוש אספקת המזון לערים.

השביתה החלה למחרת, ונועדה להימשך 10 ימים. בתקופה זו נערכו עצרות מחאה רבות בכפרים ועיירות בדרום פולין ובעיר קרקוב. בעצרות חולקו עלונים בהם פורטו דרישות השובתים, בהן פיזור הפרלמנט של הרפובליקה הפולנית, שחרור אסירים פוליטיים, שינוי החוקה וחלוקה צודקת של משאבים.

למרות שהנהגת מפלגת העם קיוותה שכל פרובינציות פולין ישתתפו במחאה, היא הצליחה רק בחלק הדרומי של אזור פולין קטן, שם איכרים חסמו כבישים והפסיקו את משלוחי המזון לערים. בתחילה הממשלה לא נקטה בפעולות נגד המוחים, אך ב-17 באוגוסט פרצו עימותים אלימים בין המפגינים לבין המשטרה באזור ירוסלב ובגריבוב, ובאותו יום נהרג האיכר הראשון. בתגובה חסמו האיכרים את הכביש הראשי בדרום פולין, שהוביל מקרקוב ללבוב. מפקד המשטרה המקומית כתב בדו"ח: "בכבישים ובסביבתם יש כנופיות של איכרים חמושים בסכינים ומקלות, ואולי גם רובים. אנחנו חסרי הגנה נגדם. היום צעדו כ-500 איכרים סביב הכפר ויילקה וייס, ואנשים נוספים הצטרפו אליהם. הכלכלה באזור מושבתת לחלוטין. אנחנו מבקשים עזרה ומחכים לפקודות." בדו"ח אחר, שנשלח לוולדיסלב שיקורסקי, נכתב: "המשטרה מותשת לחלוטין. יש אבדות בנפש. אין יחידות משטרה בקרקוב. אם הקומוניסטים היו כוח משמעותי, הם היו מנצלים את המצב הזה". בתוך זמן קצר השביתה קיבלה תפנית אנטישמית. קבוצות של איכרים פולנים תקפו שווקים של יהודים שסחרו בתוצרת חקלאית.

פעולות המשטרה נגד המפגינים תוארו כאכזריות וברבריות. השוטרים ירו על מפגינים, פיזרו עצרות והכו באלות את האיכרים, נשותיהם וילדיהם. במהלך חיפושים בבתים הם הרסו רהיטים וסחורות.

באירועי השביתה נהרגו 56 איכרים ונפצעו 108 שוטרים. כ-5,000 איכרים נעצרו.

המשטרה נקטה בענישה קולקטיבית, וסגרה כ-700 חוות חקלאיות באזורי ההפגנות.

עקב התפרצות האירועים האלימים החליטה מפלגת העם להפסיק את השביתה ב-20 באוגוסט.

תוצאות האירועים

אנדרטה לזכר תושבי הכפר גראבוב שנהרגו על ידי משטרת פולין בשנת 1937

האיכרים שנעצרו נשפטו בגין הפרת סדר בבית המשפט בפשמישל, ועל כ-1,000 איכרים נגזרו עונשי מאסר עד 5 שנים. רבים מהם נשארו מאחורי סורג ובריח עד ספטמבר 1939, אז נטשו הסוהרים את עמדותיהם ונמלטו עקב פלישת גרמניה הנאצית לפולין.

השביתה לא הצליחה לגרום לשינוי פוליטי, ומפלגת סנאציה נותרה בשלטון. אך המחאה והשביתה חיזקו את תנועת האיכרים הפולנית, ונתפסו כמפגן כוח מוצלח. פעילי מפלגת העם רצו לארגן שביתה נוספת ב-1938, אך זו בוטלה עקב הידרדרות המצב הביטחוני בפולין. גדודים של איכרים פולנים הצטרפו לשורות צבא פולין ולחמו נגד גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה היו גדודי האיכרים בין המתנגדים לקומוניזם במדינה.