שביט וסט
 | |
| כוכב האם | |
|---|---|
| כוכב אם | שביט וסט |
| מידע כללי | |
| סוג | שביט |
| תאריך גילוי |
1975  |
| מגלה |
ריצ'רד מרטין וסט |
| מאפיינים מסלוליים | |
| ציר חצי-ראשי | 12,220±4,300 יחידה אסטרונומית |
| אקסצנטריות |
1.000016 |
| נטיית מסלול | 43.074±0.001 מעלה |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת |
4.4 |
  | |
שביט וסט, שכינוי הרשמי C/1975 V1, 1976 VI ו-1975n הוא שביט שהתגלה באוגוסט 1975. בשיא בהירותו, בפברואר 1976, ניתן היה לצפות בו באור יום מלא, והוא נחשב אחד השביטים הגדולים הבהירים ביותר שחלפו במערכת השמש הפנימית.[1] וסט הוא שביט עם זמן מחזור ארוך, המוערך בכ-500,000 שנה.
לאחר מעבר הפריהליון שלו, התגלה כי השביט התפצל לארבעה חלקים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שביט וסט התגלה בצילום על ידי ריצ'רד מ. וסט ממצפה הכוכבים הדרומי האירופי ב-10 באוגוסט 1975. השביט הגיע לפריהליון (הגישה הקרובה ביותר לשמש) ב-25 בפברואר 1976. במהלך הפריהליון הגיע השביט לשיא בהירות נראית של 3-, ולמעט הירח היה האובייקט ביותר בשמי הלילה.[2] בין ה-25 ל-27 בפברואר דיווחו משקיפים כי השביט היה בהיר מספיק כדי לצפות בו באור יום מלא.[2]
למרות שאסטרונומים צפו כי שביט וסט יהיה בהיר מאוד, התקשורת הפופולרית לא הרבתה לעסוק בו. חוסר העניין נבע בחלקו מהאכזבה משביט קוהוטק ב-1973, שהיה צפוי להיות בהיר במידה חריגה: הפעם נזהרו מדענים מלפרסם תחזיות שעלולות לעורר את ציפיות הציבור.[3]
הניו יורק טיימס, לעומת זאת, דיווח ב-2 במרץ 1976 כי וסט הוא "שביט שעשוי להוכיח את עצמו כאחד הבהירים בעשור הזה" ויהיה "נראה לעין בלתי מזוינת".[4]
זמן מחזור
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם מסלול כמעט פרבולי, ההערכות של זמן המחזור של שביט זה היו בין 254,000[2] ל-558,000 שנים.[5] חישוב המסלול של שביט עם זמן מחזור כה ארוך מורכב ביותר, מכיוון שהגרעין שלו התפצל באירוע, שייתכן שגרם להפרעה לא-גרביטציונית של המסלול.
פיצול
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני מעבר הפריהליון, זמן המחזור של שביט וסט הוערך כ-254,000 שנים.[2] לאחר שהשביט עבר במרחק של כ-30 מיליון ק"מ מהשמש (0.2 יחידה אסטרונומית), הגרעין התפצל לארבעה שברים.[6]
הדיווח הראשון על הפיצול הגיע ב-7 במרץ 1976 בערך בשעה 12:30UT, כאשר התקבלו דיווחים כי השביט נשבר לשני חלקים. האסטרונום סטיבן אומירה, שצפה בשביט באמצעות טלסקופ שובר אור 9 אינץ' של הרווארד, דיווח כי שני שברים נוספים נוצרו בבוקר ה-18 במרץ.
הפיצול של הגרעין היה, באותה תקופה, אירוע חריג למדי, היות שעד אותו זמן נצפו מעט מאוד מקרים של התפרקות שביטים. אחת הדוגמאות הקודמות הבולטות ביותר הייתה השביט הגדול של 1882, ממשפחת שביטי קרויץ. מאז, נצפו שביטים נוספים המתפצלים או מתפוררים במעברם בסמוך לשמש[7][8] או הרחק ממנה, דוגמה השביט שומייקר-לוי 9.
מאז 2003 השביט התרחק למרחק של כ-50 יחידות אסטרונומיות (7.5 מיליארד קילומטרים) מהשמש.[9]
מינוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]במינוח של אותה תקופה, הוא היה ידוע בשם Comet 1976 VI או Comet 1975n, אך המינוח המודרני הוא C/1975 V1. (שים לב ש"1976 VI" משתמש בספרה הרומית VI = 6, בעוד "C/1975 V1" היא האות V והמספר 1).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Donald K. Yeomans (באפריל 2007). "Great Comets in History". Jet Propulsion Laboratory/California Institute of Technology (Solar System Dynamics). נבדק ב-2007-12-28.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Gary W. Kronk. "C/1975 V1 (West)". Cometography. נבדק ב-2011-02-01.
- ^ Burnham, R. and Levy, D. Great Comets, Cambridge: Cambridge University Press, 2000, p. 73
- ^ Sullivan, Walter (2 במרץ 1976). "Comet Expected in Sky for Week". nytimes.com. New York City: New York Times. p. 17. נבדק ב-16 בנובמבר 2023.
From tomorrow until Sunday a comet that may prove one of the brightest in this decade is expected to reach maximum visibility in the eastern sky before sunrise. ... By Wednesday, Dr. Marsden believes, it will be far enough from the sun to be visible to the unaided eye.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jerry Coffey (2009-09-21). "Comet West". Universe Today. אורכב מ-המקור ב-2012-09-20. נבדק ב-2011-02-01.
- ^ COMETS!
- ^ Comet disintegrates as it passes too close to the Sun, cosmosmagazine.com, 2022-06-18 (ב־Australian English)
- ^ Comet 73P/Schwassmann-Wachmann 3 Shows That Breaking Up Is Not So Hard To Do, cneos.jpl.nasa.gov
- ^ Horizons output. "Observer Table for Comet C/1975 V1-A (West)". נבדק ב-2019-02-25.