לדלג לתוכן

שארל דיטואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שארל דיטואה
Charles Dutoit
לידה 7 באוקטובר 1936 (בן 88)
לוזאן, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1957 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון למוזיקה של ז'נבה, הקונסרבטואר של לוזאן עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה ויולה, כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דויטשה גרמופון, Decca Classics עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Marie-Josée Kravis (1982–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אנני דיטואה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לאוול (1984)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - הרכב גדול או סולן מלווה ע"י הרכב גדול (1996)
  • פרס גראמי להקלטת אופרה (1995)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - הופעה ווקאלית או כוראלית (1995)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - הופעה ווקאלית או כוראלית (1997)
  • קצין גבוה במסדר הלאומי של קוויבק (1995)
  • פרס גראמי לסולן הטוב ביותר (עם תזמורת) (1999)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (15 בפברואר 1996)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - הרכב גדול או סולן מלווה ע"י הרכב גדול (1992)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - הרכב גדול או סולן מלווה ע"י הרכב גדול (1989)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - סולו או תזמורת קאמרית (1982)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - הרכב גדול או סולן מלווה ע"י הרכב גדול (1991)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - הרכב גדול או סולן מלווה ע"י הרכב גדול (1985)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - הרכב גדול או סולן מלווה ע"י הרכב גדול (1987)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - הרכב גדול או סולן מלווה ע"י הרכב גדול (1985)
  • קצין במסדר קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שארל דיטואה, 1984

שארל אדואר דיטואהצרפתית: Charles Édouard Dutoit; נולד ב-7 באוקטובר 1936) הוא מנצח שווייצרי.

דיטואה נולד בלוזאן שבשווייץ ולמד בקונסרבטוריון שם למד אצל שארל מינש. בין מוריו היה גם אלעזר דה קארווליו. דיטואה החל בקריירה שלו כמוזיקאי מקצועי בשנת 1957 כויולן בתזמורות שונות באירופה ובדרום אמריקה. כעבור שנתיים חזר לשווייץ והתמקד בניצוח. משנת 1959 היה מנצח אורח של תזמורת שווייץ המערבית ושל התזמורת הקאמרית של לוזאן, ובהמשך היה מנצח תזמורת רדיו ציריך עד 1967, כשהחליף את פאול קלצקי בתזמורת הסימפונית של ברן, שם נשאר למשך אחת-עשרה שנים. בתקופה שעמד בראש תזמורת ברן, גם ניצח על התזמורת הלאומית של מקסיקו משנת 1973 עד 1975 ועל התזמורת הסימפונית של גטבורג, שוודיה משנת 1975 עד 1978.

בעקבות מאורות גדולים כמו אוטו קלמפרר וזובין מהטה, התמנה שארל דיטואה בשנת 1977 למנהל האמנותי של התזמורת הסימפונית של מונטריאול. במהלך 25 שנותיו עם תזמורת מונטריאול הפך אותה לתזמורת המעולה ביותר בקנדה ואחת הטובות בעולם. הוא קיבל יותר מ-40 פרסים ואותות כבוד בינלאומיים יוקרתיים, בהם שני פרסי גראמי (ארצות הברית), כמה פרסי ג'ונו (קנדה), פרס נשיא הרפובליקה (צרפת) ועוד.

מאז 1990 הוא מכהן כמנהל אמנותי ומנצח ראשי בפסטיבל הקיץ של תזמורת פילדלפיה בסרטוגה ספרינגס, מדינת ניו יורק, ושל פסטיבל המוזיקה של האוקיינוס השקט ביפן. בשנת 1991 קיבל אזרחות כבוד של העיר פילדלפיה.

משנת 1991 עד 2001 היה דיטואה מנהל מוזיקלי של התזמורת הלאומית של צרפת, שעמה ערך מספר רב של הקלטות, שזכו לשבחי הביקורת, ומסעות קונצרטים ממושכים בחמש היבשות. בשנת 1996 התמנה למנצח ראשי של התזמורת הסימפונית NHK ביפן.

שארל דיטואה, המתרחק מן הפרסומת ומגן על חייו הפרטיים מעיני התקשורת, היה נשוי שלוש פעמים, בין השאר לפסנתרנית מרתה ארחריץ'.

הוא נודע בעיקר בפרשנויותיו למוזיקה צרפתית ורוסית מן המאה ה-20, בייחוד יצירותיו של איגור סטרווינסקי.

בין השנים 2009 - 2018 שימש דיטואה כמנצחה הראשי של התזמורת הפילהרמונית המלכותית.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שארל דיטואה בוויקישיתוף


הקודם:
סיקסטן אהרלינג
מנצח ראשי, התזמורת הסימפונית של גטבורג

1976 - 1979

הבא:
נמה ירווי
הקודם:
רפאל פריבק דה בורגוס
מנהל מוזיקלי, התזמורת הסימפונית של מונטריאול

1977 - 2006

הבא:
קנט נגאנו
הקודם:
לורין מאזל
מנצח ראשי, התזמורת הלאומית של צרפת

1991 - 2001

הבא:
קורט מאזור
הקודם:
לא ידוע
מנצח ראשי, התזמורת הסימפונית NHK

1996 - 2003

הבא:
ולדימיר אשכנזי
הקודם:
כריסטוף אשנבאך
מנהל מוזיקלי, תזמורת פילדלפיה

2008 - 2012 (מנצח ראשי)

הבא:
יאניק נזה-סגין
הקודם:
רודולף קמפה
מנצח ראשי, התזמורת הפילהרמונית המלכותית

2009 - 2018

הבא:
וסילי פטרנקו