שאול משעל

שאול משעל

פרופ' שאול משעל, 2010
לידה	7 באפריל 1945 (בן 79)
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מוסדות	אוניברסיטת הרווארד אוניברסיטת ייל אוניברסיטת תל אביב

שאול מִשעָל (נולד בשנת 1945) הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב וראש החטיבה למזרח תיכון במרכז הבינתחומי הרצליה, חוקר הפוליטיקה הערבית והפלסטינית ומייסד המרכז לחקר החברה הערבית בישראל.

ביוגרפיה

משעל נולד בבגדאד שבעיראק, ובשנת 1951 עלה עם משפחתו לישראל. במשך שמונה שנים התגוררו במעברת תלפיות. עם גיוסו לצה"ל, התנדב לצנחנים, ועבר הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. לאחר שחרורו משירות סדיר היה ללוחם מילואים בגדוד 66 של חטיבה 55, ובשורותיה יצא למלחמת ששת-הימים, בה לחם בקרב על גבעת התחמושת. בהמשך למד מדע המדינה, פילוסופיה וסוציולוגיה. קיבל תואר דוקטור במדע המדינה מאוניברסיטה העברית, ואת לימודי הפוסט-דוקטורט עשה באוניברסיטת ייל. הוא מרצה אורח באוניברסיטת ייל, חוקר אורח במרכז ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד ועמית בכיר בבית הספר לבריאות ציבורית באוניברסיטת הרווארד.

משעל ייסד וניהל את המרכז לחקר החברה הערבית בישראל. פרסם ספרים ומאמרים בכתבי עת מקצועיים ובעיתונות הכתובה בנושאים הקשורים לחברה הפלסטינית, לפוליטיקה הערבית, לכלכלה פוליטית ולתרבויות של משאים ומתנים. עורך את סדרת תפו"ח בנושאי תרבות, פוליטיקה וחברה (הוצאת משכל - ידיעות אחרונות וספרי חמד).

משעל הוא יועץ אסטרטגי בנושאים הנוגעים לסביבה האזורית והבינלאומית לגופי ממשל וחברות בסקטור העסקי ומשמש כפרשן בנושאי פוליטיקה ערבית, אסלאם רדיקלי, חמאס והזירה הפלסטינית.

אחיו הוא איש התקשורת נסים משעל.

מחקריו

מטרות חמאס

התיזה המרכזית של משעל עוסקת בחמאס המתוארת לעיתים קרובות כתנועה המזוהה עם קנאות אסלאמית ועם יעדים מוחלטים של שחרור פלסטין ותיקון החברה ברוח ערכי האסלאם. פיגועים רצחניים בקרב ריכוזי אוכלוסייה אזרחית תוך שימוש במכוניות תופת, מתאבדים וסכינאים חדורי אקסטזה דתית הפכו לסימן ההיכר שלה. חרף זאת, מעשה הטרור של חמאס אינם העיקר מבחינתה והם שוליים ביחס לפעילות קהילתית, גלויה וענפה, אינטנסיבית ומתמשכת, שהיא מנהלת בקרב האוכלוסייה הפלסטינית באזורי הגדה והרצועה.

כתנועה דתית המקיפה תחומי פעילות חברתיים מגוונים, נטועה חמאס עמוק בתוך הקהילה הפלסטינית: מדברת את שפתה העממית, רגישה למנהגי המקומיים, ודימוייה הקיבוציים, שותפה למאוויה הדתיים, מבטאת את ערכיה המסורתיים, וקשובה לצרכיה היומיומיים ולמצוקותיה הקיומיות.

חמאס רחוקה אפוא מלהיות תנועה של מנגינה אחת. היא אינה נענית לדימוי החד-ממדי שדבק בה. היא אינה מסתגרת בתוך חומות בצורות של אמיתות מוחלטות, "בבחינת ייקוב הדין את ההר". היא אינה צמודה לחיזיון דתי משכר של חברה צודקת ומדינה למופת ברוח ההלכה האסלאמית כתנאי מוקדם למעשה.

בנסיבות המיוחדות בהן פועלת חמאס, שעיקרן עימות צבאי עם ישראל ויריבות עמוקה עם הרשות הפלסטינית, השאלה העומדת על הפרק אינה על כמה חמאס נאמנה לעקרונותיה כמו כיצד היא מצליחה להצדיק מהלכים שאינם הולמים את עקרונותיה, ואילו תנאים מסייעים בידה לצמצם נזקים ארגוניים במחירים נסבלים, בשל סטיות ממשנתה הדתית.

ניצחון חמאס ושינוי משטר

בבחירות שהתקיימו בינואר 2006 למועצה הפלסטינית המחוקקת, קרי הפרלמנט הפלסטיני, חמאס זכתה ב-74 מושבים מתוך 132 והפכה לרוב במועצה המחוקקת ולכוח המוביל בממשלה הפלסטינית החדשה. תבוסתו האלקטורלית של המחנה הלאומי בראשות פת"ח אל מול ניצחונה של חמאס אינה רק אקט של חילופי שלטון אלא הענקת מנדט לחילופי משטר. שלא כמו חילופי שלטון, חילופי משטר כרוכים ברוויזיה בעקרונות היסוד ובמטרות העל של הרשות הפלסטינית ובהגדרה מחדש של מדיניותה האזורית והבינלאומית, ושל הקווים האדומים ביחסה לישראל.

ברוח משנתה האידאולוגית של חמאס, חילופי משטר יש בהם משום הענקת משמעות דתית ופרשנות אסלאמית לסדר היום הלאומי, ואלה כוללים: מחויבות מוצהרת למקסימליזם טריטוריאלי החותר למדינה אסלאמית בכל שטחה של ארץ ישראל המנדטורית, לעומת ריאליזם מדיני המשלים עם הסדר המבוסס על העיקרון של שתי מדינות - ישראל לצד פלסטין; אקטיביזם חברתי עם הפנים לקהילת המאמינים האסלאמית, לעומת ראייה אזרחית וכלל ארצית; וראיית הסכסוך עם ישראל במונחים של התנגשות גורלות לעומת סכסוך גבולות.

דעותיה החלוקות של חמאס

הרעיון כי החמאס תוכל להתפתות לכדי זניחת סדר-היום שלה נראה כצובר תהודה נרחבת. בנאום בפני קבוצה של חברי פרלמנט אירופי, מנהיג החמאס בעזה, אסמאעיל הנייה, אמר כי ממשלתו מוכנה לקבל מדינה פלסטינית בגבולות 1967. עם זאת, ישנם אחרים אשר מצביעים על כך שהסכמת חמאס להפסקת אש היא רק תכסיס. אפרים קארש טוען בהקשר זה כי "מעל לכל, לא רק שהשמדת ישראל אינה קלף מיקוח, היא לב העניין. החמאס, שהוא הסניף הפלסטיני של האחים המוסלמים, רואה את המאבק עבור פלסטין לא כמו סכסוך פוליטי רגיל בין שתי אומות מתחרות (ישראלים ופלסטינים), ואף לא כמאבק לאומי להגדרה עצמית על ידי האוכלוסייה המקומית נגד כובש זר. במקום זאת, הוא רואה את פלסטין כקרב אחד במלחמת קודש ברחבי העולם כדי למנוע נפילה של חלק מבית האסלאם אל הכופרים".

הפלסטינים - בגישה רשתית

לפלסטינים לא הייתה, ועדיין אין להם, מדינה שיכולה לחדור לחברה וליצור מערכת היררכית שבה קישורים חיצוניים יזרמו דרכה. בעוד השתייכות קהילתית משחקת תפקיד בחלוקת החברה הפלסטינית לאורך קווים משפחתיים אזוריים ומורחבים, היא לא שיחקה את התפקיד המכריע בעיצוב הזהות הפלסטינית והטענות להגדרה-עצמית אל מול ישראל. בהיעדר מדינה ומוסדות פוליטיים רשמיים, ובהיותם של הפלסטינים חלוקים בינם לבין עצמם לגבי הזרמים האידאולוגיים התופסים את העולם הערבי, החברה הפלסטינית הופיעה במובהק כחברה מרושתת. הפלסטינים חסרים כל סוג של מדינה היררכית או רשתית, ובמקום זאת הם מחולקים בין מדינות אחרות, אשר אף אחת מהן, למעט ירדן במידת-מה, לא ניסתה להטמיע אותם בחברה שלהם בדרך כלשהי. הפלסטינים חולקו על ידי אידאולוגיות בין הזרמים השונים של הפאן-ערביות.

כיוון שהפלסטינים המשיכו להיות חסרים במדינה, הם לא יכלו לבנות מוסדות ריכוזיים וסדר פוליטי היררכי. האופי המבוזר של החברה הפלסטינית הפך להיות ניכר יותר בעקבות הסכמי אוסלו, למרות העובדה שלפלסטינים ניתנה הזדמנות להתחיל בבניית מדינה היררכית שביכולתה לחדור ולרכז את החברה הפלסטינית באמצעות הרש"פ. למעשה, הם הפכו את הרשות-הפלסטינית להשתקפות החברה שלהם - מיזוג של סיעות מבוזרות שתמיד נמצאות בריב. לפיכך, במקרה הפלסטיני, החברה היא שחודרת אל תוך המדינה ולא להפך.

הצהרת העקרונות משנת 1993, שהיא הראשונה בהסכמי אוסלו שנחתמו בין ישראל לאש"ף, הביאה להקמת הרשות הפלסטינית במאי 1994. למרות הקמת ממשלה פלסטינית מעין-רשמית, דפוס היחסים בין ישראל לפלסטינים לא השתנה באופן משמעותי, למרות קיומה של רשות פלסטינית חובקת-כל לכאורה, והוא עדיין התבסס על היחסים בין ישראל לבין אש"ף (במיוחד פת"ח). היסוסו של יאסר ערפאת להעביר סמכות אמיתית מפת"ח לגופי הרשות הפלסטינית הבטיח כי ההבנות האמיתיות שהוסכם עליהן עם ישראל תתבססנה על ערוצי תקשורת בלתי-רשמיים יותר מאשר על קשרים רשמיים. לכן, כמו במקרה של ירדן (ואף יותר, שכן המדינה הפלסטינית נמצאת עדיין בשלב העוברי שלה), הקשרים נוטים, במידה רבה, להיות מבוססים על יחסים בלתי פורמליים ומידה רבה של אמון - כיוון שהסכמים רשמיים שאליהם מגיעה ישראל עם הרשות הפלסטינית יהיו חסרי-משמעות במידה רבה, כל עוד לא יגובו על ידי פת"ח.

לניתוח רשתי שכזה ישנן השלכות חשובות לעתיד היחסים בין ישראל לפלסטינים. הוא מציע כי הסכמים רשמיים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית משקפים רק חלק ממערכת היחסים הכוללת בין הצדדים. אמון הוא חיוני מאחר שרובה של מערכת היחסים מתקיים מחוץ למסמכים, והיחסים הרשמיים אינם נותנים ודאות מספקת, שכן הם לא מחייבים את הצדדים ביחס להסדר הקבע של הסכסוך.

מנהיגות שיעית

המנהיגות השיעית השולטת באיראן, אומרת הדעה הרווחת, חותרת להשתלט על המזרח התיכון, למחוק את ישראל למעל פני המפה. לשנות את פני המשטרים בעולם הערבי ולהשליט את רוח השיעה על האסלאם הסוני. משעל טוען כי בדיקה מעמיקה יותר מגלה כי הנהגה שיעית חיה ופועלת בעולם מורכב ורב-ממדי ונוהגת בזהירות מפוקחת המתבקשת מתוקף יחסי הכוחות והפוליטיקה הבינלאומית. בעוד שהחזון השיעי מצטייר כאוטופי, ההתנהגות בפועל היא מדודה וכפופה להכרה במגבלות המקום והזמן. הם ערים לצרכים הקיומיים של האוכלוסייה, לאילוצים הכלכליים, לגאופוליטיקה האזורית הגוזרת עליהם הליכה בתווך שבין הקצוות וברווח שבין הטיפות.

פרסומים נבחרים

ספרים (בעברית)

• זמן חמאס, מהדורה שנייה, (יחד עם א. סלע), 2006, הוצאת ידיעות אחרונות.
• זמן חמאס (יחד עם א. סלע), 1999, הוצאת ידיעות אחרונות.
• אבנים זה לא הכל (יחד עם ר. אהרוני), 1989, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
• אשליה אמריקאית: בוש ומלחמתו בטרור העולמי, בעריכת שאול משעל ואברהם שלוין, חיבר: איאן שפירו (תרגמה: יעל ענבר), 2007, הוצאת מאגנס.

ספרים באנגלית

• S. Mishal, O. Goldberg, "Understanding Shiite Leadership: the Art of the Middle Ground in Iran and Lebanon", (Cambridge University Press, 176 pp.) 2014.
• S. Mishal, A. Sela, "The Palestinian Hamas: Vision, Violence and Coexistence", (Columbia University Press, 244 pp.) Revised and updated edition, 2006.
• S. Mishal, R. Kuperman, D. Boas, "Investment in Peace: The Politics of Economic Cooperation Between Israel, Jordan, and the Palestinians", (Sussex Academic Press, 167 pp.) 2001.
• S. Mishal, R. Aharoni, "Speaking Stones: Communiques from the Intifada Underground", (Syracuse University Press, 307 pp.) 1994.
• S. Mishal, "The PLO Under Arafat: Between Gun and Olive Branch", (Yale University Press, 190 pp.) 1986.
• S. Mishal, "West Bank/East Bank: The Palestinians in Jordan, 1949-1967", (Yale University Press, 129 pp.) 1978

מאמרים

• S. Mishal & I. Schnell, Place as a Source of Identity in Colonizing Societies: Israeli Settlements in Gaza, Geographical Review, Vol.98, No.2, pp., 242-259, 2008.
• S. Mishal et. al., Tactical Prevention of Suicide Bombing in Israel, Interfaces, Vol.36, No.6, pp., 553-561, 2006.
• S. Mishal & M. Rosenthal, Al Qaeda as Dune Organization toward a Typology of Islamic Terrorism Organization, Studies in Conflict and Terrorism, Vol.28, No.4, pp., 275-293, 2005.
• S. Mishal et. al., What Happened to Suicide Bombing in Israel: Insight from a Terror Stock Model, Studies in Conflict and Terrorism, Vol.28, No.3, pp., 225-235, 2005.
• S. Mishal, Hamas: The Agony of Victory, Strategic Assessment, Vol. 9, No. 1, pp. 5-12, 2006.
• S. Mishal, The Pragmatic Dimension of the Palestinian Hamas: A Network Perspective, Armed Forces & Society, Vol. 29, No. 4, pp. 569-589, 2003.
• S. Mishal, N. Morag, Political Expectations and Cultural Perceptions in the Arab-Israeli Peace Negotiations, Political Psychology, Vol. 23, No. 2, pp. 325-353, 2002.

מאמר זה הומלץ כחובת קריאה על ידי מילון אוקספורד לביבליוגרפיות, בנושא דיפלומטיה תחת קטגורית יחסים בינ-לאומיים, בעריכת כריסטופר סילי (2011)

• S. Mishal, A. Sela, Participation without Presence: Hamas, the PA and the Politics of Negotiated Coexistence ,Middle Eastern Studies, Vol. 38, pp. 1-26, 2002.
• S. Mishal, I. Talmud, The Network State: Triangular Relations in Middle Eastern Politics, International Journal of Contemporary Sociology, Vol. 37, No. 2, pp. 175-197, 2000.
• S. Mishal & N. Morag, Trust or Contract? Negotiating Formal and Informal Agreements in the Arab-Israeli Peace Process, International Negotiation, No. 5, pp. 523-542, 2000.
• S. Mishal, Paper War-Words Behind Stones: The Intifada Leaflets, The Jerusalem Quarterly, No. 51, pp. 71-94, 1989.
• S. Mishal & A. Diskin, Coalition Formation in the Arab World: An Analytical Perspective, International Interactions, Vol.11, pp. 43-59, 1984.
• S. Mishal & A. Diskin, Palestinian Voting in the West Bank: Electoral Behavior in a Traditional Community without Sovereignty, The Journal of Politics, Vol. 44, pp. 538-58, 1982.
• S. Mishal & A. Diskin, Spatial Models and Centrality of International Communities: Meetings Between Arab Leaders, 1966-1978, The Journal of Conflict Resolution, Vol. 25, pp. 655-75, 1981.
• S. Mishal, Nationalism through Localism: Some Observations on the West Bank Political Elite, The Middle Eastern Studies, Vol. 17, pp. 478-91, 1981.
• S. Mishal, Anatomy of Municipal Elections in Judea and Samaria, Hamizrah Hehadash, Vol. XXIV, pp. 63-67, 1974 (Hebrew).
• S. Mishal, Socio-Economic and Immigrant Absorption Politics in Israel: Conflicting Trends, State and Government, Vol.1, pp. 33-42, 1973 (Hebrew).
• S. Mishal & N. Raphaeli, Some Problems of Field Research in a Refugee Camp, Megamot, Vol. XVII, pp. 269-277, 1970 (Hebrew).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שאול משעל בוויקישיתוף

• האתר של פרופ' משעל, שער למזרח התיכון
• שאול משעל(הקישור אינו פעיל), באתר של החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב.
• שאול משעל ודורון מצא, מדינה בגבולות זמניים פלוס, באתר הארץ, 21 במאי 2010
• משעל מדבר על חמאס
• דיון על פיגועי התאבדות
• ראיון ב-Data-Line אודות יחסה של ישראל כלפי חמאס
• משעל מדבר על המבנה הארגוני של חמאס
• משעל בריאיון אישי
• דיון בעתיד היחסים בין ישראל לפלסטינים לאחר מותו של ערפאת
• גידו רן, עזה מסמנת V ענק. המשמעויות של הישגי חמאס, באתר ynet, 22 בנובמבר 2012
• נעלי האוטונומיה גדולות על המנהיגות ביהודה ושומרון, מעריב, 22 באוקטובר 1978, המשך
• שחר סמוחה, ‏פרופ' שאול משעל: "חמאס תאב חיים ולא מחפש את המוות", באתר גלובס, 2 באוגוסט 2014
• אייל לוי, ‏"נפילתה של ירדן בידי איראן גרועה מתרחיש של מלחמה עם טהרן", באתר מעריב אונליין, 4 במאי 2018
• שאול משעל, על ישראל להכיר במציאות המשתנה, באתר הארץ, 16 באפריל 2022
• שאול משעל, דף שער בספרייה הלאומית