רשיד משהראווי
 | |
| לידה |
1962 (בן 62 בערך) שאטי, רצועת עזה  |
|---|---|
| מדינה | הרשות הפלסטינית |
  | |
רשיד משהראווי (בערבית: رشيد مشهراوي; נולד ב-1962) הוא במאי קולנוע פלסטיני.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משהראווי נולד במחנה הפליטים א-שאטי ברצועת עזה, למשפחה בת שבעה ילדים של פליטים פלסטינים מיפו. אופיו האמנותי התבטא באהבתו לציור כבר מגיל צעיר[1]. בגיל 12 נאלץ לעבור לתל אביב על מנת לסייע בפרנסת המשפחה בעקבות מחלת הסוכרת של אביו. הוא עבד בעבודות בנייה, מלצרות ושטיפת כלים. דרכו אל הקולנוע הייתה דרך ציור ואמנות פלסטית, כשהתחיל לעבוד כמבצע תפאורות בסרטים שונים. בין השאר עבד בסרטים: "סהרה" (1983) בכיכובה של ברוק שילדס, "זעם ותהילה" (1984), "מאחורי הסורגים" (1984), "גשר צר מאד" (1985), "אלכס חולה אהבה" (1986), ו"החולמים" (1987). במשך הזמן אף השתתף כשחקן בסרטים כ"גשר צר מאד", "עד סוף הלילה", ו"ננוע". אתר כך היה מנהל אמנותי בשני פרקים בסדרת "התזמורת" של ג'וליאן שגרן ונם היה המנהל האמנותי של הסרט "חתונה בגליל" של מישל ח'לייפי[2].
את סרטו הראשון יצר כבר בגיל 19, סרט קצר בן 4 דקות בשם "שותפים" משנת 1981, בו מוצגים עובדי ניקיון, ערבי ויהודי, שכל "שותפותם" מסתכמת בהוראותיו של היהודי לערבי היכן לעצור את המשאית. סרטו העלילתי הראשון[1] היה הסרט הקצר "דרכון" (נקרא גם "תעודת מעבר"), אותו עשה בגיל 25 בשנת 1986. בסרט זה מגלמים סלים דאו ואתי אנקרי זוג המוצא עצמו תקוע על גשר בין ישראל לירדן ואינו יכול לעבור לאף אחד מהצדדים, שכן הגבר איבד את דרכונו[3].
בשנת 1989 יצר את סרטו הקצר "המקלט" על פועלים פלסטינים שוהים בלתי-חוקיים (שב"חים) בישראל, העובדים ביום ומסתתרים בלילה מהמשטרה[1]. הסרט זכה בפרס הראשי בפסטיבל הקולנוע ירושלים (שנקרא אז "פרס וולג'ין" וכיום "פרס חג'ג'")[4]. בשנת 1993 יצר את הסרט "עוצר", המתאר בצורה פסימית את חייה של משפחה בעיר עזה, המתדרדרים מן הפח אל הפחת על ידי השלטון הישראלי. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן ובשנת 1994 זכה בפרס העיקרי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בקהיר. סרטו "חיפה" משנת 1995 הוקרן כאחד מסרטי "הבחירה הרשמית" במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן[5].
בתקופת שהותו בישראל בשנות התשעים שהה בה באופן לא חוקי, באמצעות היתר שהייה לשעות היום שקיבל מסוחר מזון מעזה[3].
בשנת 1993 עבר להתגורר בהולנד, שם החל בשיתוף פעולה עם הבמאי הפלסטיני-הולנדי האני אבו אסעד, והשניים הקימו את חברת הפקות הסרטים "סרטי אלול", שהסתייעה בחברת הפקות הולנדית. ב-1996 עבר להתגורר ברמאללה, שם הוא מתגורר כיום, והחל בניסיונות ליצור קולנוע פלסטיני עצמאי, אך הללו לא צלחו. במסגרת ניסיון זה הקים את "המרכז להפקת קולנוע", שהפיק מספר סרטים עלילתיים ודוקומנטריים[3].
פילמוגרפיה חלקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "המקלט" (1989)
- "דאר או דור" (מערבית "בית או בתים") - סרט דוקומנטרי (1991)[6]
- "עוצר" (1993)
- "חיפה" (1995)
- "מתח" (1998) - יחד עם הבמאי הישראלי דוקי דרור
- "כרטיס לירושלים" (2002)
- "ערפאת, אחי" (2005) - דוקומנטרי
- "Laila's Birthday" (2008)
- "Palestine Stereo" (2013)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נורית גרץ וג'ורג' ח'לייפי, נוף בערפל: המרחב והזיכרון ההיסטורי בקולנוע הפלסטיני, עם עובד, 2006, עמ' 45–46 ו-92–107
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשיד משהראווי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רשיד משהראווי, באתר AllMovie (באנגלית)
רשיד משהראווי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
נורית גרץ וג'ורג' חלייפי, הסרטים הפלסטיניים שניבאו את שקרה בעזה, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2014
- Monique Roffey, Paul Prillevitz, and Khaled Hourani, "I Don't Like to Show Fights, Flags or Fire: Rashid Masharawi, Filmmaker", The Jerusalem Times, 21 June 1996
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Monique Roffey, Paul Prillevitz, and Khaled Hourani, "I Don't Like to Show Fights, Flags or Fire: Rashid Masharawi, Filmmaker", The Jerusalem Times, 21 June 1996
- ^ גשר צר מדי, מעריב, 13 במרץ 1988
- ^ 1 2 3 גרץ וח'לייפי, 2006, עמ' 45–46
- ^ "פסטיבל הקולנוע ירושלים ה-6", "פסטיבלים קודמים", אתר פסטיבל הקולנוע ירושלים
- ^ Official Selection 1996 : Un Certain Regard, אתר פסטיבל קאן
- ^ גרץ וח'לייפי, 2006, עמ' 95