לדלג לתוכן

הרצח במצעד הגאווה בירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רצח שירה בנקי)
הרצח במצעד הגאווה בירושלים
חלק מאלימות נגד להט"ב
דגל הגאווה מתנוסס מעל בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, בעת השבעה על רצח תלמידתו שירה בנקי במצעד הגאווה 2015
דגל הגאווה מתנוסס מעל בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, בעת השבעה על רצח תלמידתו שירה בנקי במצעד הגאווה 2015
תאריך 30 ביולי 2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג פיגוע, רצח, פשע שנאה עריכת הנתון בוויקינתונים
נשק סכין עריכת הנתון בוויקינתונים
הרוגים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פצועים 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
מבצע ישי שליסל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרצח במצעד הגאווה בירושלים התרחש ביום חמישי, 30 ביולי 2015, במצעד הגאווה בירושלים, כאשר ישי שליסל, חרדי ישראלי, רצח בדקירות סכין את הנערה שירה בנקי בת ה-15 שהשתתפה במצעד, ופצע שישה צועדים אחרים. שליסל ביצע את הרצח חודש לאחר שסיים לרצות עונש של 10 שנות מאסר בגין הרשעה קודמת בנושא דומה של תקיפה וניסיון לרצח במצעד גאווה קודם בירושלים שנערך בשנת 2005. שליסל נידון למאסר עולם על מעשה הרצח.

הציבור החרדי, שאליו משתייך שליסל, מתייחס לרוב להומוסקסואליות כחטא חמור. ולכן מצעד הגאווה בירושלים מעורר בו התנגדות, והוא רואה בו חילול קדושת העיר. בכמה מקרים בעבר הותקפו צועדים במצעדי גאווה בירושלים על רקע זה על ידי קיצוניים.

ישי שליסל נולד כבן הבכור מתוך עשרה ילדים, וגדל ביד בנימין. הוא למד בישיבה קטנה ברחובות ובישיבת 'ברכת משה' בשכונת גבעת שאול בירושלים[1]. הוא נישא ונולדו לו ארבעה ילדים. התגורר במודיעין עילית והיה תלמיד בכולל בשכונת רמות בירושלים.

שירה בנקי נולדה למיקה בנקי, כיום שופטת בית משפט השלום בירושלים, ולעורך הדין אורי בנקי[2]. שירה הייתה הבת הבכורה מבין ארבעת ילדיהם של מיקה ואורי בנקי[3]. בנקי למדה בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים.

תקיפת המצעד ב-2005

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 ביוני 2005 יצא שליסל לעצרת תפילה בכיכר ציון נגד מצעד הגאווה בירושלים, שאותו ראה כ"מלחמה נגד הקדוש ברוך הוא". הוא קיבל סכין מטבח משמואל אירנשטיין, לדברי אירנשטיין לתכלית של פגיעה ברכוש, כדי להפריע למהלך המצעד. שליסל דקר בסכין שלושה מהצועדים, שנפצעו פצעים בינוניים[4]. הוא הורשע בעבירות של ניסיון רצח, חבלה בכוונה מחמירה ופציעה[5], ובפברואר 2006 נידון ל-12 שנות מאסר ולתשלום פיצוי בסך 280,000 ש"ח לשלושת הקורבנות. בגזר דינו כתבו השופטים:

”בהגיעו לתהלוכה, היה הנאשם נחוש בדעתו שלא לאפשר את המשך התנהלותה ולמנוע את סיומה בשלום. מעשיו, שבאו בעקבות כך, לא באו מתוך אהבת האל אלא מתוך שנאת האדם והם נבעו מתוך קנאות עיוורת שאינה מסוגלת להבחין באחר. בשם אמונתו הדתית עצם הנאשם את עיניו ואטם את אוזניו בכל מה שנוגע וקשור לכבודם ולגופם של אחרים אשר דעתם אינה כדעתו, אורח חייהם אינו כאורח חייו והשקפת עולמם שונה. כל אשר הפגין הנאשם היה שנאה ואטימות לב. הנאשם קם באלימות ובפנאטיות לפגוע בגופם ובנפשם של בני אדם ובמעשיו אלו גילה אֶרֶס ולא חסד, ונפש אטומה לכל דעה שונה ולכבוד האדם באשר הוא אדם.”[6]

בערעור לבית המשפט העליון בפני השופטים מרים נאור, אליקים רובינשטיין ויוסף אלון הופחת עונש המאסר ל-10 שנים, לאחר שנקבעה עבירה קלה יותר ביחס לאחת משלושת הקורבנות, בנימוק שלא הוכחה מחשבה פלילית בדקירתה[7][8].

התקיפה שביצע שליסל הייתה ביטוי קיצוני של העוינות והטינה שהופגנו כלפי הצועדים במצעד, שהתקבלו לאורך מסלולו בחרפות ובגידופים ובהשלכת שקיות שתן[9].

זמן קצר לאחר מעצרו התגרש שליסל, לבקשת אשתו[10]. במהלך מאסרו אושפז בשנת 2009 למשך כחודש וחצי לאחר שאובחן כסובל ממצב פסיכוטי פרנואידי[11].

לאחר שהשלים לרצות את מלוא עונש המאסר שנגזר עליו שוחרר שליסל מבית הכלא ב-29 ביוני 2015 וחזר להתגורר בבית הוריו ביד בנימין[1][12]. בראיון בן 25 דקות שנערך לו בקו נייעס בשם "הנייעס החרדי" שבועיים לפני הרצח, אמר שליסל כי יש לעשות הכל כדי לשבש את מצעד הגאווה ואף התנגד להתנצל על מעשיו[13]. בנוסף לכך, תושבים במודיעין עלית דיווחו לתקשורת כי מיד לאחר ששוחרר, הפיץ שליסל מודעות בהם קרא לאנשים למסור את נפשם כדי למנוע את מצעד הגאווה.

ב-30 ביולי 2015, חודש לאחר שחרורו מהכלא, תקף שליסל בסכין צועדים במצעד הגאווה בירושלים ופצע שישה מהם, כולל שירה בנקי, נערה ירושלמית בת 15 שלקחה חלק במצעד כדי לתמוך בחבריה מקהילת הלהט"ב. בנקי נפצעה אנושות, ונפטרה כעבור מספר ימים מפצעיה[14]. שליסל נעצר על ידי כוחות המשטרה שנכחו במקום.

בעקבות הרצח נמתחה ביקורת על תפקוד משטרת ישראל, בטענה שהמשטרה ידעה על שחרורו מהכלא והייתה צריכה למנוע ממנו להתקרב לאזור המצעד[15][16]. בעקבות המלצות ועדת חקירה בראשה עמד ניצב בדימוס ישראל יצחק הוחלט על הדחה והעברה מתפקידים של שישה קצינים ושוטר, בראשם מפקד מרחב מוריה ניצב משנה קובי דוידיאן. בנוסף נרשמה הערה פיקודית למפקד המחוז משה אדרי ולמפקד מרחב ציון אפי חביביאן בשל ליקויים[17].

משפטו של שליסל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 באוגוסט 2015 הוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום באשמת רצח, שישה ניסיונות רצח ופציעה בנסיבות מחמירות[18]. הוא סירב להיות מיוצג על ידי עו"ד ולא שיתף פעולה עם הסניגוריה הציבורית בטענה כי לבית המשפט אין כל סמכות עליו "על פי דיני התורה". ב-19 באפריל 2016 הוא הורשע בכל הסעיפים[19]. ב-26 ביוני נגזרו עליו מאסר עולם בגין רצח, 31 שנות מאסר נוספות בגין שישה ניסיונות רצח ופציעה בנסיבות מחמירות, שנת מאסר נוספת בגין הפעלת מאסר על תנאי ממשפטו הראשון ופיצוי לנפגע עבירה, לכל אחד משבעת הנפגעים, בסכום המרבי בחוק, העולה יחד לסכום של 2,064,000 שקל[20].

התייחסות ציבורית ואחרית דבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשהו של שליסל ספג גינויים מכל קצות הקשת, מחרדים ומחילונים, גם הוריו של שליסל גינו את המעשה[21]. אך נמצאו לו גם תומכים בודדים. בשכונות החרדיות בירושלים ובבית שמש נתלו פשקווילים המשבחים את שליסל[22], ובעקבותיהם נתלו גם פשקווילים המגנים את מעשהו[23].

גלעד קליינר, בנו של חבר הכנסת לשעבר מיכאל קליינר, הועמד לדין על שהביע שמחה על מותה של שירה בנקי. הוא נידון לקנס של 180 ש"ח, התנצל והתחייב לא לחזור על עבירה זו[24].

ביולי 2016, שנה לאחר הרצח, ניסה שליסל לשדל את אחיו לפגוע בצועדי המצעד ובעקבות כך האח נעצר למספר ימים[25].

הנצחתה של שירה בנקי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פינת זיכרון לשירה בנקי בבית ספרה, 2015

בנובמבר 2015 נקראה על שמה קבוצת הנערות של מועדון הכדורגל הפועל קטמון ירושלים, המשחקת בליגת נערות דרום, "הפועל קטמון ירושלים שירה בנקי"[26].

בינואר 2016 התקיימה הכנסת ספר תורה שנתרם לזכרה של שירה על ידי פרופסור מארק וויינברג ממונטריאול. ספר התורה שנבחר נכתב בבגדד לפני 150 שנה. במסגרת התרומה הספר שוחזר ותוקן ונתרם לבית הכנסת שהקימה העירייה לבני הקהילה האתיופית בעיר[27][28].

ב-21 ביולי 2016 התקיים שוב מצעד הגאווה בירושלים בסימן שנה לרצח, תחת הכותרת "כאן כדי להישאר!". הצועדים הניחו פרחים לזכר שירה בנקי בסמוך למקום הירצחה. הוריה של בנקי נשאו דברים בעצרת הסיום בגן העצמאות. במצעד השתתפו כ-25,000 אנשים ובכך הפכו אותו למצעד הגאווה הגדול ביותר שנערך בירושלים[29][30]. במצעד השתתפו כ-30 חברי כנסת ממגוון מפלגות. בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, פרסם ביום המצעד סרטון המביע תמיכה עקרונית בצעידה באומרו "נצעד באחדות לאור זכרה של שירה, נזכור אותה באהבה ובגעגוע, לא ניתן לאחרים לזרוע פירוד בתוכנו"[31].

דרך שירה בנקי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דרך שירה בנקי

הוריה של שירה בנקי הקימו בשנת 2016 את החל"צ 'דרך שירה בנקי', המקדמת פעילויות לקידום המתינות במרחב הציבורי, החברה משתפת פעולה עם מספר גופים, כגוון תמיכה בקליניקה למאבק בשנאה בשיתוף עם המרכז הבינתחומי הרצליה, תוכנית אשר נקראת חדר מורים המעבירה השתלמות שנתית למורים יהודים וערבים וכן הפקת "סיפור אחר" – סדרת הסכתים (פודקאסטים) בת 15 פרקים על אנשים שבחרו לסייע לאחרים על אף שהדבר כרוך בסיכון עצמי ניכר[32].

ביולי 2020, כחמש שנים לאחר מותה של שירה החליטו הוריה לפנות לציבור ולפתוח בקמפיין מימון המונים, בקמפיין השתתפו בין היתר חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון, הרב שמואל פפנהיים והעיתונאים גל אוחובסקי ואראל סג"ל. הקמפיין נפתח בעקבות קושי בגיוס כספים למימון המיזמים שהיא מפעילה ומממנת אשר נבע מהמשבר הכלכלי שבא יחד עם התפרצות נגיף הקורונה בישראל[33].

ביום העצמאות 2022 הוריה של בנקי הדליקו משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל לאור פועלם לקידום סובלנות ושותפות בחברה הישראלית[34].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 משה ויסברג, משדר חצות בקו "הנייעס החרדי", 30 ביולי 2015
  2. ^ צוות המשרד, באתר Lombrozo
  3. ^ כרמית ספיר ויץ, הולכים על 4: משפחות חילוניות מרובות ילדים, באתר nrg‏, 31 במרץ 2012
  4. ^ הלה בר חיים, שקשקנו מפחד: אדם רוסו משחזר את הדקירה במצעד הגאווה, באתר nrg‏, 19 באוגוסט 2009
  5. ^ פ"ח 843/05 מדינת ישראל נגד ישי שליסל, ניתן ב-31 בינואר 2006
  6. ^ פ"ח 843/05 מדינת ישראל נגד ישי שליסל, ניתן ב-8 בפברואר 2006
  7. ^ ע"פ 2625/06 ישי שליסל נ' מדינת ישראל, ניתן ב־17 בנובמבר 2007
  8. ^ יהושע בריינר ואבי אשכנזי‏, נשיאת העליון הפחיתה עונשו של הדוקר מהמצעד: לא התכוון לפגוע, באתר וואלה, 31 ביולי 2015
  9. ^ טל ימין-וולבוביץ' ויריב מוהר, מצעד הגאווה ומצעד הבושה, באתר nrg‏, 1 ביולי 2005
  10. ^ משה הרמן, השכנה שכנעה שתישאר – האשה התגרשה(הקישור אינו פעיל, 11.4.2022), באתר "קוקר", 31 ביולי 2015
  11. ^ אביעד גליקמן, פרסום ראשון: שליסל אושפז במהלך שהותו בכלא בשל מצב פסיכוטי, באתר nana10‏, 5 באוגוסט 2015
  12. ^ משה ויסברג, מוזר ומופנם, או איש עקרונות קנאי - מי אתה ישי שליסל?, באתר בחדרי חרדים, 31 ביולי 2015
  13. ^ האזינו לשליסל: "חייבים לעשות הכל לשבש", באתר בחדרי חרדים, 30 ביולי 2015
  14. ^ יעל פרידסון, נפטרה שירה בנקי, הנערה שנדקרה במצעד הגאווה, באתר nrg‏, 2 באוגוסט 2015
  15. ^ מתן חצרוני ומשה נוסבאום, ‏"המחדל זועק, היה ברור ששליסל יפעל שוב", באתר ‏מאקו‏, 31 ביולי 2015
  16. ^ ניר חסון, הוארך מעצר ישי שליסל במתקפת הדקירות במצעד הגאווה: "לא מכיר בסמכות בית המשפט", באתר הארץ, 31 ביולי 2015
  17. ^ משה נוסבאום, ‏מחדל המצעד: 6 קצינים ושוטר יודחו, באתר ‏מאקו‏, 6 בספטמבר 2015
  18. ^ ניר חסון, כתב אישום בגין רצח נגד ישי שליסל: ניסה להיכנס למצעד הגאווה, הורחק בידי שוטרות ונכנס מרחוב אחר, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2015
  19. ^ גלי גינת‏, "הכתובת הייתה על הקיר":ישי שליסל הורשע ברצח במצעד הגאווה, באתר וואלה, 19 באפריל 2016
    תפ"ח (י-ם) 44503-08-15 מדינת ישראל נגד ישי שליסל, ניתן ב-19 באפריל 2016
  20. ^ אמרי סדן‏, מאסר עולם ו-31 שנים נגזרו על הרוצח במצעד הגאווה ישי שליסל, באתר וואלה, 26 ביוני 2016
  21. ^ יעל פרידסון ורועי ינובסקי, אביו של שליסל: "רוצה לחבק את אבא של שירה בנקי", באתר ynet, 21 ביולי 2016
  22. ^ טלי פרקש, מודעות תמיכה בשליסל: "הלוואי ונזכה למסירות הנפש שלך", באתר ynet, 5 באוגוסט 2015
  23. ^ טלי פרקש, מלחמת הפשקווילים: מודעות "יהודי לא רוצח!" בריכוזים החרדיים, באתר ynet, 6 באוגוסט 2015
    מנדי גרוזמן, קרב פשקווילים: בעד ונגד הרוצח במצעד הגאווה, באתר nrg‏, 6 באוגוסט 2015
  24. ^ תמיר סטיינמן, ‏שמח על מותה של שירה בנקי - ונקנס, באתר ‏מאקו‏, 14 ביוני 2018
  25. ^ רועי ינובסקי ויעל פרידסון, ישי שליסל חשוד כי פעל מהכלא לפגוע במשתתפי מצעד הגאווה, באתר ynet, 21 ביולי 2016
  26. ^ ג'ורג' אבני, ‏קבוצת הכדורגל שינתה את שמה לזכרה של שירה בנקי, באתר ‏מאקו‏, 24 בנובמבר 2015
  27. ^ הכנסת ספר תורה - דרך שירה בנקי, ‏6 ביוני 2016
  28. ^ מנחם שוורץ, ספר תורה לזכרה של שירה בנקי ז"ל, באתר ערוץ 7, 18 בינואר 2016
  29. ^ רועי ינובסקי ויעל פרידסון, מצעד הגאווה הגדול בהיסטוריה של ירושלים: "האהבה מנצחת", באתר ynet, 21 ביולי 2016
  30. ^ יהונתן ליס, יותר מ-25 אלף משתתפים במצעד הגאווה בירושלים, באתר הארץ, 21 ביולי 2016
  31. ^ Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו, באתר פייסבוק
  32. ^ אתר 'דרך שירה בנקי'
  33. ^ יעל פרידסון, 5 שנים לרצח שירה בנקי: המשפחה פתחה בקמפיין מימון לעמותה להנצחתה, באתר ynet, 26 ביולי 2020
  34. ^ נועם כהן, ‏הוריה של שירה בנקי, שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים, ידליקו משואה | רשימת המדליקים הנוספים, באתר ‏מאקו‏, 11 באפריל 2022