רצח דני כץ
| חלק מפיגועי שנות ה-80 בישראל | |
|---|---|
| תאריך | 8 בדצמבר 1983 |
| תאריך עברי | ב' בטבת ה'תשמ"ד |
| מקום | חיפה, ישראל |
| מטרה | יהודים |
| סוג |
רצח  |
| הרוגים | 1 |
| מבצע | ערבים ישראלים |
| מספר מפגעים | 5 |
| מניע | טרור אסלאמי, שנאת יהודים |
  | |
רצח דני כץ הוא פרשת רצח ואונס של נער ישראלי שנרצח בשנת 1983 בחיפה. פרשת הרצח זכתה להד רב במדינה לא רק בגלל אופיו האכזרי של הרצח, אלא גם בגלל משפטם של חמשת הרוצחים, שטענו כי ההודאות נגבו מהם תוך שימוש באמצעי חקירה פסולים. בעקבות דוח שכתבה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, יהודית קרפ נערך לנאשמים משפט חוזר בו הורשעו שנית כמו גם בערעור.
חמשת הרוצחים הם ערבים ישראלים והרצח מוגדר כבעל רקע לאומני. דני כץ מונצח כחלל טרור באתר ההנצחה של חללי פעולות האיבה של הביטוח הלאומי.[1]
הרצח והחקירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דן כץ, נער כבן 14 (נולד ב-6 בינואר 1969) תושב שכונת דניה בחיפה, יצא מביתו לבית חברו ב-8 בדצמבר 1983. משלא שב לביתו החלה המשטרה בחיפושים נרחבים אחריו.[2] שלושה ימים לאחר מכן נמצאה גופתו באקראי על ידי רועה צאן במערה ליד המושב יעד.[3] הגופה הייתה עירומה, ללא חפציו של כץ, ועליה סימני מכות, חנק וחשד לתקיפה מינית.[4][5]
ליד המערה שבה נמצאה גופתו של כץ נמצאה ערימת אשפה ובה עטיפת מחברת ומעטפה שעליה שמו של סמיר ג'נאמה. בדיקה העלתה שסמיר, תושב סכנין, עובד במשלוחים בסופרמרקט בשכונת דניה והדבר העלה את חשד המשטרה. סמיר נעצר ומסר אליבי שלפיו הוא עסק בחלוקת משלוחים באותו אחר הצהריים יחד עם פתחי ג'נאמה, בן-דודו, ועלי טראד גנאיים, גם הם תושבי סכנין. כן מסר שמות של שניים נוספים שטען שפגש באותו אחר הצהריים, אחמד מזייד קוזלי ועאטף איברהים סביחי, תושבי ואדי אל עין מתחת לדניה.[6][7]
חמשת הנחקרים הכחישו בתחילה כל קשר לרצח, אולם ב-29 בדצמבר 1983 הודה אחמד בביצוע הרצח, אך ציין פרטים שגויים על הרצח ועל כן חוקרי המשטרה סברו שאין ממש בהודאה. לאחר שעברו שלושים ימי המעצר המותרים בחוק ללא אישור מיוחד מהיועץ המשפטי לממשלה[8] שוחררו העצורים. בסוף ינואר נעצר סטודנט מסכנין שנעדר מלימודיו בימים סביב הרצח, בחשד למעורבות בו. בתחילת פברואר 1984 פרש ראש צוות החקירה, רפ"ק דב גנור, ובמקומו מונה סגן ניצב משה גולדגארט.[9]
במרץ 1984, לאחר שלצוות החקירה צורפו חוקרים נוספים וביניהם אלכס איש שלום,[10] שבה המשטרה ועצרה את סמיר, פתחי ועלי. לאחר חקירות חוזרות, הודו שלושתם והפלילו גם את אחמד ועאטף, שגם הם הודו בהמשך בביצוע הפשע.[7] המשטרה הציגה את הודאת אחד החשודים שאמר שהרצח בוצע כי "צריך לעשות משהו נגד הממשלה"[10]. חלק מהחשודים טענו שההודאות הוצאו מהם באלימות קשה,[11] אך אחמד סיפר שהוא רצח את דני כץ.[12] לדברי יהודית קרפ -המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שבחנה את חומרי החקירה, לאחר תום החקירה במשטרה הועברו ארבעה מהחשודים לחקירת שב"כ רק לבדיקת השאלה אם השתתפותם בביצוע הרצח אכן נבעה ממניע לאומני. מסקנת השב"כ, על פי קרפ הייתה ש"אף אחד מארבעת הנחקרים לא פעל ממניע לאומני" ובנוסף על כך "בדיקת חומר החקירה העלתה כמה סימני שאלה לגבי מעורבותם של המערערים בביצוע הרצח".[13]
בכתב האישום שהוגש ב-12 באפריל 1984 נטען שהחמישה הבחינו בנער כשהוא צועד לבדו, וחטפו אותו ברכבם לכיוון אתר בנייה שומם.[14] במהלך הנסיעה חסמו את פיו בסמרטוט והכו אותו עד שאיבד את הכרתו. באתר הבנייה, הכו החמישה את כץ מכות מוות וארבעה מהם אנסו אותו. לאחר מכן, השליכו את גופתו בין שיחים סמוך לאוניברסיטת חיפה. מאוחר יותר, בשעות הערב, חזרו החמישה אל המקום שבו הניחו את הגופה והעבירו אותה למערה באזור סכנין.
המשפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנאשמים כפרו בהאשמות נגדם[15] ובמשפט זוטא טענו שההודאות הוצאו מהם באלימות ובכפייה. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את טענתם והעדיף את עדויות חוקרי המשטרה, שהכחישו את הטענות.[16] במשפט העיקרי נמנעו ארבעה מהנאשמים מלהעיד. פתחי היה היחיד שהעיד, אך בית המשפט דחה את עדותו כבלתי מהימנה.
באוקטובר 1985 הורשעו החמישה.[17] הם נמצאו אשמים ברצח בכוונה תחילה, חטיפה לשם רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. כל אחד מהם נידון למאסר עולם ועוד 27 שנות מאסר. ערעורם לבית המשפט העליון נדחה וגם בקשה לדיון נוסף נדחה על ידי נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר.[18]
שניים מהרוצחים, אחמד קוזלי ועאטף סביחי, הודו לאחר מכן גם בחטיפתה, אינוסה ורציחתה של דפנה כרמון, ונגזר עליהם עונש של מאסר עולם ועוד 20 שנות מאסר לריצוי בחופף.
הביקורת והמשפט החוזר
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרקליטם של הרוצחים, עו"ד אביגדור פלדמן, טען כי חקירת האירוע הייתה פסולה וזאת מכיוון שלדבריו, הודאות הנאשמים שונו שלוש פעמים תוך כדי החקירה כדי להתאימן להתקדמותה. לדבריו לא היו ראיות מוצקות נגד הנאשמים מלבד הודאותיהם, שעל פי טענתם נגבו תוך שימוש באלימות קשה. בית המשפט העליון קבע ב-1991 כי טענות הנאשמים לאחר החקירה אינן אמינות בעיניו, וכי הרשעתם על סמך הודאתם במשטרה וראיות נוספות הייתה מוצדקת. אל הטוענים לחפותם של המורשעים ברצח הצטרף עזרא גולדברג, קצין משטרה בדימוס שטען שדני כץ נרצח בשיטה דומה לשיטת הרצח של ישראל נולמן, רמי חבה וחנן זגורי.[19]
לאחר לחץ ציבורי, הורה שר המשפטים, דוד ליבאי, לעו"ד יהודית קרפ להכין דו"ח בקשר לפרשה. לידיעתה הובא חומר מחקירת השב"כ שלא היה לפני בית-המשפט המחוזי ולא הובא לידיעת הסנגורים. בדו"ח שהוציאה קרפ פורטו תמיהות ואינדיקציות המעלות את האפשרות שהנאשמים לא ביצעו את הרצח.[13]
בעקבות הדו"ח, הוגשה בקשה למשפט חוזר לנשיא בית המשפט העליון. לבקשה הצטרפה הסניגוריה הציבורית כידיד בית המשפט. היועץ המשפטי לממשלה היוצא, מיכאל בן יאיר תמך בבקשה, אך מחליפו, אליקים רובינשטיין התנגד לה[20] ולכן הפרקליטות התנגדה לבקשה. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, פסק בפברואר 1999 כי יש לערוך לנאשמים משפט חוזר.[21]
בשנת 2000 נערך לחמשת הרוצחים משפט חוזר, הליך נדיר ביותר במערכת המשפט הישראלית. במהלך המשפט, שנמשך כשנתיים, שוחררו בערבות שלושה מן הנאשמים. גם במשפט החוזר שנערך, השתכנעו השופטים (דבורה ברלינר, זאב המר ויהודית שטופמן) שהודאות הנאשמים קבילות, והשאירו את פסק הדין על כנו. סניגורם, עו"ד אביגדור פלדמן, ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. שופטי בית המשפט העליון (אליהו מצא, אילה פרוקצ'יה ואשר גרוניס) דחו את הערעור פה אחד. בפסק הדין קבעה השופטת פרוקצ'יה: ”בית המשפט המחוזי, בפסק דין הבנוי לתלפיות, ניתח בעומק, בזהירות ובאחריות שאין למעלה ממנה כל פרט בתשתית הראיות, ולא הותיר אבן שלא הפכה, ולא השאיר קצה חוט שלא נקשר. הוא ניתח את הראיות במבט משפטי-מקצועי חודר והעמידן במבחן ההגיון, השכל הישר, מושכלות חיים ותבונת חיים. הוא שקל את הראיות בראייה פרטנית ובתפיסה כוללת בעת ובעונה אחת” באשר לשימוש באמצעים פסולים בחקירה כתב השופט מצא: ”אין לשלול את האפשרות שבחקירת המערערים עשתה המשטרה שימוש באמצעים פסולים; אך כמותו אף אני התרשמתי, כי אם אמנם נקטו החוקרים כלפי המערערים אמצעים פסולים, לא היו אלה האמצעים הקשים והחמורים שתוארו בטענות הפסול של הסניגורים ובעדויות המערערים”. בית המשפט מתח ביקורת על שלב בחקירתו של סמיר ג'נאמה, בו הפעילה עליו המשטרה לחץ על ידי שימוש במעצר אשתו. כמו כן קבע בית המשפט כי המניע לרצח היה על רקע לאומני.
ב 22 יוני 2017 שודרה ב"רשת" תוכנית "תיק בחקירה" שהוקדשה לפרשה[22] ובמסגרתה התראינו שני ראשי אגף החקירות לשעבר. רפי רהב שהיה ראש האגף החקירות בזמן החקירה שעליה דיברה יהודית קרפ סיפר שראש צוות החקירה דיווח לו ש"המניע הוא לא ביטחוני" והוסיף כי להתרשמותם "ההודעות של הנחקרים הם הודאות שווא ושהם לא ביצעו את הרצח". רהב הוסיף שהוא דיווח על הדברים למפכ"ל קראוס. יצחק אילן ז"ל סגן ראש השב"כ ומי שהיה ראש אגף החקירות בארגון, טען כי על סמך היכרותו עם החומר אלו שהואשמו בפרשה - חפים מפשע ואילו הרוצח האמיתי של דני כץ - לא נתפס. על פי אתר ynet מיום 28 יוני 2017 סיפר ראש המעבדה הניידת שצילם את השחזורים ליוצרי התכנית כי בשחזור נעשתה מניפולציה אסורה ובכך הוא אישר למעשה את דברי אחד המורשעים בפרשה.[23]
קציבת עונשם של הרוצחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 2007 חתם שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, על בקשת קציבת עונשם של המורשעים לתקופות שבין 30 ל-45 שנים.[24] שלושה מהרוצחים, שכבר ריצו 23 שנות מאסר, הגישו בקשה לניכוי שליש ממאסרם. ביולי 2008 דחתה ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר את הבקשה, בנימוק שהם עדיין מסוכנים, לאור סירובם להודות שהם אכן הרוצחים.[25] בנובמבר 2008 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את עתירת שלושת הרוצחים לבטל את החלטת הוועדה, אך קבע כי אותרו כשלים בהתנהלותה והורה לכנס ועדת שחרורים בהרכב חדש. בדצמבר 2010 דחה בית המשפט העליון את ערעורם.[26] בינואר 2017 שוחררו סמיר ג'נאמה, פתחי ג'נאמה ועלי גנאים. שני הרוצחים הנוספים, שהורשעו גם בביצוע הרצח של דפנה כרמון, צפויים להשתחרר בשנת 2029. אחד מהם, עאטף סביחי, הגיש בשנת 2021 בקשת חנינה לנשיא המדינה יצחק הרצוג, לאחר שריצה 37 שנות מאסר בכלא, זאת למרות שמעולם לא הביע חרטה על מעשיו. "המבקש אינו מביע חרטה על דבר שלא עשה ואינו רואה בבקשת חנינה זו את המסגרת המתאימה להעלות מחדש את טענותיו בנוגע לכשלים ולעיוותי דין האמורים". הנשיא לא נעתר לבקשתו.[27]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דף לזכר דן (דני) כץ, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
- נוסח ההחלטה ונוסח הכרעת הדין במשפט החוזר
- רע"פ 3268/02 אחמד מזייד קוזלי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־3 במרץ 2005
- רווית טוב-לי ואורן מאיירס, "דמיו זועקים כל העת מן האדמה": משפט, עיתונות וזיכרון בפרשת רצח הנער דני כץ, מסגרות מדיה 14, אביב 2015
יפעת ארליך, הכתם שנשאר, באתר "ידיעות אחרונות", 15 ביוני 2017
תיק בחקירה: תיק דני כץ – ראיון ראשון עם המורשעים ברצח דני כץ, הטוענים במשך 30 שנה לחפותם, באתר "רשת", 22 ביוני 2017- ארי פינס, רוצחי דני כץ יוצאים מהכלא. אבל האם הם באמת הרוצחים?, באתר מאקו, 12 בינואר 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דן (דני) כץ
- ^ כוחות משטרה מוגברים מחפשים אחרי נער שנעלם ביערות הכרמל, דבר, 11 בדצמבר 1983
- ^ המשטרה: בשלב זה אין קשר בין רצח הנער לרציחות קודמות, דבר, 12 בדצמבר 1983; המשך
- ^ רע"פ 3268/02 אחמד מזייד קוזלי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־3 במרץ 2005, פסקה 3
- ^ רדו מאיתנו ותנו לעבוד בשקט - מבקשים חוקרי רצח הנער דני כץ, דבר, 16 בדצמבר 1983
סיכוי קלוש למציאת הרוצחים, דבר, 23 בדצמבר 1983 - ^ רמי רוזן, חמש דקות מדניה, כותרת ראשית, 4 באפריל 1984
- ^ 1 2 רע"פ 3268/02 אחמד מזייד קוזלי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־3 במרץ 2005, פסקה 4
- ^ חקירת רצח דני כץ עדיין במבוי סתום, מעריב, 12 בינואר 1984
- ^ סטודנט שנעדר מלימודיו נעצר בקשר לרצח דני כץ, מעריב, 1 בפברואר 1984
- ^ 1 2 עופר אדרת, קצין המשטרה שחשד כי גנדי סייע לרצח הכפול, באתר הארץ, 4 בינואר 2018
- ^ החשוד ה־5 ברצח דני כץ: "לא מודה", מעריב, 5 באפריל 1984
- ^ יהודה גורן, דני כץ נרצח כדי לזעזע הציבור בישראל, מעריב, 3 באפריל 1984
- ^ 1 2 רע"פ 3268/02 אחמד מזייד קוזלי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־3 במרץ 2005, פסקה 8
- ^ דוד זוהר, בפגישה ליד השופרסל בחיפה סיכמו החמישה לרצוח ילד יהודי, מעריב, 13 באפריל 1984
- ^ נאשמי רצח דני כץ כופרים בהאשמות, מעריב, 14 במאי 1984
- ^ "הנאשמים מרצח דני כץ לא עונו בחקירה", מעריב, 19 באוקטובר 1984
נאשם ברצח דני כץ מוכן לשמש עד מדינה, מעריב, 25 באוקטובר 1984 - ^ "עונש מוות מגיע לרוצחי דני שבחרו בו מפני שהוא יהודי", מעריב, 15 באוקטובר 1985
- ^ רע"פ 3268/02 אחמד מזייד קוזלי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־3 במרץ 2005, פסקה 7
- ^ יעל גבירץ, הרוצח של דני כץ עדיין חופשי, ידיעות אחרונות, 5 ביולי 1991
- ^ רע"פ 3268/02 אחמד מזייד קוזלי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־3 במרץ 2005, פסקה 9
- ^ מ"ח 7929/96 אחמד קוזלי ו-4 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1), 529
- ^ תיק בחקירה, עונה 1, פרק 4: תיק דני כץ, באתר רשת 13
- ^ החוקר ברצח דני כץ חושף את המניפולציה. צפו, באתר ynet, 28 ביוני 2017
- ^ אנשיל פפר, הנשיא פרס קצב את עונשם של רוצחי הנער דני כץ; החמישה ישוחררו בקרוב, באתר הארץ, 4 במרץ 2005
- ^ רועי מנדל, נדחתה בקשת רוצחי דני כץ לניכוי שליש מהמאסר, באתר ynet, 14 ביולי 2008
- ^ שמואל מיטלמן, נדחה הערעור: רוצחי דני כץ יישארו במאסר, באתר nrg, 9 בדצמבר 2010
- ^ שמעון איפרגן., רוצח הנער דני כץ והחיילת דפנה כרמון ביקש חנינה מנשיא המדינה: "לא מביע חרטה", באתר מאקו, 2 בספטמבר 2021