רעיון יוון הגדולה

מפה אותה הציגו נציגי יוון בועידת השלום בפריז (1919), המציגה את שאיפותיהם הלאומיות

רעיון יוון הגדולה, מֶגָלִי אִידֶאָה (ביוונית: Μεγάλη Ιδέα, "הרעיון הגדול" או "רעיון הגדוּלה") הוא חזון אירדנטי לאומי יווני להחזיר את האימפריה הביזנטית לגדולתה, ולכונן מדינה בשליטת יוון שתכלול את כל האוכלוסייה היוונית הנוצרית, כולל זו שנותרה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית לאחר מלחמת העצמאות של יוון (1821–1828), ובירתה תהיה קונסטנטינופול (כיום איסטנבול). יוון הגדולה תחלוש על מערב וצפון אסיה הקטנה (חופי הים התיכון והים השחור), מקדוניה היוונית ומקדוניה הצפונית, דרום אלבניה (אפירוס ההיסטורית), דרום בולגריה (רומליה המזרחית), קפריסין וכל איי הים היוני והים האגאי, כולל כרתים. היא תהייה "יוון של שתי היבשות וחמשת הימים": אירופה ואסיה, הים היוני, הים האגאי, הים השחור, ים מרמרה והים הלובי^[1].

את הביטוי טבע ראש ממשלת יוון, יואניס קולטיס, בנאום שנשא ב-11 בינואר 1844 בו טען שכל היוונים נולדו חופשיים ושווים בין אם הם חיים בטריטוריה שבשליטת יוון ובין אם מחוץ לה. הביטוי היה חדש אבל המושג היה נטוע עמוק בנפש היוונית וטופח במשך 624 שנות השלטון הטורקי על ידי נבואות וחזיונות על האימפריה שתשוב לקדמותה^[2].

החזון הוביל את הפוליטיקה היוונית הפנימית במאת שנות העצמאות הראשונות שלה, ושימש את יוון בזירה הבינלאומית על מנת להגדיר את שאיפותיה במרחב. הרעיון דעך בציבוריות היוונית לאחר "הקטסטרופה באסיה הקטנה", כפי שמכונה ביוון התבוסה ב-1922 במלחמת יוון–טורקיה, וחילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה, במסגרתם התכנסה רוב האוכלוסייה היוונית-נוצרית בשטח יוון הריבונית.

התפשטות יוון לפי הרעיון

השטח המצומצם של יוון בעת קבלת העצמאות הורחב במספר שלבים, בהתאם לרעיון יוון הגדולה. בשנת 1864 נחתם הסכם לונדון שהעביר את האיים היוניים משליטת האימפריה הבריטית לשליטת יוון. ב-1881 הועברה תסליה (צפון יוון) משליטת האימפריה העות'מאנית לשליטת יוון, במסגרת הסכם קונסטנטינופול שסיים שש שנות סכסוך גבול יווני-עות'מאני. הסכם בוקרשט שנחתם עם סיום מלחמות הבלקן ב-1913 העביר לשליטת יוון את אפירוס, דרום מקדוניה, דרום בולגריה, סלוניקי, קוואלה והאיים האגאיים המזרחיים. הסכם סֶוְור, שנחתם לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה העביר לשליטת יוון את מובלעת איוניה סביב איזמיר ואת תרקיה (החלק האירופי של טורקיה שבירתו אדריאנופול (אדירנה)). חלקים אלה חזרו לשלטון טורקי בהסכם לוזאן ב-1923. האיים הדודקאנסיים הועברו משלטון איטלקי ליוון במסגרת הסכם השלום בין יוון ואיטליה שסיים את מלחמת העולם השנייה.

הרעיון במאה ה-21

בשנת 2012 הכריזה מפלגת השחר הזהוב על החייאת הרעיון ועל הכוונה לחדש את האימפריה הביזנטית על ידי יצירת מדינה יוונית-נוצרית שבירתה קונסטנטינופול (איסטנבול).^[3]^[4]^[5]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רעיון יוון הגדולה בוויקישיתוף

Vladislav B. Sotirović, “Megali Idea” And Greek Irredentism In The Wars For A Greater Greece, 1912−1923
the megali idea the dream to restore byzantium
Emanuele Bovio Regano, The Development of the Megali Idea through the History of Greece

הערות שוליים

[1] the constitutional ideas of el venizelos and mustafa kemal

[בריטניקה-2] Building the nation, 1832–1913, באתר אנציקלופדיה בריטניקה

[3] the night before the dawn historical roots of greek fascism

[4] Megali Idea – Expanding the Modern Greek State

[5] Greek far-right leader vows to ‘take back’ İstanbul, İzmir

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]