רנן מוסינזון
 | |
| לידה |
28 ביוני 1977 (בת 47)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מעסיק |
חדשות, ידיעות אחרונות |
  | |
רנן מוסינזון (נולדה ב-28 ביוני 1977) היא יזמת תרבות, פעילה חברתית ואשת תקשורת ישראלית.
קורות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוסינזון נולדה בתל אביב, בת לאמנית והיוצרת חנה מישקינסקי-מוסינזון והסופר והמחזאי יגאל מוסינזון.
אחותו הבכורה של הכדורסלן גילי מוסינזון.
בת דודתן של הסופרת דבורה עומר ושל המשוררת והפרסומאית ורד מוסנזון.
בוגרת תיכון אלון ברמת השרון, במגמת קולנוע.
בשנת 1992, בכיתה י', החלה את צעדיה הראשונים בעולם התקשורת הישראלית ככתבת תרבות במקומון "ידיעות תל אביב". במשך השנים הייתה מעורבת בהקמת גופי תקשורת שונים, בהם המקומון "זמן תל אביב" של "מעריב", הירחון "כביש ארבעים" (בשיתוף מיכל רומי), ווליום - חברת התקליטים של סלקום ועוד[1].
בגיל 16 החלה לעבוד בעיתון "חדשות".משנת 1994 עד שנת 2000 שימשה ככתבת התרבות של מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". בשנת 2000 פרשה מתחום העיתונות ועברה להתגורר במצפה רמון, שם עבדה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. בשנת 2005 חזרה מוסינזון לעולם התקשורת ומילאה שורה של תפקידים, בהם מנהלת תוכן בלוגיה גרופ ומנהלת מחלקת פיתוח במטר הפקות. במסגרת תפקיד זה יצרה עם ימי ויסלר, עם מעיין בלום ועם עודד סמו את סדרת מערכוני הנונסנס וההומור השחור "מקום לדאגה", בהשתתפות דביר בנדק, אילנית בן יעקב ושרון שטרק, שהוקרנה בערוץ 10 בשנים 2008–2009.
ב-2010 יזמה את הפקת סדרת הטלוויזיה "חסמבה דור 3", המבוססת על סדרת הספרים שכתב אביה. מוסינזון שימשה כמפיקה אמנותית של הסדרה וכיועצת להפקה. עם הקרנת הסדרה הוציאה לאור מחדש (בהוצאת ידיעות אחרונות) את 10 הספרים הראשונים בסדרה, בתוספת מילון לביאור מושגים ארכאיים לתקופתנו. ב-2014 יזמה העלאה מחודשת של המחזמר ״קזבלן״ עם עמוס תמם, שהועלה לראשונה ב-1954 כמחזה פרי עטו של אביה בקאמרי וב- 1966 כמחזמר בתיאטרון גיורא גודיק עם יהורם גאון.
בשנה זו עמדה מוסינזון במרכזו של הסרט "זה עובר בגנים", המתאר את חייה ואת פועלה כדור שני ליצירה. שני סרטים נוספים בסדרה עסקו באסף אמדורסקי וביעל פרלוב ונעמי פרלוב.
בשנת 2017 נולד בנה לב, בהורות משותפת עם האמן גיל מרקו שני.
הירקון שבעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1997 שכרה מוסינזון עם רונה קינן קומה ברחוב הירקון 70 בתל אביב. במשך השנים הפך המקום לדירת אמנים פתוחה שבמוקדה ימי שבת שבהם לימד ערן סבאג את פרשות השבוע ומוזיקאים רבים ניגנו ושוחחו. כעבור עשור התרחב הירקון שבעים והפך ל"חללית בירקון שבעים", גלריה ששילבה בין ישן, כמו עמוס קינן ואורי ליפשיץ, לחדש, כמו אורי גרשוני, יוחאי מטוס, עדי נס ורפעת חטאב.
בשנת 2000 ייסדה מוסינזון את המגזין "כביש ארבעים" - מגזין לתרבות, לחברה ולסביבה של יישובי הדרום ועליהם.
משנת 2004 מוסינזון משמשת כעורכת של חברת החדשות הירקון שבעים - מהדורת חדשות שבועית. המהדורה מופקת באופן עצמאי ובהתנדבות על ידי קבוצה של כמה עשרות יוצרי טלוויזיה – כתבים, עורכים, במאים, צלמים, עיתונאים, מפיקים, מעצבים דוגמת לינוי בר גפן, נסלי ברדה, איתי אנגל, אביב לביא, גל גבאי, מירון רפופורט ועוד[2].
בשנת 2012 זכתה מוסינזון בפרס פראט, הניתן לעיתונאים ולאנשי תקשורת על סיקור עיתונאי מצטיין בנושאי סביבה וחברה[3]. בשנת 2016 זכתה מוסינזון באות ״האיש ההולך״ עבור תקשורת ישראלית עצמאית וחסרת פחד, ועל הדרכה מסורה של יוצרים וכותבים צעירים באופן וולונטרי.
מוסינזון היא לסבית מוצהרת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוזי צור, אמן רנסנסי במאה ה-21, באתר הארץ, 21 בפברואר 2014- גילי איזיקוביץ, גלריה, רנן מוסינזון יוצאת מהמערה החשמלית, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2010
- ירדן בן צור, חבורת סוד מוחלט בירקון באתר mynet, ב-8 בינואר 2009
- ערן סוויסה, גן השלושה: על ""זה עובד בגנים", באתר nrg, פורסם באתר nrg.
- ענת קם, רנן מוסנזון ל "אבות ובנים", באתר וואלה, 9 בדצמבר 2009
- ענת עובדיה, גנים מפורסמים: איך עובר הכישרון במשפחות הסלבז?, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2010
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גיא הדס, סלקום הפקות: משיקה "חברת תקליטים" במדיות הדיגיטליות, באתר גלובס, 15 במרץ 2007
- ^ יותם לאור, אלי שבילי וטל גונן - העיר, הירקון 70: האנשים שעשו את המהדורה, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2010
- ^ יובל אביבי, מרחב ירקון, באתר גלובס, 14 באוגוסט 2012