רנה בואלב

רנה בואלב
René Boylesve
	צילום מ-1919
	צילום מ-1919
לידה	14 באפריל 1867; דקארט, מחוז אנדר ולואר, צרפת (האימפריה הצרפתית השנייה)
פטירה	14 בינואר 1926 (בגיל 58); הרובע השלושה-עשר של פריז, צרפת (הרפובליקה הצרפתית השלישית)
שם לידה	René Marie Auguste Tardiveau
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בית הקברות פאסי
שם עט	René Boylesve, René Tardivaux, René T., René Marie, René U., Velserus
מקום לימודים	תיכון דקארט, הפקולטה למשפטים בפריז, הפקולטה לאמנויות של פריז, בית הספר החופשי למדעים פוליטיים
שפות היצירה	צרפתית
פרסים והוקרה	Alfred Née Award (1912); Botta Prize (1906); קצין בלגיון הכבוד (1921) ;
חתימה

רנה בואלב, בשמו האמיתי רנה מארי אוגוסט טרדיבו (בצרפתית:René Boylesve או René Marie Auguste Tardiveau ‏ 14 באפריל 1867 - 14 בינואר 1926) היה סופר ומבקר ספרות צרפתי, חבר האקדמיה הצרפתית. התפרסם כמחבר רומנים על החיים בפריפריה ועל האהבה הליברטינית.^[1] לרוב עלילת סיפוריו מתרחשת בחבל טורן, במרכז-מערב צרפת.

קורות חייו

ילדות וצעירות

רנה מארי אוגוסט טרדיבו נולד ב-1867 בדקארט, במחוז אנדר ולואר בחבל טורן כבנם של מארי סופי למשפחה בואלב הןותיקה מחבל אנז'ושהתיישבה בטורן, ושל הנוטריון פרנסואה פייר אוגוסט טרדיבוף צאצא למשפח תחלקאים מאזור בוס מצפון-מרכז צרפת .

בגיל חמש ב-1871 התייתם מאמו ועבר לגדול באחוזת ברבוטינייר אצל דודה של אמו, קלמאנס ז'אנו, שהייתה המודל ל"דודה לילי פלאנטה" גיבורת הרומן שלו, La Becquée. היא נפטרה כעבור חמש שנים ובעלה התאבד. אז רנה ואחותו מארי חזרו לגור אצל אביהם שהתחתן שנית עם אישה צעירה, וירד בנכסיו בעקבות רכישת בית יקר. בעקבות המשבר הכלכלי האישי החברה הסובבת הטילה עליו חרם והוא איבד את לקוחותיו.

סיפור חיי אביו נתן מאוחר יותר השראה לבואלב בכתיבת הרומן שלו "L'Enfant à la balustrade" (הילד על יד המעקה) ב-1880-1877 למד בהתחלה בפנימייה של האחים של בתי הספר הנוצריים בפואטייה והחל מ-1882 במכללה הדתית "גראן מזון" עד סגירתה בעקבות צוי ז'ול פרי ב-1882. בהמשך נרשם לתיכון "רנה דקארט" בעיר טור .המשיך ללמוד בו גם אחרי התאבדות אביו ב-1883 וסיים מבחני הבגרות ב-1885-1884. אחר כך בנובמבר 1885 עבר לגור בפריז, ברחוב מונז' ונרשם ללימודי היסטוריה ומשפטים בסורבון. ב-1889 סיים את התואר הראשון במשפטים. במקביל למד גם בבית הספר החופשי למדעי המדינה.

הקריירה הספרותית

בגיל 17 ב-31 במרץ 1885 פרסם תחת שם העט .René U בעיתון המקומי Journal d'Indre-et-Loire טקסט ספרותי קצר שנקרא Quelques pages d'un vieux carnet (כמה עמודים מפנקס ישן) פרסם את הטקסט הספרותי הראשון, שאותו הפך לנובלה ראשונה Vieilleries אותה פרסם ב-1888 במגזין טורני בעריכתו של אוגוסט שובינייה.

^[2] באותה שנה התוודע לג'יין אבריל. מ-1893 הוא אימץ כשם העט "רנה בואלב", לפי שם הנעורים של אמו המנוחה. ב-1895 התחיל בשמות עט שונים לפרסם מאמרים בעיתונים שונים, כמו La Plume, J Hermitage שאותו ניהל לפי בקשת אנרי מאזל, בשיתוף עם אדולףרטה, אחר כך עם סטוארט מריל ועם ידידו איג רבל. הוא התגורר באותה תקופה ברחוב פסקייה על יד כנסיית מדלן.ב-1896 יצאו לאור הרומנים הראשונים שלו - Le Médecin des Dames de Néans (הצגה מיומנת של מנהגי הפרובינציה, Les Bains de Bade (מרחצאות באד) אחר כך (בושם האיים הבורומאים - Le Parfum des îles Borromées (1898) -מבוסס על זיכרונות ממסעות, Mademoiselle Cloque (העלמה קלוק) מושתתת על פרקי היסטוריה של חבל טורן, La Becquée (1901) שהתבסס על זיכרונות ילדות,La Leçon d’amour dans un parc, שיעור אהבה בפארק) (L’Enfant à la balustrade 1903), Le Meilleur ami (הידיד הטוב היותר 1909), (1921 אליז )Le bonheur à cinq sous (1917), Élise (האושר בחמישה גרושים), Nouvelles leçons d’amour dans un parc (שיעורי אהבה חדשים בפארק) (1924) Souvenirs du jardin détruit (זיכרונות מגן הרוס). מות אחיו למחצה במלחמת העולם נתן לא השראה לרומן הנוגע ללב "'Tu n'es plus rien" (אתה כבר כלום).

הכיר את אנטול פראנס והיה למעריץ גדול שלו. עשה היכרות גם עם אנרי דה רנייה שלימים נאם לכבודו בטקס קבלה לאקדמיה הצרפתית את אנדרה ז'יד, פרנסואה ויאלה-גריפן, ז'אן מוריאס, שארל גרן, מוריס מנדרון, ז'אק דה גאשון, פול בורז'ה, ז'אן-פול טולה, פול ואלרי, מוריס בארס שבהתחלה הקסים אותו, אולם דעותיו הפוליטיות גרמו לו להתרחק ממנו, פול סודה שאותו שנא, ובמיוחד איג רבל שהשפיע עליו רבות.

בואלב התחתן ב-13 באפריל 1901 עם אליס מורס (ילידת 1881) היא הייתה בת של גיסו לואי מורס, תעשיין מייצר מכוניות, שהיה אחי בעלה של אחותו, מרי טארדיבו. הזוג נהנה מפרנסה טובה וניהל חיי חברה נוצצים. בימי מלחמת העולם הראשונה הם התיישבו בדוביל, שם אליס עבדה כאחות וטיפלה בפצוע מלחמה קשה, בעוד שבואלב פגש את בטי אלפרין שהפכה למזכירה ולמאהבת שלו. נוצר מרובע אהבה תמוה משהו שהתגורר תחת קורת גג אחת. בני הזוג לא התגרשו אבל לבסוף אליס עזבה את המשק המשותף.

גילוי יצירתו של מרסל פרוסט היווה עבור בואלב הלם ספרותי משמעותי. בואלב היה מודע לקרבה הסגנונית המסוימת עם פרוסט, בהתחלה דחה אותו אך בהמשך הכיר בו כסופר חשוב של התקופה. ליוו אותו לא פעם רגשות עצובים של אי מימוש שלם הפוטנציאל. היו שהחשיבו אותו כיורש ספרותי של אונורה דה בלזק וכמבשר של מרסל פרוסט.

בואלב נבחר ב-16 במאי 1918 כחבר באקמדיה הצרפתית במושב מס.23 במקומו של אלפרד מזייר המנוח. הוא נבחר אחרי סיבוב שני של הצבעות (27 קולות בעד ו-18 נגד). את הנאום לכבוד קבלתו נאם אנרי דה רנייה. באותה תקופה החל משנות ה-1900 הוא היה גם חבר באגודה לחקלאות, מדעים, אמנויות וספרות של אנדר-א-לואר

הוא נפטר מסרטן ב ינואר 1926 בבית החולים של אחיות מרים הקדושה, בשדרת אראגו בפריז. הטקס הדתי של לוויה התקיים בכנסיית נוטרדאם-דה-גראס בפאסי למשך 22 חדשים הארון עם גופתו היה קבור בגן על יד בכנסייה וב-17 בנובמבר 1927 הוא הועבר לבית הקברות של פאסי, בגוש 9.

הנצחה

שדרה בפאסי נושאת האת שמו - שדרת רנה בואלב
פסל שיש שלו שעוצב ב-1926 על ידי הספר פיליפ בנאר הוצג בסלון טווילרי ב-1927 ואחר כך הועבר למכון של צרפת בפריז.
פרוטומה שלו משיש, יציר של הספל קאמי דאראן (1979-1889) נמצאת בגן רנה בואלב ביישוב הולדתו, דקארט, במחוז אנדר-א-לואר.

הוקרה

1906 - פרס בוטה לספרות ולפילוסופיה מטעם האקדמיה הצרפתית (בשווי 1500 פרנק) המוקדש לסוגיית האישה והדרכים לקדם לקדם את הציוויליזציה באמצעות היחסים במשפחה, בחברה ובפוליטיקה
1912 - פרס אלפרד נה של האקדמיה הצרפתית (בשווי 3500 פרנק) - ליצירה המקורית ביותר בצורה ובתוכן
1918 - חבר באקדמיה הצרפתית

ספרים

Le Médecin des Dames de Néans 1896
Le Parfum des Îles Borromées 1898
Mademoiselle Cloque 1899
La Becquée 1901
La Leçon d’amour dans un parc 1902
L’Enfant à la balustrade 1903
Le Meilleur ami 1909
La Jeune Fille Bien élevée 1909
Madeleine jeune femme 1912
Élise 1921
Nouvelles leçons d’amour dans un parc 1924
Souvenirs du jardin détruit 1924
Je vous ai désirée un soir 1925
Feuilles tombées 1927

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רנה בואלב בוויקישיתוף

באנציקלופדיה בריטניקה

לקריאה נוספת

Dictionnaire des lettres françaises, sixth volume: Le XXe siècle. LGF-Le Livre de Poche, Paris 1998, ISBN|2-253-13109-1
Jean Ménard: L'oeuvre de René Boylesve. Librairie Nizet, Paris 1956
Marc Piguet: René Boylesve, l’Homme à la balustrade. Éditions Pays et Terroirs, Cholet 2007
Micaela Slăvescu - în M.Slăvescu et al - Dicționar al literaturii franceze, Editura Științifică, București 1972 p.187
François Trémouilloux: René Boylesve, Romancier du sensible, Presses Universitaires François Rabelais, Tours 2010

הערות שוליים

[1] M.Slăvescu 1972

[2] Philippe Emmanuel Toussaint« À la recherche du légendaire premier texte publié par Boylesve : un voyage aux origines mêmes de la vocation littéraire », Les Heures Boylesviennes, numéro d’août 2017

[1]

[2]