רנבואה

רנבואה (בצרפתית: Renvoi - "לשלוח בחזרה") הוא מצב במשפט בינלאומי פרטי בו כל דין מפנה לדין אחר, לדוגמה: מצב בו הדין הישראלי מפנה לדין הצרפתי, והדין הצרפתי מפנה לדין הגרמני. שאלת הרנבואה היא האם להחיל את הדין (הצרפתי לדוגמה) או לציית להפניה ולהחיל דין שונה.

דוגמה לכך ניתן לראות באחד מספריו של הסופר גל אמיר:

תארו לכם חוזה שנחתם בין חברה שווייצרית לחברה צרפתית. החוזה נחתם בגרמניה ומבוצע באנגליה. החוזה הופר, והשווייצרים תובעים את הצרפתים בגרמניה. לפי הדין הגרמני, דנים בעניין לפי החוק של מקום ביצוע החוזה - אנגליה. לפי הדין האנגלי, הדין החל הוא דין מקום מושב הנתבע - צרפת. לפי הדין הצרפתי דנים לפי החוק של מקום חתימת החוזה - גרמניה. וחוזר חלילה. הבנתם? לא נורא אם לא. יש על זה מיליון פסקי דין בצרפתית

— עפולה, רחוב האופרה 3, זמורה ביתן

לא מדובר בהעברת הדיון למדינה אחרת, אלא בהשארת הדיון באותה מדינה, והחלת הדין הזר בה (בדוגמה לעיל - המשפט יתנהל בגרמניה - והשאלה היא רק לפי איזה דין יחליט בית המשפט הגרמני).

המשפט הבינלאומי הפרטי מציע מספר פתרונות לבעיה זו:

1. דחיית הרנבואה.
2. קבלת הרנבואה.
3. רנבואה כפול.

הגישות השונות לרנבואה

דחיית הרנבואה

דחיית הרנבואה היא גישה לפיה מפנים רק לדין הפנימי המהותי (Lex Causa) ולא לדין הכולל ולשאלת ההפניה. לדוגמה: במקרה בו הדין הישראלי מפנה לדין הצרפתי, נעצרים בדין הצרפתי ומחילים אותו מהותית, מבלי לבדוק את שאלת ההפניות שם. מקובל לומר כי בדיני חוזים דוחים את ה"רנבואה", כפי שנקבע בפסק הדין re United Railways of Havana and Regla Warehouses, שניתן בשנת 1975, אולם ייתכן כי לאור הגישה האובייקטיבית לדיני החוזים, המקובלת כיום בישראל, יש לקבל את ה"רנבואה" גם בדיני החוזים.

קבלת הרנבואה

קבלת הרנבואה היא גישה המביטה על המכלול של הדינים. במקרה בו הדין הצרפתי המפנה הוא דין בנושא מסוים (בדוגמה לעיל: דין חוזי) יחיל בית המשפט הישראלי לא את הדין אליו מפנה הדין הצרפתי אלא את דיני החוזים הישראלים כי ההפניה הצרפתית היא אל דין זר חוזי (ולא מתייחסים לכיוון ההפניה). מצב זה מוגדר כמצב של רמיסיה (Remission) שכן מדובר בהפניה חזרה מהדין המהותי (Lex Causa) הזר חזרה לדין המקומי (Lex Fori).

רנבואה חלקי

מצב של רנבואה חלקי (או Transmission) הוא מצב בו בית המשפט מתחשב בהפניה אחת, ואז דוחה את יתרת הרנבואה. בדוגמה לעיל, יחיל בית המשפט הגרמני שם מוגשת התביעה את הדין הגרמני, ויפנה לדין האנגלי – אולם יראה את ההפניה כהפניה לדין המהותי האנגלי ולא ימשיך לכללי ההפניה האנגליים.

רנבואה כפול

אפשרות נוספת (אשר ידועה גם כ"בית משפט דהתם") היא לבדוק כיצד בית המשפט הזר היה נוהג – מצב זה נקרא "רנבואה כפול" או שיטת בית משפט דהתם (Foreign Court Theory). ובדוגמה לעיל, יפנו מבית המשפט הגרמני לאנגלי ומשם לצרפתי ויחילו בגרמניה את השיטה הצרפתית (ולא ימשיכו להפנות).

התייחסות שיטות משפט שונות

שיטות משפט קונטיננטליות

שיטות המשפט הקונטיננטליות מעדיפות את שיטת בית המשפט דהתם.

ארצות הברית ואנגליה

בארצות הברית ובאנגליה נוקטים בשיטה הראשונה ודוחים את הרנבואה. כל מדינה מחילה את הדין ומתעלמת מההפניות, למעט בשני חריגים – בזכויות קניין בנכס מקרקעין מחילים את דין מקום הנכס, ובענייני גירושים מחילים את דין מרכז החיים (ה- Domicil) כאשר בשני חריגים אלה מחילים את שיטת בית משפט דהתם.

ישראל

גם בישראל נהוג לדחות את הרנבואה. דוגמה לכך ניתן לראות בסעיף 5 לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ”ט 1969, הקובע כי בני זוג שאין להם בית דין (מקרים של חסרי דת, נישואי תערובת ועדות שאינן מוכרות) יש לבחור את ברירות הדין בסדר הבא:

1. דין פנימי של מקום מושבם המשותף.
2. דין פנימי של מקום מושבם האחרון.
3. דין האזרחות.
4. דין ארץ הנישואין.

היינו, משהסעיף מפנה במפורש לדין הפנימי מדובר בדחיית הרנבואה. דוגמה נוספת מופיעה בחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הקובע בתחילת סעיף 137 - "על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו" ובסעיף 142 - "דין חוץ המפנה אל דין אחר: על אף האמור בחוק זה, כאשר חל דין של מדינה פלונית ואותו דין מפנה אל דין החוץ - אין נזקקים להפניה אלא יחול הדין הפנימי של אותה מדינה", היינו מדובר בדחיית הרנבואה. חריג לכך הוא "כשהדין של אותה מדינה מפנה אל הדין הישראלי, נזקקים להפניה ויחול הדין הפנימי הישראלי" – היינו לגבי הדין הישראלי נוהגים על פי השיטה של רנבואה חלקית - מהסוג של Remission בלבד.

קישורים חיצוניים

• גבריאל הלוי, ‏הפניות והפניות חוזרות (Renvoi) בכללי מתקל הדינים – הגישה המשפטית האנליטית, קריית המשפט י"א