לדלג לתוכן

רנא בשארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

רנא בשארהערבית: رنا بشارة, נולדה ב-1971) היא אמנית רב-תחומית, ציירת, אמנית פרופורמנס ווידאו ארט ערבייה פלסטינית.

רנא בשארה נולדה בכפר תרשיחא, בת לאחת המשפחות המכובדות והאמידות ביותר בכפר, קרובת משפחתו של יו"ר בל"ד, הח"כ לשעבר עזמי בשארה. רנא בשארה החלה לצייר כבר בגיל 15, לדבריה היא חייבת לאביה את כישוריה האקספרסיביים ואת היכולת ליצור מתוך ההתבוננות באביה, הצורף, בעת שיצר בחנות ובסדנת התכשיטים של המשפחה.[1]

ב-1994 סיימה את לימודיה באוניברסיטת חיפה כבוגרת הפקולטה לאמנות ויצירה, ולאחר מכן נשארה להתגורר ולעבוד בחיפה. בנוסף על היותה אמנית פעילה ויוצרת עבדה גם כמורה לאמנות בבית הספר המקיף בתרשיחא וניהלה את הגלריה לאמנות עכשווית בכפר. לאחר כחמש שנים בחיפה עזבה לשווייץ ללימודי המשך לאחר קבלת מלגת פרו-אלווטיאה (Pro Helvetia).[2] ב-2001 יצאה ללימודים בארצות הברית. יצירתה בשנים אלו הופכת ליצירה בועטת, פוליטית ולא מתנצלת.[2] לשאלתה של הלן מורגן בראיון עמה: "איך את רואה את התפקיד של היצירה שלך בהתנגדות פעילה בפלסטין? עונה האמנית כי היא רואה תפקיד חשוב מאוד בעבודתה בהתנגדות פעילה, משום שהיא מעניקה להתנגדות זהות, צורה ומשמעות עמוקה. זה מאפשר לאנשים לחשוב ומעודד אותם לשאול שאלות".[3][4]

בסגנונה משלבת חומרי ציור מקובלים (אקריליק, צבעי מים, הדפס רשת) עם צבעים וחומרים מסורתיים כצבעי החינה, משתמשת בהדפסי משי, בצילום ובכל אלמנט שמעורר את דמיונה ואת רגשותיה וזיכרונותיה. יצירתה נעה בתווך שבין אמנות קונצפטואלית, אינטואיטיבית ואקספרסיוניסטית, לדבריה היא מעבדת וחוקרת שוב ושוב את הדבר שתפס את מבטה, יורדת ליסוד הטהור של קיומו בזיכרונה עד שמביאה אותו למקום שהוא יכול לבוא לידי ביטוי.[1]

בשארה הציגה במסגרת תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד בחללי תצוגה בחיפה, בנצרת ובמזרח ירושלים והשתתפה בתערוכות אמנים פלסטינים ברחבי העולם. עבודותיה עוסקות בבית ובשיבה. בשארה מפנה חצי ביקורת נוקבים, לעולם ולישראל. עבודותיה משתייכות לעבודות פוליטיות מוצהרות היוצאות נגד הכיבוש ונגד הישות הציונית. דרך הזיכרון הקולקטיבי ודרך חוויותיה. משלבת צילומים היסטוריים המעוררים שיח וטלטלה בנוגע לכיבוש הישראלי זאת ללא תיווך וללא פילטרים. האמנות והתרבות צריכים להפנות את תשומת לב העולם לקורה בחברה הפלסטינית וליחסו של הצבא הציוני לחברה זו.[3]

  • 1994 - BFA בציור, לימודי נשים ופילוסופיה, אוניברסיטת חיפה, ישראל
  • 2003 - MFA בציור, G.A, ארצות הברית

בשנת 1996 השתתפה בתערוכה "אינתיפדה נשית אמנותית: אמניות ערביות בישראל",[5] בבית האמנים, תערוכה שמהווה את החשיפה הראשונה שלה כאמן לקהל יהודי ישראלי השייך ללב התרבותי של תל אביב. בשלוש מעבודותיה שהוצגו בתערוכה שילבה קליגרפיה ערבית בצבעי חינה, אקריליק ומים על בד. באחד מהם כתוב בכתב מסולסל: "לא תרצח!" הקליגרפיה ביצירתה, משמשת ככלי לביטוי אמנותי מעבר למשמעות המילה, ביטוי כמעט רוחני הניתן לראות גם ביצירה "המונה ליזה שלי".

ב-1996 הציגה בשארה בתערוכה משותפת "שתי וערב" שאצרה חנה קופלר,[6] התערוכה התקיימה בוואדי ניסנאס, שבחיפה במסגרת אירוע "החג של החגים".[7] בעבודת המייצג שהציגה בתערוכה "צעקת הוואדי", הוואדי משמש נקודת אחיזה, היצירה נעשתה ישירות בהקשר למקום ולנושא התערוכה.[8] ישירות ובכוונה שתהיה לה אמירה חברתית-פוליטית המתייחסת לשכונות כוואדי ניסנאס או ואדי סליב, שבתיהן נהרסו ונאטמו במהלך השנים. במייצב רנא מציגה קיר, הקיר הוא שריד של בית עתיק שנהרס, עליו נראים מעט שכבות צבע מקולפות כעדים לחיים שהתקלפו. על הקיר עיצבה עלי צבר/גדר חיה השומרת על השריד. עלי קקטוס שהפכו לסמל הכפר הערבי ולדברי האמנית לסמל של "יום הנכבה", סמל הטרגדיה של הפלסטינים ב 48,[1] לצד עלי הקקטוסים שילבה האמנית גם שברי מרצפות שנותרו בשטח, שברים אלו כעדות לבית שעמד שם פעם ולחיים שרחשו בו.[1]

ב-2009 הציגה בתערוכה "הומאז' לפלסטין"[9] בפריז. התערוכה עוררה הדים רבים ומחאה בקרב יהודי צרפת קולות אלו ביטאו את חוסר הבנה לעוצמת הרגשות והתסכול שהביא עמו הכיבוש ובא לידי ביטוי ביצירותיה. בעבודה אותה היא מכנה בשם "רצח העם הפלסטיני" מאשימה האמנית את צה"ל בביצוע טיהור אתני בשטחים. התערוכה נפתחה ב-27 באפריל בפרבר ארקויי שבדרום פריז, והוצגה שם עד 12 במאי. מלבד עבודתה נראה לצידה גם שורה נוספת של יצירות פרובוקטיביות שנועדו לעורר, להכעיס, לזעזע והניע את הצופים להתנגדות ולהציג את חיילי צה"ל בשטחים כפוגעים בנשים ובילדים.[10] בדברי ההסבר לתערוכה כתבה בשארה כי "הזיכרונות מתייחסים לקטסטרופה הפלסטינית, שמתרחשת מאז תקופת סוף המנדט הבריטי בפלסטין מ-1947 ועד ימינו. "מדובר כאן על סבל אנושי, תאמר בפתיחת התערוכה: טיהור אתני ורצח עם, שהם התוצאה של מה שאני קוראת 'האידאולוגיה הציונית שנכפתה בידי בנות הברית של ישראל, כשאני משתמשת במילים 'רצח עם', כמובן שאני יודעת מה המילים האלה רוצות להגיד. המילים האלה לא אומרות שיש בי שנאה או שאני נגד השלום."[5]

ב-2012 הציגה סדרה בשם "היסטוריה עיוורת": תצלומים פוליטיים והיסטוריים, המופיעים על זכוכית עליהם רשמה בשוקולד. הרעיון נולד לאחר שעזבה את ישראל ב-2001, בשנים של האינתיפאדה השנייה.

מבחר עבודות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מי קונה את מפת הדרכים ל"שלום בפלסטין", 2005
  • צרחה של כבוד, 2012
  • הסבלנות, 2013
  • עץ הקירות - חג המולד, 2013
  • מחווה לאסירים פלסטינים בשביתת רעב, 2013
  • סברה ושתלה, 2013
  • לחם לפלסטין, 2013
  • מחווה לילדים בעזה תחת טבח פלילי, 2013
  • מחווה לילדות - אמנות התקנה, 2013
  • שמות משפחה של משפחות תרשיחא, 2013
  • מחווה ל -12,000 אסירים פלסטינים בבתי הכלא בישראל, 2013
  • כריות חסרות בית, 2013
  • 1994 - בניה בתהליך, מוזיאון האמנים, נגב, פלסטין, ישראל
  • 1996 - ארט אומי (Art Omi), תוכנית עבור אמנים בינלאומיים, ניו יורק, ארצות הברית
  • 1996 - מתמחה מטעם קרן פרוהלוטיאה וגסטאטלייר קרון אאראו, שווייץ
  • 1997 - אמנות ודיאלוג בית האמנים הערבי הים תיכוני, רבאט, מרוקו
  • 1999 - דאראת אל-פנון (Darat Al-Funun), לימודי קיץ עמאן, ירדן
  • 2003 - מלגות פולברייט, ציור MFA, מכללת סוואנה לאמנות ועיצוב
  • 2004 - פרס קסנאדו ניו יורק, ארצות הברית.
  • 1993 - תערוכת יחיד ראשונה, נצרת, ישראל (סולו)
  • 1994 - בנייה בתהליך "מוזיאון האמנים" מגב, פלסטין / ישראל
  • 1994 - מהגליל לירושלים, למרכז לאמנות "אל-וושיטי", ירושלים, פלסטין / ישראל
  • 1995 - מוזיאון האמנים, לודז ', פולין
  • 1995 - קוקב אבו אלחיה גן הפסלים בגליל, פלסטין / ישראל
  • 1996 - מרכז אומנויות אמנויות, אמנויות, אמנויות, ניו יורק, ארצות הברית 1996 Rathhaus, Aarau, שווייץ (סולו)
  • 1996 - ג'ולס גלור גלרי, עיר אארו, שווייץ (סולו)
  • 1996 - ווהין?, תערוכה אחת לשנה בגרמניה
  • 1997 - צעקת הוואדי', מיצב חוץ, העיר חיפה, פלסטין / ישראל
  • 1998 - פלסטין (א), תערוכות נשים, מרכז ואסיטי לאמנות, ירושלים, פלסטין / ישראל
  • 1998 - גלריה עמי שטיינץ, תל אביב 1998 גלריה אום אל-פחם, פלסטין / ישראל
  • 1998 - האקדמיה המלכותית לאמנות "אמנות פלסטינית", סטוקהולם, שוודיה
  • 1998 - דף הבית, גלריה אנדיאל ירושלים, פלסטין / ישראל 1997אמנות ודיאלוג, אמן ערבי הים התיכון ", רבאט מרוקו
  • 1999 - שער, הגלריה הלאומית לאמנויות, עמאן, ירדן
  • 1999 - 50 שנות יצירה, מרכז תרבות נצרת, פלסטין
  • 2005 - ביקור בארץ-ישראל: מסע באמצעות אמנות עכשווית
  • 2005 - עשר אמן עשר שנים ", אמן בתערוכת האיחוד המחודש ההודי-פלסטיני, Aarau, שווייץ
  • 2005 - ליאו קומונס, אספייס אוסקר נימאייר, לגלרי, מיינס ד'אוור, CGT, פריז, צרפת
  • 2005 - טו ווד גלריה לאמנות ואמנות, "תוצרת פלסטין" מונטפלייר, ורמונט
  • 2005 - מוזיאון לאמנות דפול, "נושא פלסטין" שיקגו, אילינוי
  • 2006 - תוצרת פלסטין" הגלריה גשר, ניו יורק, ארצות הברית.
  • מרכז התרבות סומארטס, "תוצרת פלסטין", סן פרנסיסקו, קליפורניה יופי אמיתי (פרויקט נשים בינלאומי בובות אוצרת על ידי קלאודיה דה מונטה)
  • מרכז אמנות עכשווית ניו אורלינס
  • אוניברסיטת מרילנד
  • אוניברסיטת ניו אינגלנד
  • Creation' Xanadu Gallery, ניו יורק, ארצות הברית (סולו)
  • גלריית ברגן הול, מכללת סוואנה לאמנות ועיצוב, סוואנה GA, ארצות הברית (סולו)
  • מוזיאון לאמנות, "תוצרת ארץ ישראל", יוסטון טקסס, ארצות הברית מערב סוואנה הגדה המערבית, סוואנה GA, ארצות הברית
  • ויליאמסבורג גשרים פלסטינה, המרכז לאמנות היסטורית ויליאמסבורג, ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית
  • ויוה לה קברט! אומנות, בזמן, מלחמה, אטלנטה, GA, ארצות הברית
  • הגשר, סטודנט לתארים מתקדמים, ציור סיני האמן הפלסטיני היום, WUK Projektraum וינה, אוסטריה
  • ישות, אמנית פלסטינית, מרכז תרבות נצרת פלסטין / ישראל ארט אנד קרפט וילג 'עזה, פלסטין
  • Art & Craft Village עזה, ישראל (סולו)
  • מרכז תרבות ח'ליל סככיני, העיר רמאללה, פלסטין (סולו) מרכז תרבות נצרת, נצרת, ישראל (סולו)
  • האמן הפלסטיני כיום, מוזיאון דרמנס עבור Kunst OG Kulturhistorie, נורווגיה גלריה דראט אל-פון, עמאן, ירדן

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 Samia A. Halaby, Rana Bishara in Tarsheeha, ‏1999
  2. ^ 1 2 קרן שווייצרית התומכת ומפיצה אמנויות ותרבות ברחבי העולם Pro Helvetia
  3. ^ 1 2 Morgan, H', The Art of Resistance: Interview with Ranan Bishara, ‏2014 ,June 13
  4. ^ Bashir Makhoul and Gordon Hon, The Origins of Palestinian Art, ,Liverpool University Press, Liverpool, 2013. p.18(הקישור אינו פעיל)
  5. ^ 1 2 חיים מאור, אינתיפדה נשית אמנותית: אמניות ערביות בישראל, דבר ראשון, דבר השבוע, (עמ' עמ' 23, 30,), באתר דבר ראשון, דבר השבוע,, ‏ינואר 1996,
  6. ^ [1] על חנה קופלר ופסטיבל החג של החגים
  7. ^ [2]תיאטרון החג של החגים
  8. ^ טל בן צבי, נקודת אחיזה: אמנים ערבים ואמנות פלסטינית בתערוכות בפסטיבל "החג של החגים", ואדי ניסנאס, חיפה, ‏23 במאי 2016
  9. ^ Steeve Cannon, HOMAGE TO PALESTINE" BY RANA BISHARA, ‏February 2, 2008
  10. ^ אור הלר, מורן כץ, רצח העם הפלשתיני רנה בשארה אמנית ישראלית וקרובת משפחתו של יו"ר בל"ד מציגה תערוכת ציורים פרובוקטיבית בצרפת המאשימה: צה"ל מבצע טיהור אתני בשטחים,, באתר חדשות, NRG, מעריב,, ‏9 במאי, 2007