רמות נגב

נחלות שבטי ישראל

רָמוֹת נֶגֶב (גם: רָאמַת נֶגֶב) הייתה עיר מקראית בצפון הנגב, אשר הייתה בשטח נחלת שבט יהודה, אך יושביה היו בני שבט שמעון.

העיר נזכרת תחילה בתנ"ך בתיאור ערי שבט שמעון: ”עַד בַּעֲלַת בְּאֵר רָאמַת נֶגֶב זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן”.

בהמשך, נזכרת העיר כאחד היישובים ביהודה אליהם שלח דוד המלך משלל המלחמה: ”לַאֲשֶׁר בְּבֵית אֵל וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת נֶגֶב וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר”.

שמה של העיר הקדומה נזכר, בכתיב החסר רמת נגב, באוסטרקון מס' 24 ממכתבי ערד, ויש הסבורים כי מקומה של העיר היה בחורבת עוזה, דרומית לתל ערד.

לקריאה נוספת

• אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ז', עמ' 299-298.
• שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, הוצאת מוסד ביאליק, 1992, עמ' 78.