רבטיקו

רבטיקו
Ρεμπέτικο

שלישיית רבטיקו, הזמרת היא רוזה אשכנזי
מקורות סגנוניים	מוזיקה יוונית מסורתית
מוצא
מורשת תרבותית בלתי מוחשית
מורשת תרבותית בלתי מוחשית הוכרזה על ידי אונסק"ו בשנת 2017

רֶבֶּֿטִיקוֹ, לפעמים גם רמבטיקו (ביוונית: Ρεμπέτικο; ברבים: רֶבֶּֿטִיקָה, ביוונית: Ρεμπέτικα), הוא שם כוללני לכמה סוגים של מוזיקה עירונית יוונית, שהתפתחה החל משלהי המאה ה-19 באסיה הקטנה (טורקיה של ימינו), ופרחה בתחילת המאה ה-20, בעיקר בטברנות שבשכונות העוני של מספר ערי נמל חשובות ביוון: פיראוס, סלוניקי ו-וולוס. בהמשך, נפוץ סוג מוזיקה זה גם לערים נוספות ביוון.

הרבטיקו הובא ליוון על ידי בני משפחות של פליטים שהיגרו מאסיה הקטנה, חצי האי של מערב טורקיה דהיום.

ברבטיקו קיימות מספר אסכולות, השתיים החשובות שבהן מקורן באיזמיר, שלחופי אסיה הקטנה, ובפיראוס שביוון:

• אסכולת איזמיר: שירים בעלי מנגינות מזרחיות, ששרו בעיקר זמרות, כשהמפורסמת בהן הייתה היהודיה רוזה אשכנזי (בתמונה מצד שמאל). זמרת ידועה אחרת הייתה ריטה אבאדזי, אותה ליוותה להקה מזרחית קטנה שכללה: עוד, כינור, קאנון ותוף.
• אסכולת פיראוס: צמחה בנמל של פיראוס והייתה שונה מאסכולת איזמיר; כלי הנגינה של אסכולה זו כוללים: בוזוקי, בגלמה וגיטרה. השירים הושרו בפי גברים, ותיארו את קשיי החיים אותם חוו המנגס, אנשי השוליים, בני המעמד העירוני הנמוך באותה תקופה ביוון. הדמויות הכי בולטות באסכולה זו הן נגן הבוזוקי והזמר מרקוס ומוואקאריס, ויורשו - וסיליס ציצאניס.

רקע

בתחילת המאה העשרים שלטו ביוון מפלגות ימין שונות, שדגלו ברעיון יוון הגדולה והסיתו למלחמת יוון–טורקיה, במטרה לשחרר את היוונים מעול הטורקים. הפעילים במפלגות אלו חיו בדרך כלל ברמת חיים מעל הממוצע ביוון. היוונים הפסידו במערכה, בין השאר כי לא עמד לרשותם מערך לוגיסטי הולם של אספקה.

בעקבות הכניעה נחתם הסכם לוזאן ובוצעו חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה. תושביה הנוצרים (היינו היוונים) של טורקיה הועברו ליוון, והתושבים המוסלמים ביוון עברו לטורקיה. היוונים אולצו לקלוט שני מיליוני פליטים במדינה שמנתה אז חמישה מיליוני תושבים. פליטים אלו היו "טורקו-יוונים", דהיינו טורקים ממוצא יווני, כשחלקם לא ידעו יוונית.

המהגרים החדשים שהגיעו ליוון הביאו עימם תרבות שונה מזו המקובלת במדינה עד אז, הן מבחינת אורח החיים (דוגמת עישון חשיש, שהיה מותר באופן רשמי בטורקיה, אך אסור ביוון) והן מבחינת המוזיקה: הרבטיקה, שהתפתחה במשכנות העוני בהם הצטופפו הפליטים. מוזיקה זו הייתה בתחילה נחלת הפליטים והבוהמה, אך בהמשך הפכה להיות נחלת הכלל.

הכלים בהם השתמשו המתיישבים החדשים כללו: בוזוקי בעל שישה מיתרים (השונה מזה של ימינו שבו יש שמונה מיתרים), בגלמה, בוזוקובגלמה, בוזוק, סאז, כינור, סנטור ומספר כלים נוספים, אשר כיום כמעט ואינם בשימוש (דוגמת חמת-חלילים יוונית ותוף יווני).

מוזיקת הרבטיקו התפתחה במקביל הן באיזמיר (בשפה היוונית, למרות שבאיזמיר דיברו טורקית) והן בפיראוס, על ידי מהגרי העבודה, שהחלו להגיע מהכפר לעיר. מוזיקה זו נוצרה על רקע החיים בשכונות העוני ובשולי הערים, באופן דומה להתפתחות הג'אז באמריקה. חיים אלו בשולי החברה הולידו מוזיקת מחאה, שהייתה מוזיקת שוליים במשך שנים רבות, כמו המוזיקה המזרחית בישראל. רק מקץ שנים רבות, עם הופעתם של מיקיס תאודוראקיס ומאנוס חג'ידאקיס, זכתה המוזיקה ל"לגיטימציה" והפכה למקובלת על הזרם העיקרי בחברה, כמו גם על הבורגנות היוונית.

לא כל מלחיני הרבטיקו היו יוצאי טורקיה. וסיליס ציצאניס וסוטיריה בלו נולדו וגדלו ביוון ונשאבו לתוך האווירה הכללית; רוזה אשכנזי הגיעה ליוון במעמד של מוזיקאית ידועה ומפורסמת בטורקיה, ולמרות המתח הפוליטי שבין שתי המדינות - מוכרת אשכנזי עד היום גם בטורקיה מולדתה, וגם הוקלטה שם.

ב-1922, בתום המלחמה בין יוון לטורקיה, בוצע טרנספר, ומיליון יוונים וחצי, שחיו עד אז באסיה הקטנה - הועברו ליוון. שם נפגשו אסכולות איזמיר ופיראוס, וחיבורן יצר סגנון חדש במוזיקת הרבטיקו, אשר הכיל את שני הסגנונות.

המקצבים ברבטיקו

על מקצבי הרבטיקו הבולטים נמנים:

• סירטוס : שם כללי לריקודים יווניים רבים, בכללם ניסיוטיקה : בדרך כלל ארבעה רבעים.
• זייבקיקו : במשקל תשעה רבעים: $4+5$.
• אפטליקו: במשקל תשעה רבעים: $5+4$.
• אנדיקריסטוס או קארסילאמאס : במשקל תשע שמיניות.
• קלמטינוס: במשקל שבע שמיניות.
• חסאפיקו: במשקל ארבעה רבעים, והגרסה המהירה חסאפוסרוויקו במשקל שני רבעים.
• ציפטטלי : במשקל ארבעה רבעים.
• קאמיליאריקוס : במשקל תשע שמיניות, ואפטאליקוס (גרסה איטית תשעה רבעים, גרסה מהירה $9/16$).

הסולמות ברבטיקו ("דרומוס")

סולמות הרבטיקו הם מקאמים מזרחיים, אשר הוסבו למערכת הצלילים המערבית (12 חצאי טון). בין הדרומוס הרבים ניתן למצוא את חיג'אז, חיג'אז כאר, פריוטיקוס, צבאח, חוזם, סיגח, ניהונד, עושק, ראסת.

במקור, נוגנה מוזיקת הרבטיקו על ידי הרבטיס והקהל היה גם כן הרבטיס. סגנון זו לא היה פופולרי בקרב הקהל הרחב, מאחר שמילות השירים שלו כללו תיאורים של חיי עוני, מצוקה ופשע: חיי אסירים בבתי הכלא, שימוש בסמים, אהבות נכזבות ועוד.

בשלב מאוחר יותר, בעקבות ציצאניס, פנה הרבטיקו יותר ויותר לקהל הרחב, נושאיו השתנו, והוא איבד את מהותו המקורית. הוא הפך פופולרי, והבוזוקי, שעד אז היה כלי נגינה אשר היה מזוהה עם סמים ובתי כלא - הפך לאחד מסמליה של יוון כולה.

עד היום ניתן לשמע את מוזיקת הרבטיקו האמיתית באתונה ובמספר מקומות מועטים, המנוגנת ומושרת בידי מוזיקאים ותיקים וצעירים, אשר שומרים בקנאות על "אוצר" שירי הרבטיקו.

ראו גם

• סטלה חסקיל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רבטיקו בוויקישיתוף

• סימה אלה, מדריך לרבטיקו היווני, באתר ynet, 27 במרץ 2003