ריק פלייר
 | |
| ריק פלייר, יולי 2019 | |
| לידה |
25 בפברואר 1949 (בן 75) ממפיס, טנסי, ארצות הברית |
|---|---|
| שם במה | ריק פלייר |
| כינוי | "נער הטבע" |
| משקל | 110 ק"ג |
| גובה | 1.85 מטר |
| לאום | אמריקאי |
| קריירה מקצוענית | 10 בדצמבר 1970 – 30 במרץ 2008 (37 שנים) |
| מאמנים | ורן גניה |
| ליגות |
AWA NWA WCW WWE |
| תרגילי סיום | פיגר פור לג לוק |
| היכל התהילה |
2008 (כיחיד) 2012 (כחלק מקבוצת ארבעת הפרשים) |
| מידע אישי | |
| מספר צאצאים |
3  |
  | |
ריצ'רד מורגן פליר (באנגלית: Richard Morgan Fliehr, נולד ב-25 בפברואר 1949) הידוע בשם הבמה שלו ריק פלייר (Ric Flair) הוא מתאבק עבר מקצועי אמריקאי. נחשב בעיני רבים למתאבק הגדול בכל הזמנים.
פלייר נולד בממפיס שבטנסי. התפרסם בדמות "נער הטבע" אותה גילם. דמות זו נקראה בהשראת המתאבק "נער הטבע" באדי רוג'רס, ופלייר אף אימץ את הגינונים ואת מהלך הסיום המפורסם שלו, הפיגר פור לג לוק. פלייר זכה 16 פעמים באליפויות עולם.
3 מילדיו השתתפו גם הם בהיאבקות מקצועית. בתו, שארלוט פלייר, הייתה 10 פעמים אלופת ה-WWE לנשים, נכון לאפריל 2020.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 1972 ו-1975 פלייר התאבק בליגת ה-AWA של ורן גניה ואף אומן על ידו באופן אישי. בסיום תקופה זו עזב לליגת ה-NWA משיקולים כספיים.
National Wrestling Alliance
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1975 הוחתם פלייר בחברת ההיאבקות NWA. כבר בתחילת הקריירה שלו נפצע קשה בגבו בהתרסקות מטוס ב-4 באוקטובר 1975 בצפון קרולינה. פלייר פרש מהזירה למשך יותר משנה, וגם לאחר שחזר לזירה נאלץ לשנות את סגנון היאבקותו לאקרובטי פחות. בעקבות השינוי נולדה הדמות "נער הטבע" ותרגיל ההכנעה המפורסם שלו.
ב-20 בספטמבר 1975, דמותו של פלייר זכתה בתואר המשמעותי הראשון, אליפות Mid-Atlantic במשקל כבד של NWA. ב-1 בספטמבר 1977, פלייר זכה בתואר אלוף ארצות הברית במשקל כבד של ליגת ה-NWA. ב-17 בספטמבר 1981, ניצח "נער הטבע" את "החלום האמריקאי" דאסטי רודס, וזכה באליפות העולם במשקל כבד של ה-NWA, התואר המשמעותי ביותר בעלילות שהוקרנו באותם ימים. הוא החזיק בחגורה עד 1983, כשהפסיד אותה להארלי רייס.
בתקופתו ב-NWA נחשב פלייר למתאבק הדגל של הארגון מול מתאבק הדגל של ארגון ה-WWF, האלק הוגאן.
בשנת 1991 פלייר היה אלוף ה-NWA וגם אלוף ה-WCW של טר טרנר שעדיין הייתה שייכת ל-NWA. באותה שנה ה-WCW החלה בתהליכי היפרדות מה-NWA ולהפוך לליגה עצמאית, מה שדרש ממנה גם לקבוע תואר עצמאי ואלוף משלה. ב-WCW לא ראו בפלייר את האלוף העתידי שלהם, אלא בלקס לוגר. פלייר קיבל הצעה לחוזה חדש תוך הרעת שכר ושינוי מאפייני דמותו. הוא סירב להצעה וחתם בארגון המתחרה והגדול של אותם ימים, ה-WWF.
World Wrestling Federation
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1991 הופיע פלייר לראשונה ב-WWF. שנה לאחר מכן, הוא זכה באליפות העולם במשקל כבד של ה-WWF, כשגבר על 29 מתאבקים אחרים במסגרת קרב הרויאל ראמבל המסורתי של אירוע הרויאל ראמבל. לאחר מספר חודשים הוא הפסיד את התואר לרנדי סאבאג'. ב-1 בספטמבר, הוא הצליח להשיב לידיו את חגורת האליפות, כשניצח את סאבאג' המוזכר לעיל, אך הפסיד את התואר לברט הארט כחודש וחצי לאחר מכן.
World Championship Wrestling
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1993 חזר פלייר ל-WCW. ב-1994 חתם האלק הוגאן ב-WCW ובכך התגשם חלומם של מרבית אוהדי ההיאבקות של שנות השמונים להתמודדות בין שני המתאבקים הנערצים. לאחר מכן, פלייר המשיך לקרבות הענק עם רנדי סאבאג', וויידר על התואר העולמי. בשנת 1994 הוא ניצח בSuperBrawl IV ובסלאמבורי.
בשנת 1996 ה-nWo "פלשו" ל-WCW, כך שארבעת הפרשים בהנהגתו של פלייר התמודדו נגד ה-nWo, כשקורט הניג (מר פרפקט) הצטרף לפרשים, אך זה היה לזמן קצר, כשהוא בגד בפלייר ובפרשים והצטרף לקבוצת ה-nWo. פלייר התמודד נגד הניג על תואר אליפות ארצות הברית והפסיד; לאחר מכן, ארבעת הפרשים התפרקו שוב.
פלייר חזר באמצע שנת 1998 ל-WCW, כשהתחיל האיחוד מחדש של קבוצת ארבעת הפרשים בפרק מיוחד. אריק בישוף, שלא ראה זאת בעין יפה ניסה לעשות הכל כדי שפלייר לא יופיע ב-WCW ופלייר נשבע לנצח אותו ולנהל את הארגון. באירוע סטארקייד פלייר הפסיד לאחר התערבות של אותו הניג, אבל אז פלייר איתגר את בישוף לקרב "הכל או כלום" בתוכנית השבועית האחרונה של Nitro לשנת 1998 וניצח לאחר עזרה מרנדי סאבאג'. פלייר הפך ל"נשיא" WCW והשלים את הפיוד עם הניג, כשניצח אותו בקרב צמדים באירוע Souled Out. פלייר התחיל בפיוד מחודש עם הוגאן, שזכה בתואר העולמי שוב ואיחד את ה-nWo מחדש. פלייר והוגאן התמודדו באירוע SuperBrawl IX על התואר והוגאן ניצח בעזרת בנו של ריק, דייוויד פלייר. באירוע Uncensored 1999 פלייר והוגאן התמודדו שוב על התואר ופלייר ניצח וזכה בתואר העולמי מספר 13 שלו. פלייר התמודד באירוע Spring Stampede נגד הוגאן, DDP וסטינג על התואר והפסיד את התואר ל-DDP לאחר התערבות של השופט המיוחד, רנדי סאבאג', שעזר לו לפני כן להיות נשיא ה-WCW.
פלייר החל בפיוד נגד סאבאג', שרצה לחזור להתאבק ופלייר ניסה לסכל זאת. סאבאג' קבע שחברה שלו, ג'ורג'ס ג'ורג', תתמודד נגד החבר של ריק פלייר, השופט צ'ארלס רובינסון, על העתיד של רנדי סאבאג', כשההתניה היא שאם צ'ארלס רובינסון ינצח - סאבאג' יפוטר. לעומת זאת, אם ג'ורג'ס ג'ורג' תנצח, סאבאג' יחזור. באירוע סלאמבורי, ג'ורג'ס ג'ורג' ניצחה וכתוצאה מכך סאבאג' חזר להתאבק. באותו הזמן פלייר היה גם מעורב בפיוד נגד רודי פייפר על השליטה ב-WCW, כשפלייר יצא עם ידו על העליונה במקרה זה; מנגד, ההחלטה שונתה לאחר שבישוף חזר וקבע שרודי פייפר ניצח בפסילה, כי פלייר ניצח באופן לא חוקי. פלייר המשיך את הפיוד נגד פייפר לקרב מכריע על השליטה ב-WCW, כשהשניים התאבקו באירוע גרייט אמריקן באש ובו פלייר ניצח לאחר טעות של באף באגוול, שתקף את פייפר, האחרון לא ראה זאת בעין יפה, תקף את באגוול והצטרף לריק פלייר כסגן נשיא.
ריק פלייר שלט ב-WCW עד חודש יוני, שם סטינג איתגר אותו לקרב על השליטה ב-WCW וסטינג ניצח. לאחר מכן, פלייר התחיל בפיוד נגד סטינג, כשהפעם האחרון גילם את הדמות הרעה ביחד עם לקס לוגר, כשהשניים תקפו את פלייר בעוצמה. בתגובה, פלייר שיתף פעולה עם הוגאן כדי להתמודד נגד השניים, בקרב שבו פלייר והוגאן ניצחו. פלייר היה מעורב גם בפיוד נגד DDP, שהעליב את פלייר, כשבאירוע Halloween Havoc, DDP ניצח והשפיל את פלייר, שלקח חופשה עקב כך מ-WCW.
פלייר שב לארגון בשנת 2000 והתחיל בפיודים קצרים נגד הוגאן, סטינג וטרי פאנק. לעומת זאת, בחודש אפריל וינס רוסו ואריק בישוף חזרו ושלטו ב-WCW, כשהם הקימו את קבוצת הדם החדש, קבוצה של צעירים שרצו להתקדם והרגישו שהכוכבים לקחו להם את אור הזרקורים. וינס רוסו ניסה להשפיל את ריק פלייר ולרדת לחייו, מה שהפך את חייו של פלייר לגיהנום. מה שהגדיש את הסאה הייתה הצלחתו של וינס רוסו לגרום לבנו של ריק, דייוויד, לפנות נגדו ולהפוך את וינס רוסו לאביו. ריק פלייר החליט להתמודד נגד בנו, דייוויד, כדי להגיע לרוסו וריק עשה זאת על ידי ניצחון באירוע גרייט אמריקן באש 2000, אבל אז פלייר התמודד נגד וינס רוסו ודייוויד פלייר על הקריירה שלו, בקרב זה וינס רוסו ודייוויד פלייר ניצחו והשפילו אותו וכתוצאה מכך גרמו לפלייר לפרוש.
פלייר חזר שוב באותה השנה אחרי שוינס רוסו ירד מהפרק. לאור זאת, פלייר ניהל את הארגון פעם נוספת, בהתחלה בתור הדמות הטובה, כשניסה לקחת את התואר העולמי מסקוט סטיינר ואז כדמות הרעה, כשעזר לסקוט סטיינר להגן על התואר מסיד וישס והקים איתו את קבוצת שבעת המופלאים ביחד עם ג'ף ג'ארט, לקס לוגר, באף באגוול ורוד ווריור אנימל. בשנת 2001, ה-WCW נרכשו על ידי ה-WWE וסטינג איתגר את פלייר לקרב אחרון ביניהם לזכר הימים הטובים, כשפלייר נענה לאתגר בחיוב. בקרב ביניהם סטינג ניצח ולאחר מכן השניים התחבקו לתשואות הקהל.
World Wrestling Entertainment
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2001 סיים את תפקידו כמנהל ה-WCW ועבר ל-WWE. שנה לאחר מכן דמותו של פלייר צוותה לקבוצת מתאבקים צעירים ופופולרים שהיוו את ציר העלילה המרכזי בתסריט. הקבוצה, שנקראה "אבולוציה", כללה את טריפל H, דייב בטיסטה ורנדי אורטון. אחר כך אבולוציה התפרקה וריק פלייר התמודד נגד טריפל H בקרב הראשון באירוע סייבר סאנדיי. באירוע זה ריק פלייר ניצח בקרב כלוב ובקרב השני באירוע סדרת ההישרדות 2005, הפסיד בקרב מי שעומד אחרון. דמותו של פלייר הפכה עם קבוצתו החדשה למוקד העלילות השונות. בשנת 2007 פלייר ספג פציעה קשה מהמתאבק קאלי הגדול. פלייר חזר להתאבק שנה לאחר מכן, אבל אז הוצב לו אתגר על ידי יושב הראש של ה-WWE, וינס מקמהן, שבפעם הבאה שיפסיד בקרב הוא יצטרך לפרוש מהיאבקות. כמה וכמה ניסו לגרום לפרישתו של "נער הטבע", אבל אף אחד מהם לא הצליח. לקראת רסלמניה 24 פלייר התעקש על קרב נגד "שובר הלבבות" שון מייקלס. עברו כמה שבועות עד שהקרב ביניהם הפך באופן רשמי לאירוע רסלמניה 24. לילה לפני האירוע, פלייר נכנס להיכל התהילה של ה-WWE. ברסלמניה 24, התאבק פלייר נגד מייקלס, כשהוא הפסיד בקרב ולמעשה סיים את הקריירה שלו. הרגע הזכור במיוחד מהקרב היה הרגע שבו אמר מייקלס לפלייר את המילים "I'm Sorry" לפני שביצע עליו את מהלך הסיום שלו. לאחר פרישתו, הוא שוחרר מהחוזה שלו ב-WWE ומשם עבר ל-TNA.
TNA
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלייר הצטרף במפתיע ל-TNA בשנת 2010, כשהתחילו את עידן האלק הוגאן בארגון, פלייר מונה למנג'ר של AJ סטיילס כדי לקדם אותו והם היו בפיוד נגד הוגאן והחניך שלו, אביס. השניים התמודדו במספר קרבות ביניהם בהתערבויות של סטינג וג'ף הארדי. אחר כך ריק פלייר והוגאן התחילו לשתף פעולה עם אריק בישוף, כשהקימו את קבוצת "אימורטל" וקידמו את ג'ף הארדי בתור הדמות הרעה. בנוסף לכך, פלייר הקים קבוצה משלו בשם Fortune ביחד עם AJ סטיילס, בובי רוד, ג'יימס סטורם ודזמונד וולף. קבוצה זו יותר מאוחר בגדה בפלייר ובקבוצת אימורטל. לאחר זמן מה, פלייר שוחרר מ-TNA.
ב-17 בדצמבר 2012 במסגרת טקס הסלאמי, פלייר חזר ל-WWE לראשונה מאז פרישתו.
ב-31 ביולי 2022 בגיל 73, כשהוא עם קוצב לב, נכנס פלייר לזירה בקרב זוגות באירוע שנקרא "הקרב האחרון של ריק פלייר". השותף של ריק פלייר בקרב היה אנדראדה אל אידולו מול ג'ף ג'ארט וג'יי ליטל. בקרב ניצח ריק פלייר ואנדראדה. לאחר הקרב ריק פלייר הודה לקהל שהגיע.
הישגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רויאל ראמבל (1992)
- היכל התהילה של ה-WWE לשנת 2008
- היכל התהילה של ה-WWE לשנת 2012
- אליפות ה-WWF (16 פעמים)
- אליפות ה-WCW (6 פעמים)
- האליפות הבין יבשתית (פעם אחת)
- אליפות ארצות הברית (5 פעמים)
- אליפות הזוגות (עם רנדי אורטון, בטיסטה ורודי פייפר)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ריק פלייר (באנגלית)
ריק פלייר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ריק פלייר, ברשת החברתית אינסטגרם
ריק פלייר, סרטונים בערוץ היוטיוב- ריק פלייר, באתר WWE.com להיאבקות מקצועית
- ריק פלייר, באתר Online World of Wrestling
| אלופי ה-WWE | ||
|---|---|---|
| 1960 | באדי רוג'רס • ברונו סמרטינו |  |
| 1970 | איוון קולוף • פדרו מוראלס • סטן סטייזיאק • סופרסטאר בילי גרהאם • בוב בקלנד | |
| 1980 | שייח' הברזל • האלק הוגאן • אנדרה הענק • רנדי סאבאג' | |
| 1990 | אולטימייט ווריור • הסמל סלוטר • אנדרטייקר • ריק פלייר • ברט הארט • יוקוזונה • דיזל • שון מייקלס • סייקו סיד • "סטון קולד" סטיב אוסטין • קיין • הרוק • מנקיינד • טריפל H • וינס מקמהן • ביג שואו | |
| 2000 | קורט אנגל • כריס ג'ריקו • ברוק לסנר • אדי גררו • JBL • ג'ון סינה • אדג' • רוב ואן דאם • רנדי אורטון • ג'ף הארדי • בטיסטה • שיימוס | |
| 2010 | המיז • סי. אם. פאנק • ריי מיסטריו • אלברטו דל ריו • דניאל בריאן • סת' רולינס • רומן ריינס (נוכחי) • דין אמברוז • AJ סטיילס • בריי וויאט • ג'ינדר מהאל • קופי קינגסטון | |
| 2020 | דרו מקינטייר • בובי לאשלי • ביג אי • קודי רודס (נוכחי) | |
| אלופי העולם במשקל כבד של NWA | ||
|---|---|---|
| 1940 | אורוויל בראון • לו ת'ז | |
| 1950 | בילי ווטסון • דיק האטון • פאט או'קונור | |
| 1960 | באדי רוג'רס • ג'ין קיניסקי • דורי פאנק ג'וניור | |
| 1970 | הארלי רייס • ג'ק בריסקו • גיאנט באבה • טרי פאנק • דאסטי רודס | |
| 1980 | טומי ריץ' • ריק פלייר • קרי ואן אריק • רוי גארווין • ריקי סטימבוט | |
| 1990 | סטינג • טאטסומי פוג'ינאמי • מסהירו צ'ונו • הגרייט מוטה • ברי ווינדהאם • שיין דאגלס • כריס קנדידו • דן סברן • נאויה אוגאווה • גארי סטיל | |
| 2000 | מייק ראפאדה • סאבו • סטיב קורינו • שינאיה האשימוטו • קן שמרון • רון קילינגס • ג'ף ג'ארט • AJ סטיילס • ריי גונזאלס • רייבן • ריינו • כריסטיאן קייג' • אביס • אדם פירס • ברנט אלברייט • בלו דימון ג'וניור | |
| 2010 | קולט קבנה • השייח' • קהגאס • רוב קונווי • סאטושי קוג'ימה • הירויושי טנזאן • ג'קס דיין • טים סטורם • ניק אלדיס • קודי | |
| 2020 | טרבור מרדוק • מאט קרדונה • טיירוס (נוכחי) | |
| אלופי ה-WCW | ||
|---|---|---|
| WCW | ריק פלייר • לקס לוגר • סטינג • ביג ואן ויידר • רון סימונס • האלק הוגן • הענק • רנדי סאבאג' • גולדברג • קווין נאש • דיאמונד דאלאס פייג' • ברט הארט • כריס בנואה • סיד וישס • ג'ף ג'ארט • דייוויד ארקט • בוקר טי • וינס רוסו • סקוט סטיינר |  |
| WWE | בוקר טי • קורט אנגל • הרוק • כריס ג'ריקו | |
| זוכי קרב הרויאל ראמבל | ||
|---|---|---|
| זוכי קרב הגברים | ג'ים דאגן (1988) • ביג ג'ון סטאד (1989) • האלק הוגאן (1990 ו-1991) • ריק פלייר (1992) • יוקוזונה (1993) • ברט הארט ולקס לוגר (1994) • שון מייקלס (1995 ו-1996) • סטון קולד סטיב אוסטין (1997, 1998 ו-2001) • וינס מקמהן (1999) • הרוק (2000) • טריפל H (2002 ו-2016) • ברוק לסנר (2003 ו-2022) • כריס בנואה (2004) • בטיסטה (2005 ו-2014) • ריי מיסטריו (2006) • אנדרטייקר (2007) • ג'ון סינה (2008 ו-2013) • רנדי אורטון (2009 ו-2017) • אדג' (2010 ו-2021) • אלברטו דל ריו (2011) • שיימוס (2012) • רומן ריינס (2015) • שינסקה נקאמורה (2018) • סת' רולינס (2019) • דרו מקינטייר (2020) • קודי רודס (2023 ו-2024) | |
| זוכות קרב הנשים | אסקה (2018) • בקי לינץ' (2019) • שארלוט פלייר (2020) • ביאנקה בלאייר (2021) • רונדה ראוזי (2022) • ריאה ריפלי (2023) • ביילי (2024) | |
| זוכי קרב הרויאל ראמבל הגדול ביותר |
ברון סטרומן (2018) | |
| רצף הניצחונות של אנדרטייקר ברסלמניה | ||
|---|---|---|
| ערכים מרכזיים | אנדרטייקר • רסלמניה | |
| רצף הניצחונות | ג'ימי סנוקה (0–1) • ג'ייק רוברטס (0–2) • גונזלס הענק (0–3) • קינג קונג באנדי (0–4) • דיזל (0–5) • סייקו סיד (0–6) • קיין (0–7) • ביג בוס מן (0–8) • טריפל H (0–9) • ריק פלייר (0–10) • ביג שואו ו-A-טריין (0–11) • קיין (0–12) • רנדי אורטון (0–13) • מארק הנרי (0–14) • בטיסטה (0–15) • אדג' (0–16) • שון מייקלס (0–17) • שון מייקלס (0–18) • טריפל H (0–19) • טריפל H (0–20) • סי. אם. פאנק (0–21) | |
| שבירת הרצף | ברוק לסנר (1–21; סופו של הרצף) | |
| לאחר שבירת הרצף | בריי וויאט (1–22) • שיין מקמהן (1–23) • רומן ריינס (2–23) • ג'ון סינה (2–24) • איי ג'יי סטיילס (2–25) | |
| אלופי גראנד סלאם וטריפל קראון | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אלופי גראנד סלאם |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אלופי טריפל קראון |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||