ריקוד המתים (בלדה)
 | |
| "ריקוד המתים", איור מאת ארנסט ברלך משנת 1924 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
יוהאן וולפגנג פון גתה  |
| שפת המקור |
גרמנית |
| סוגה |
בלדה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1815 |
  | |
ריקוד המתים (בגרמנית: Der Totentanz) היא בלדה בת שבעה בתים מאת גתה שנכתבה בשנת 1813.
הבלדה עוסקת בנושאים של פחד, חטא וחרטה. היא מתארת את הקשר בין החיים למוות, ואת הרגע שבו אדם עובר את הגבול המוסרי כאשר הוא גונב את תכריך המתים. השומר, שמבצע את המעשה מתוך זלזול, מוצא את עצמו מתמודד עם תוצאות המעשה כאשר אחד מהשלדים יוצא לחפש את התכריך הגנוב. הבלדה מציגה את המתח בין החיים והמתים, ואת תחושת הפחד והחרטה שבאה בעקבות חטא, כשהשלד כמעט תופס את השומר אך בסופו של דבר המעשה מסתיים בצורה טרגית.
גתה כתב את הבלדה הזו בסביבות 1813, כשהוא נסע לטפליצה שבצ'כיה מכדי להימלט ממלחמות נפוליאון. משם שלח את הבלדה לבנו, אוגוסט (אנ'), בדואר. ב-1815 הוא דאג להדפיס ולפרסם אותה.[1]
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השעה חצות, ראשית, הבלדה מתחילה בשומר המשגיח וצופה על בית הקברות ממגדל הכנסייה. לפתע, הקברים נפתחים והמתים קמים מקבריהם, יוצאים החוצה ומתחילים להתאסף ולרקוד. במהלך הריקוד, התכריכים שעליהם מפריעים להם, ולכן הם מסירים אותם ומשאירים אותם פזורים ברחבת בית הקברות.
השומר רואה את כל זה כמעשה מגוחך, ומחליט לגנוב את אחד מהתכריכים. הוא מתגנב לשם, לוקח תכריך, ומצליח להימלט אל מגדל הכנסייה בלי שהשלדים שמים לב.
כאשר הריקוד נגמר, אחד מהשלדים לא מצליח לשוב לקברו כי הוא לא מוצא את תכריכיו. הוא מבין שגזל אותו השומר ומתחיל לחפש אותו. מכיוון שהוא לא יכול להיכנס דרך דלתות הכנסייה, הוא מטפס על קירות הכנסייה כדי להגיע למגדל. השומר, שמפחד ומתחרט על מעשהו, רואה את השלד מתקרב אליו. באותו זמן שהשלד כמעט תופס את התכריך שנתקע על קרס ממתכת, פעמון הכנסייה מצלצל בשעה אחת, מה שמסמן את סופה של שעת הכישוף, וכתוצאה מכך, השלד נופל אל תוך החצר שם הוא מתרסק.[2]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Das Goethezeitportal: Der Totentanz, www.goethezeitportal.de
- ^ Der Totentanz (Goethe) • Text, Inhalt, Analyse | BALLADEN.net, balladen.net