ריצ'רד קרוסמן

ריצ'רד קרוסמן
Richard Crossman
	ריצרד קרוסמן שר לענייני רווחה בממשלת בריטניה בשנת 1968
לידה	15 בדצמבר 1907; בנבורי, הממלכה המאוחדת
פטירה	5 באפריל 1974 (בגיל 66); בנבורי, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	ניו קולג'; וינצ'סטר קולג' ;
תפקיד	Secretary of State for Social Services (1 בנובמבר 1968–19 ביוני 1970); חבר הפרלמנט ה-40 של הממלכה המאוחדת (25 באוקטובר 1951–6 במאי 1955); חבר הפרלמנט ה-41 של הממלכה המאוחדת (26 במאי 1955–18 בספטמבר 1959); חבר הפרלמנט ה-39 של הממלכה המאוחדת (23 בפברואר 1950–5 באוקטובר 1951); חבר פרלמנט מחליף במועצת אירופה (7 במאי 1953–13 במאי 1953); חבר הפרלמנט ה-38 של הממלכה המאוחדת (5 ביולי 1945–3 בפברואר 1950); שרת הבריאות (1 בנובמבר 1968–19 ביוני 1970); חבר הפרלמנט ה־42 של הממלכה המאוחדת (8 באוקטובר 1959–25 בספטמבר 1964); חבר הפרלמנט ה־44 של הממלכה המאוחדת (31 במרץ 1966–29 במאי 1970); הלורד נשיא המועצה (11 באוגוסט 1966–18 באוקטובר 1968); חבר הפרלמנט ה־43 של הממלכה המאוחדת (15 באוקטובר 1964–10 במרץ 1966); מנהיג בית הנבחרים (11 באוגוסט 1966–18 באוקטובר 1968); חבר הפרלמנט ה־45 של הממלכה המאוחדת (18 ביוני 1970–8 בפברואר 1974); חבר המועצה המלכותית ;
מפלגה	מפלגת הלייבור
בן או בת זוג	Anne Patricia McDougall; Erika Susanna Landsberg; [Inezita] Hilda Davis ;
פרסים והוקרה	קצין במסדר האימפריה הבריטית

ריצ'רד קרוסמן (באנגלית: Richard Crossman;‏ 15 בדצמבר 1907 – 5 באפריל 1974) היה מדינאי בריטי, איש מפלגת הלייבור, שהיה בשנות השישים מנהיג הלייבור בפרלמנט. קרוסמן היה אחד מנציגי בריטניה בוועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל^[1]. כמו כן, קרוסמן כתב מספר ספרים בנושאים פוליטיים והיה ידיד הציונות ומדינת ישראל.

ביוגרפיה

ריצ'רד הווארד סטפורד קרוסמן נולד באנגליה בשנת 1907, כבנו של שופט. הוא למד באוניברסיטת אוקספורד והוסמך בשנת 1931. הוא היה חבר מועצת העיר אוקספורד. בימי מלחמת העולם השנייה שירת כאזרח במנהלת המבצעים המיוחדים, כמומחה לתעמולה ושידר שידורי תעמולה ברדיו לאירופה. לקראת תום המלחמה בשנת 1945 הגיע לדרגת עוזר לראש המחלקה לתעמולה פסיכולוגית. על שירותו הוענק לו אות ה"קצין במסדר האימפריה הבריטית" (Officer the Order of the British Empire – OBE), העיטור הבריטי הגבוה ביותר הניתן על שירות אזרחי.^[^{דרוש מקור]}

קרוסמן, שהיה איש האגף השמאלי של מפלגת הלייבור, נבחר לפרלמנט הבריטי כאיש הלייבור מטעם המחוז קובנטרי מזרח בשנת 1945 ושב ונבחר לו מאז בכל מערכת בחירות ושירת בו 29 שנים עד לפברואר 1974. קרוסמן היה חבר הנהלת הלייבור בין השנים 1952 ל-1967 ובשנים 1960 ו-1961 שימש כיושב ראש סיעת הלייבור.

כתוצאה מהשקפתו הפוליטית השמאלית לא זכה קרוסמן לתפקיד שר בממשלתו של קלמנט אטלי, שעמד בראש ממשלת בריטניה לאחר זכיית הלייבור בבחירות בתום המלחמה.

לפני הבחירות הכלליות בשנת 1964, שימש קרוסמן כדוברה העיקרי של מפלגת הלייבור בנושא החינוך, אך עם הקמת הממשלה מינה אותו הרולד וילסון לשר השיכון והממשל המקומי. ב-1966 מונה ללורד נשיא המועצה ול"מנהיג בית הנבחרים", הוא השר הממונה על הקשר בין הקבינט ובין בית הנבחרים. בשנים 1968 עד 1970 שימש קרוסמן כשר הבריאות והביטוח הסוציאלי. במהומה הפוליטית של ימיה האחרונים של ממשלת וילסון, בשנת 1970 נחשב קרוסמן כאחד המועמדים לרשת אותו כראש הממשלה.

קרוסמן היה עורך ביטאון השמאל "ניו סטיטסמן" (New Statsman) בשנים 1970 עד 1972 וכתב מספר ספרים בנושאים פוליטיים.

"האל שהכזיב"

ריצ'רד קרוסמן ערך את הספר "האל שהכזיב" וכתב לו הקדמה. הספר, שהופיע בשנת 1950, היה אנתולוגיה של סיפוריהם האישיים של שישה סופרים מן המערב שנסחפו בשנות השלושים אל הקומוניזם ולתמיכה בברית המועצות ובסטלין והתפכחו מאמונתם זאת. הספר נחשב לאחת מיצירות הקלאסיקה הפוליטית של המאה העשרים. הספר הופיע בתרגום עברי בישראל בשנת 1953 וזכה להד רב.

יחסו לעם היהודי ולמדינת ישראל

ריצ'רד קרוסמן היה אוהד הציונות ולימים אוהד מדינת ישראל. הייתה לו הערכה לכישוריו האינטלקטואליים של העם היהודי. מצוטטת מפיו האמרה: "יהודי הוא מי שקורא ספר עם עיפרון בידו, כי הוא יודע שהוא יכול לכתוב ספר טוב יותר".

בשנת 1945, כאשר הקימו בריטניה וארצות הברית את ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, שמנתה 6 נציגים בריטים ו-6 נציגים אמריקאים, היה ריצ'רד קרוסמן אחד הנציגים הבריטים.

לשר החוץ הבריטי, ארנסט בוין, האנטי-ציוני נכונה אכזבה מרה מהשתתפותו של קרוסמן בוועדה. חברי הוועדה הבריטים הצטרפו אל האמריקאים ועשו יד אחת נגד מדיניותו של בוין. הרוח החיה מאחורי התפתחות זאת היה דווקא ריצ'רד קרוסמן, שנחשב כ-"איש של בוין בוועדה". הוועדה החליטה להמליץ על ביטול הספר הלבן, ועל התרת עלייתם של מאה אלף עקורים יהודים לארץ ישראל. בוין קצף על חברי הוועדה הבריטים ובמיוחד על מה שראה כבגידה מצדו של קרוסמן. על רשמיו מעבודת הוועדה ומביקורה בארץ ישראל כתב את ספרו "שליחות ארצישראלית". לאחר הקמת מדינת ישראל היה קרוסמן אחד מידידיה בפרלמנט הבריטי ובממשל הבריטי.

כחבר בוועדת החקירה האנגלו-אמריקאית גם ביקר במחנות עקורים באירופה והשתכנע שרוב היושבים במחנות העקורים מעוניינים להתיישב בארץ ישראל^[1].

בשנת 1957 היה בין מייסדי השודלה "ידידי ישראל במפלגת הלייבור", הפועלת לקדם את היחסים בין בריטניה וישראל, ולחזק את הקשרים בין מפלגת הלייבור הבריטית למפלגת העבודה הישראלית^[2].

כהוקרה על תרומתו ופועלו למען מדינת ישראל כיבדה הפדרציה הציונית אנגלית את זכרו בחלקת יער בן 13,000 עצים שניטע סמוך למושב ישעי. לימים, חלק מפארק בריטניה^[3].

יומני קרוסמן

לאחר פטירתו פורסמו בין השנים 1975–1977 שלושה כרכים של יומניו שנכתבו בעת ששימש כשר בקבינט הבריטי. ממשלת בריטניה ניסתה למנוע את הוצאת הכרך הראשון במאבק משפטי מר אך הפסידה. בין היתר חושפים היומנים את המאבקים הפנימיים בתוך ממשלת בריטניה לפני מלחמת ששת הימים^[4].

ספריו שתורגמו לעברית

מינכן ארץ ישראלית ?. הוצאת תמר, 1947.
שליחות ארצישראלית. הוצאת הקיבוץ הארצי, 1947.

קישורים חיצוניים

ריצ'רד קרוסמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ריצ'רד הורד סטפורד קרוסמן (1907-1974), דף שער בספרייה הלאומית

Dalyell, Tam (13 בדצמבר 2002). "Tam Dalyell on Richard Crossman". Great Lives. BBC Radio 4. נבדק ב-30 באוגוסט 2009. {{cite web}}: (עזרה)

Richard Crossman (1907–1974), Politician National Portrait Gallery, London
On Richard Crossman CliveJames.com
Catalogue of Crossman's papers, held at the Modern Records Centre, University of Warwick
Collection of Crossman's papers available digitally, held at the Modern Records Centre, University of Warwick

הערות שוליים

^ ¹ ² תום שגב, שיעור היסטוריה - לא שחור-לבן, באתר הארץ, 10 ביוני 2011
^ דוד שאול, רוחו של בווין עדיין מהלכת במשרד החוץ הבריטי, היום, 15 באוקטובר 1968
קרוסמאן: ישראל : המדינה היהידה מחוץ למולדתי בה אני מרגיש בבית, הצופה, 1 באוקטובר 1968
^ "יינטע יער לזכר ריצ'רד קרוסמן" דבר, 11.7.1975
^ יוסף פינקלסטון, "ראש הממשלה וילסון דיבר בלשון אחת עם היהודים ובאחרת עם השרים" מעריב, 5.11.1976.

[שגב-1] ¹ ² תום שגב, שיעור היסטוריה - לא שחור-לבן, באתר הארץ, 10 ביוני 2011

[2] דוד שאול, רוחו של בווין עדיין מהלכת במשרד החוץ הבריטי, היום, 15 באוקטובר 1968
קרוסמאן: ישראל : המדינה היהידה מחוץ למולדתי בה אני מרגיש בבית, הצופה, 1 באוקטובר 1968

[3] "יינטע יער לזכר ריצ'רד קרוסמן" דבר, 11.7.1975

[4] יוסף פינקלסטון, "ראש הממשלה וילסון דיבר בלשון אחת עם היהודים ובאחרת עם השרים" מעריב, 5.11.1976.

[1]

[2]

[3]

[4]