ריצ'רד טארוסקין

ריצ'רד טארוסקין
Richard Taruskin
לידה	2 באפריל 1945; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	1 ביולי 2022 (בגיל 77); אוקלנד, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	התיכון למוזיקה ולאמנות
מעסיק	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
פרסים והוקרה	פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (2017); מלגת גוגנהיים ;

ריצ'רד טארוסקין (באנגלית: Richard Taruskin;‏ 2 באפריל 1945 – 1 ביולי 2022) היה מוזיקולוג, היסטוריון מוזיקה ומבקר מוזיקה יהודי-אמריקאי. חתן פרס קיוטו לשנת 2017^[1].

כתב על תאוריית ביצוע, מוזיקה רוסית, מוזיקה של המאה ה-15, מוזיקה של המאה ה-20, לאומיות, תאוריית המודרניזם וניתוח. כמנצח מקהלות הדריך את הקולגיום מוזיקום של אוניברסיטת קולומביה. ניגן בויולה דה גמבה עם הרכב אאולוס מסוף שנות ה-70 עד סוף שנות ה-80.

ביוגרפיה

טארוסקין נולד בניו יורק. קיבל תואר ראשון בהצטיינות בשנת 1965, תואר מוסמך בשנת 1968 ודוקטורט במוזיקולוגיה היסטורית בשנת 1976, כולם מאוניברסיטת קולומביה.

טארוסקין קיבל פרסים שונים למלגת הלימודים שלו, בהם פרס נוח גרינברג (1978) מן האגודה האמריקאית למוזיקולוגיה, פרס אלפרד איינשטיין (1980), מדליית דנט (1987), פרס דימס טיילור-ASCAP ‏ (1980, 2005) ופרסי קינקלדיי לשנים 1997 ו-2006 מן האגודה האמריקאית למוזיקולוגיה. עד 1986 כיהן בסגל המרצים של אוניברסיטת קולומביה, ואחר כך עבר לקליפורניה לכהן כפרופסור למוזיקולוגיה באוניברסיטת ברקלי, שם החזיק ב"קתדרת מחזור 1955". הוא פרש מברקלי בסוף 2014.

עבודת המחקר המקיפה של טארוסקין משנת 1996, "סטרווינסקי והמסורות הרוסיות: ביוגרפיה של היצירות עד מאוורה" מלמדת, כי הסתמכותו של איגור סטרווינסקי על הפולקלור הרוסי הייתה משמעותית בהרבה משסברו קודם לכן, ומנתחת את המגמות ההיסטוריות, שגרמו לסטרווינסקי לשמור לעצמו כמה מן השאילות הללו.

טארוסקין הרבה לכתוב גם לקהל קוראים שאינם אנשי מקצוע, לרבות מאמרים רבים מספור בניו יורק טיימס, שרבים מהם כונסו ב"טקסט ומעשה" (Text and Act) (שם הוא כתב כמבקר רב-השפעה על ההנחות המוקדמות של תנועת "הביצוע המיודע היסטורית" במוזיקה קלאסית), "הסכנה של מוזיקה ושאר מסות אנטי-אוטופיות", ו"על מוזיקה רוסית". כתביו עסקו במקרים רבים בסוגיות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות בקשר למוזיקה - למשל, שאלת הצנזורה. דוגמה ספציפית היא הדיון על האופרה של ג'ון אדמס, "מותו של קלינגהופר" (ראו, למשל, “The Klinghoffer Controversy” in Thomas May, ed., The John Adams Reader (Amadeus Press, 2006), pp. 297–339; המאמר המקורי של טארוסקין משנת 2001 בניו יורק טיימס" מודפס שם מחדש ועם הערת שוליים ארוכה, ב-The Danger of Music).

טארוסקין נפטר ב-1 ביולי 2022.

ספריו

Opera and Drama in Russia: As Preached and Practiced in the 1860s (Ann Arbor, MI: UMI Research Press, 1981; republished, University of Rochester Press, 1993)
Music in the Western World: A History in Documents compiled and edited by R. Taruskin and P. Weiss (Schirmer, 1984; 2nd ed., Thomson/Schirmer, 2008)
Musorgsky: Eight Essays and an Epilogue (Princeton University Press, 1993)
Text and Act (Oxford University Press, 1995)
Stravinsky and the Russian Traditions: A Biography of the Works through Mavra, 2 vols. (University of California Press, 1996) (Kinkeldey winner, 1997)
Defining Russia Musically: Historical and Hermeneutical essays (Princeton University Press, 1997)
The Oxford History of Western Music (6 vols., Oxford University Press, 2005, 2009; 2nd ed., 5 vols., 2010) (Kinkeldey winner, 2006)
The Danger of Music: And Other Anti-Utopian Essays (University of California Press, 2009)
On Russian Music (University of California Press, 2009)
S. Karlinsky, Freedom from Violence and Lies: Essays on Russian Poetry and Music, ed. R. P. Hughes, T. A. Koster, and R. Taruskin (Academic Studies Press, 2013)
W. J. Allanbrook, The Secular Commedia: Comic Mimesis in Late Eighteenth-Century Music, ed. M. A. Smart and R. Taruskin (University of California Press, 2014)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריצ'רד טארוסקין בוויקישיתוף

ריצ'רד טארוסקין, ברשת החברתית Goodreads
ריצ'רד טארוסקין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ריצ'רד טארוסקין, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

^ "JEWISH RECIPIENTS OF THE KYOTO PRIZE"

[1] "JEWISH RECIPIENTS OF THE KYOTO PRIZE"

[1]