ריכרד רייצנשטיין
 | |
| לידה |
2 באפריל 1861 ברסלאו, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
23 במרץ 1931 (בגיל 69) גטינגן, רפובליקת ויימאר |
| מדינה |
גרמניה |
| מעסיק |
אוניברסיטת פרייבורג, אוניברסיטת ורוצלב, אוניברסיטת גיסן, אוניברסיטת גטינגן, אוניברסיטת רוסטוק |
| תפקיד |
גהימרט |
| בן או בת זוג |
Antonie Reitzenstein |
  | |
רִיכַרְד רַייצֶנְשְׁטַיין (בגרמנית: Richard August Reitzenstein; 2 באפריל 1861 – 23 במרץ 1931) היה פילולוג קלאסי גרמני וחוקר דת יוון העתיקה, הרמטיציזם וגנוסיס.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רייצנשטיין היה סטודנט בגימנסיה מריה מגדלה בברסלאו עד שסיים את לימודיו ב-1879. לאחר מכן למד בברלין אצל תאודור מומזן וקיבל את הדוקטורט שלו ב-1884 אצל יוהאנס ואלן (אנ') עם מחקר קריטי למקור על מחברים אבודים כמו קאטו הזקן וקולומלה. לאחר מכן עבד זמן רב בספריות איטלקיות מטעם מומזן. ב-24 בפברואר 1888, רייצנשטיין הוסמך כפרופסור בברסלאו עם מחקר על בעיות מפורטות של תיאור מסע אלכסנדר על ידי אריאנוס. בשנת 1889 הוא הפך לפרופסור חבר לפילולוגיה קלאסית באוניברסיטת רוסטוק. מ-1892 עד 1893 רייצנשטיין היה פרופסור מן המניין באוניברסיטת גיסן (אנ'), ולאחר מכן עבר לאוניברסיטת שטרסבורג. המפגש שלו עם הנציגים המקומיים של הפרשנות ההיסטורית-ביקורתית והיכרותו עם האגיפטולוג הגרמני וילהלם שפיגלברג (אנ'), אותו ליווה רייצנשטיין במסע מחקר ומחקר ב-1898 ושממצאי הפפירוס שלו היוו את הבסיס לאוסף כתבי היד של רייצנשטיין בשטרסבורג, העניקו לרייצנשטיין השראה לעסוק בשאלות של ההיסטוריה של הדת. בשנת 1911 הוא מונה לאוניברסיטת פרייבורג ובשנת 1914 לאוניברסיטת גטינגן בתור היורש של פרידריך לאו (אנ'). שם הוא היה נציג פורץ דרך של אסכולת תולדות הדתות (אנ'),[א][1] אם כי בתקופה זו כמעט ולא עסק בנושאים של תולדות הדתות, אלא כמעט אך ורק בסופרים לטיניים. רייצנשטיין פרש מהפרופסורה שלו ב-1928. יורשו בקתדרה היה אדוארד פרנקל. לאחר מותו הקדישו לו תלמידיו עיתון חגיגי לרגל יום הולדתו ה-70 ב-2 באפריל 1931, אשר נערך על ידי אדוארד פרנקל והרמן פרנקל (אנ').
ריכרד רייצנשטיין היה נשוי לאנטוניה קייל (1864–1934) משנת 1890. לזוג נולדו בת ושני בנים: הספרן ריכרד רייצנשטיין (1894–1982) והפילולוג הקלאסי אריך רייצנשטיין (גר') (1897–1976).
עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חשיבותו של רייצנשטיין טמונה מעל הכל בהבנת התרומה של דתות המסתורין ההלניסטיות (אנ') לפרשנות הביקורתית על הברית החדשה והמחקר על סינקרטיזם וגנוסיס קדומים, שאת מקורותיהם הוא שאב ממצרים בספרו Poimandres: Studien zur Griechisch-Ägyptischen und frühchristlichen Literatur ("פוימנדרס: מחקרים בספרות יוונית-מצרית ובספרות נוצרית מוקדמת"; 1904), מחקר חלוצי על פוימנדרס (הספר הראשון מתוך קורפוס הרמטיקום), שאותו השווה להרועה של הרמס (אנ') (חלק מתוך קודקס סינאיטיקוס).[2] בנוסף, בעקבות השמיסט מארק לידזברסקי (אנ'), הוא הצביע על חשיבותן של המסורות המנדאיות להבנת הבשורה על פי יוחנן ומעל לכל ההסבר על טבילתו של יוחנן וטקס הטבילה הנוצרי הקדום. רעיונות אלה נקלטו מאוחר יותר על ידי התאולוג רודולף בולטמן במיוחד. רייצנשטיין גם הפנה את תשומת הלב להקבלות בין חייהם של פילוסופים הלניסטים ורומנים על מסעות לבין ספרות הבשורות האפוקריפיות. לבסוף, הייתה לו השפעה משמעותית על מחקר תאוגניס.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Festschrift Richard Reitzenstein [pp.160-168: Richard Reitzensteins Schriften] (1931)
- Anthony Grafton (1990), Forgers and critics: creativity and duplicity in western scholarship ISBN 0-691-05544-0, Ch. 3
- S. Marchand, From liberalism to neoromanticism : Albrecht Dieterich, Richard Reitzenstein, and the religious turn in fin-de-siècle German classical studies, in : Out of Arcadia : classics and politics in Germany in the age of Burckhardt, Nietzsche and Wilamowitz, ed. by I. Gildenhard and M. Ruehl, London, 2003, pp. 129–160
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Works by or about Richard August Reitzenstein at Internet Archive
- Literature by and about Richard Reitzenstein in the catalogue of the German National Library
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מונח שהוחל על קבוצה של תאולוגים גרמנים פרוטסטנטים הקשורים לאוניברסיטת גטינגן בשנות ה-90 של המאה ה-19