לדלג לתוכן

רחלי רוגל

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחלי רוגל
רחלי רוגל, 2024
רחלי רוגל, 2024
לידה 1957 (בת 67 בערך)
רחובות, ישראל ישראלישראל
לאום ישראלית
תקופת הפעילות מ-1993
תחום יצירה כפתורים, לבירינתים, מיצבים
יצירות ידועות "הצעקה - לבוב 1941", טריפטיך החתימות "הדרך לירושלים", לבירינת "יד ביד"

רחלי רוגל (נולדה ב-1957) היא אמנית חוקרת ישראלית שיוצרת באמצעות כפתורים (רדי מייד). יצירותיה נחקרו באקדמיה ונלמדות בה והרצו אודותיהן במוזיאון ישראל[1][2][3][4][5]. הן הוצגו במוזיאונים, גלריות ובאוספים ציבוריים ופרטיים בישראל ובעולם.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחלי רוגל נולדה ברחובות בשנת 1957. ילדותה עברה בחולון ובגבעתיים. בשנת 1978 סיימה את שרותה כקצינה בלהק כוח האדם בחיל האויר.

בשנת 1984 עברה לירושלים. את לימודיה במכללת דוד ילין בירושלים, מגמת חינוך לטכנולוגיה סיימה בשנת 1986 עם מלגת הצטיינות על כתיבת תוכניות לימודים. בשנים 1988 - 1994 כתבה במשרד החינוך והתרבות ובמרכז לטכנולוגיה חינוכית תוכניות לימודים לכיתות א'-ו': מה עושים מדפיסים,[6] מה הבעיה,[7] סיפורי בדים,[8][9] משהו זז כאן[10][11] ו-מעבר לקיר[12][13] שתורגם לערבית.[14]

רוגל חזרה לרחובות בשנת 1999. בעקבות מחקריה ההיסטוריים על העיר היא מדריכה תלמידים ומבוגרים באתריה ההיסטוריים.[15] בין השנים 2002 - 2008 כתבה את מערכי התערוכות והדריכה בגלריה העירונית לאמנות רחובות. משנת 2008 היא מדריכה ביד לבנים את תלמידי העיר בנושא מורשת והנצחה. מתנדבת ביד בן צבי ב"ישראל נגלית לעין" משנת 2011.[16]

רוגל נשואה לאמיר רוגל (וייס), ממייסדי ארגון מעפילי קפריסין, והם הורים לבן ולבת. מתגוררת ברחובות. ברשותה כמאתיים אלף כפתורים,[17] וכאלף חתימות שנשלחו מרחבי העולם. בעלת אוסף שקופיות זכוכית של ארץ הקודש מהמאה העשרים הצבועות ידנית. חלקים מהאוסף נכללו בקטלוג, בספרי לימוד ובמחקר.[18][19][20][21] גינת הלבירינתים שהקימה בחצר ביתה נסקרה בהרחבה במגזין "גן ונוף".[22] רוגל הרצתה אודותיה בכנס ביד בן צבי.[23][24]

  • "בדרך יריחו". לבירינת שבע הקפות. 5 על 5 מ'. 2002
    "בדרך יריחו". לבירינת שבע הקפות. 5 על 5 מ'. 2002
  • "החתונה". לבירינת שלוש הקפות. 4 על 3.20 מ'. 2019
    "החתונה". לבירינת שלוש הקפות. 4 על 3.20 מ'. 2019
  • "שערי ירושלים". לבירינת שבע הקפות, קוטר 6.50 מ'. 2002
    "שערי ירושלים". לבירינת שבע הקפות, קוטר 6.50 מ'. 2002

יצירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הצעקה - לבוב 1941", לזכר הנשים שהופשטו מבגדיהן ומכבודן. 2008

משנת 1993 היא יוצרת, מציגה ומרצה על יצירותיה בישראל ובעולם.

מחקרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הראית איזה לובן" הוריו של ג'ורג' נובל שנקבר ברמלה, קבלו את חפציו האישיים ובהם כפתור בודד אחד. 2018

בשנת 2007 הצטרפה ל - "עמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל" ובהמשך כיהנה כחברת הנהלה בהתנדבות.[33][34][35]

  • מחקרה "המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל" פורסם בשנת 2011.[36][37][38][39][40][41] המחקר אודות מפקדת הקורפוס המדברי הרכוב ברחובות עובד לתצוגת קבע (תשע לוחות) במבואת בניין המפקדה שבבית סלוצקין, הוא תיכון דה שליט.[42]
  • רוגל זיהתה מי היו שני החללים האוסטרליים שנהרגו ברחובות. בטקס יום הזיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה היא מניחה זר על קברם בבית הקברות של חבר העמים הבריטי ברמלה.[43][34] בעקבות קשר עם משפחת ג'ורג נובל, יצרה את "הראית איזה לובן" ("Lest We Forget") הכולל 3,700 פרחי בד כמספר חללי המלחמה הקבורים ברמלה, את דברי ההספד שנכתבו באוסטרליה ואת שירו של אלתרמן "הסיכום".[44] היצירה הוצגה בבית המודל בירושלים ובבית השגריר הבריטי ברמת גן לציון מאה שנים לשחרור הארץ על ידי הבריטים.[45]
  • בשנת 2013 פורסם מחקרה על "האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל" בבית הנכות "בצלאל".[46][47]
  • בשנת 2024 השלימה מחקר מארכיון רחובות על האנדרטה לנופלים במלחמת השחרור ברחובות.[48]

אודות יצירתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוגל מייצגת את העולם באמצעות הכפתור (פרפרזה ל"לראות תבל ומלואה בגרגר של חול" של ויליאם בלייק). חפץ מוכר ופחות ערך זה המשמש לרכיסת הבגד נתפש כפריט נאה, נושא מטען רגשי אישי והיסטורי, ולכן מזמין את הצופה לחוויה חזותית מהנה. רוגל מפקיעה את הכפתור מההקשר של העמלנות הנשית אל ההבעה האמנותית. הכפתור מהווה תכסיס למשיכת הצופה ליצירותיה הססגוניות. רק במבט מקרוב יגלה הצופה אירועים טרגיים.[49]

רוגל תופרת ידנית אלפי כפתורים המבטאים את ה-"יש", לולאות המייצגות את הנעדר והצלקת, בובות דאגה זעירות, חרוזים. בולט ביצירותיה הניגוד בין חומרים אלו לבין הנושאים הקשים של אובדן, הרג, שכול ו/או שואה. יצירות עוסקות בנושאים היסטוריים, חברתיים, פמיניסטיים ואקולוגיים. יש בהן רבדים רבים שנלקחו ממקורות יהודיים, מהמיתולוגיה, מהספרות, מאירועים היסטוריים ואקטואליים. רוגל משלבת ביצירתה לבירינתים כמוטיב נשי. היא מרבה להפעיל את הצופים ביצירותיה האינטראקטיביות.

סדרת שירי פול סיימון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 יצרה את יצירת הכפתורים הראשונה "חושב יותר מדי" ("Think Too Much"). אלפי הכפתורים שנתפרו ליצירת מילות השירים, אפשרו ללקויי ראייה ליהנות. היצירה הוצגה בתיאטרון ירושלים ובקרלסרואה בגרמניה. כתבה אודותיה שודרה בטלוויזיה בערוץ 1.[50] יצירות נוספות בסדרה: "Kodachrome - Capturing the Light", "Born with AMERICA, "Still Crazy After All These Years I-II",

"Now the Years are Rolling by Me", "Just Sleep on it Tonight",

הסדרה פורסמה בישראל, באירופה ובארצות הברית.[51][52][53][54][55]

"עלייה לרגל" באמצעות הכפתור - פרויקט חתימות בינלאומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טריפטיך "הדרך לירושלים", חתימות מאירופה. בחלק הימני - מפת ירושלים מתקופת הצלבנים על חמשת שעריה. במרכז - העתק הלבירינת בקתדרלת שרטר מכפתורים. בחלק השמאלי - חלון הרוזטה בקתדרלת שרטר. בתחתית חרסים מ"הר השמחה" נבי סמואל ממנו צפו הצלבנים לראשונה על ירושלים ביוני 1099. 1995
"פתיל הזהב לירושלים", פרט, כפתור וחתימה שהגיעו מאנטארקטיקה נמצאים בפינה הימנית התחתונה. 1998

בשנת 1995, לציון שלושת אלפים שנה לירושלים כעיר דוד, יזמה רוגל פרויקט "עלייה לרגל" מדומה לירושלים. כאלף משתתפים מאירופה, אמריקה, אסיה, אפריקה, אוקיאניה, ואף חוקרת מאנטארקטיקה נענו להזמנתה באינטרנט שהיה בחיתוליו, ושלחו את חתימתם על רבוע בד כשבמרכזו תפרו כפתור אישי.

  • "הדרך לירושלים"' טריפטיך שמציג כאלף שנות עלייה לרגל מאירופה, החל מהצלבנים ועד לעולים הווירטואליים.[56][57][58][59]
  • "פתיל הזהב לירושלים" ("I Give You the End of the Golden String") נוצרה בהשראת "שירי ירושלים" של ויליאם בלייק. ביצירה שולבו כפתורי תלמידי כיתה ז' מאוקלהומה שאימצו את הפרויקט בלימודי חברה וכפתורים מכל היבשות בשפות שונות בהן סנסקריט.[60][61]
  • "חשבוניה - גשר לירושלים" בשנת 1996 הציגה רוגל בתערוכה משותפת בגרמניה. בכניסה להרצאתה פרסה בד וביקשה מאלו שרוצים לעלות לרגל לירושלים לבחור כפתור ממבחר הכפתורים שהביאה, לחברו לבד, לחתום את שמם, לרשום את מקום מגוריהם ולספר ביומן התערוכה על בחירתם. רוגל תחמה את היצירה במסגרת שחורה עם מאות לולאות צבעוניות המייצגות קרע וצלקת, לזכר קורבנות השואה שלא זכו לעלות לירושלים.[1] מאיה לבקוביץ כותבת אודות האינטראקציה שיוצרת רוגל בין המשתתפים והכפתורים:

רחלי העניקה לכפתורים תפקיד בלתי מבוטל. בפעולת הפישפוש בערימת הכפתורים שהוצבה לפני הנוכחים, היא החזירה לאנשים את חופש הבחירה, תבעה מהם לנהל דיאלוג עם הכפתורים שבחרו ושדרכם הם העניקו לכפתור משמעות אישית וחדשה. ברם חופש זה שולח את הכפתור לספירה האומנותית.

— מאיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עמ' 69, באתר הספריה הלאומית, 2015

לבירינתים במרחב הציבורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיצב 'שביל תפוח הזהב' - 2007. תערוכת חוצות 'לגעת בתפוז' במוזיאון הפרדסנות. נמכר במכירה פומבית שרווחיה נועדו לרכישת מחשבים לילדים נזקקים. אוסף עיריית רחובות
מיצב אינטראקטיבי "שביל תפוח הזהב" - בקוטר 7 מטר. קירות הלבירינת שעל התפוז עשויים פקקי מיץ תפוזים (יפאורה) המשובצים בכפתורי זהב. הצופה מקיף את התפוז תוך שהוא מוליך את מבטו עד למרכז הלבירינת. אוסף עיריית רחובות. 2002
"גלסטונברי - עוד גביע משומר נשיק נשיק" חתימות בכנס לברינתים שהתקיים בעיר אליה הביא יוסף הרמתי את הגביע הקדוש מירושלים. 2002

החוקר דני בר מעוז כתב אודות הלבירינתים "יד ביד" ו"יריחו" שהיו הראשונים שהוקמו בישראל.[62][63]

במלאת 90 שנה לבית העם, בשנת 2003, יזמה האמנית רחלי רוגל ותכננה מיצב ברחבת הבניין המיועד לשימור, ובמסגרת "סל תרבות" של עירית רחובות מגיעים אליו גני ילדים ותלמידי בית ספר. במיצב, השואב את השראתו מאירועי מלחמת העולם הראשונה שהתרחשו באתר, שני לבירינתים ושני עצי זית. במבוך כזה ניתן ללכת שלובי ידיים - אבל בכיוונים הפוכים. הצייר-סופר נחום גוטמן, ששהה ברחובות בתקופה ההיא, תיאר מין מבוך בבית-העם בספר שהקדיש למושבה "החופש הגדול או תעלומת הארגזים".

— דני בר מעוז, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, רחובות: ספריית יהודה דקל, 2013, עמ' 268-269
  • בשנת 2004 הוזמנה להציג תכנון ייחודי זה "יד ביד" בפאנל בינלאומי בכנס הלבירינתים העולמי במינסוטה TLS2004.[64][65][66]
  • בשנת 2005 בתערוכה "אחת ויחידה" יצרה מיצב לבירינת להליכה במרחב הסגור של הגלריה העירונית ברחובות.[67]
  • בשנת 2007 בתערוכת החוצות "לגעת בתפוז" הציגה את לבירינת האור "שביל תפוח הזהב". המיצב נרכש על ידי עיריית רחובות והוצג בה. הסכום שהתקבל במכירה הפומבית נתרם לרכישת מחשבים לילדים.[68][69][70]
  • בשנת 2008 יצרה "לבירינת - מיצב הליכה" במרחב הסגור של הגלריה העירונית בבית קנר בראשון לציון.[71]
  • בשנת 2010 בתערוכה "בפרדס ליד השוקת" לציון 120 שנים לרחובות יצרה את "מנוחה ונחלה"- וידאו ארט המתאר את העלמות הפרדסים במושבה שהוקמה על ידי אגודה בשם זה ועד למנוחה ונחלה האישית של רוגל בעיר רחובות. פקקי מיץ תפוזים של יפאורה הם זכר לפרדסים שהופקעו לטובת בתים. הווידאו ארט נמכר לבנק לאומי ותמורתו הועברה לתלמידים.[72]
  • בשנת 2011 הוקם לבירינת "האוצר" על ידי רחלי רוגל ויובל שרון במסגרת הפנינג התרבות "פתוחה לרגל שיפוצים, השמשת התחנה הישנה בדרום תל אביב" שאורגן על ידי אמני "שביל החלב" בשיתוף עם בית הספר "מנשר לאמנות".[73]
  • בשנת 2024 יצרה ברחבת בית דונדיקוב את הלבירינת "הביתה" המבוסס על סיפורו של מנליק המתגבר על הלבירינת ומצליח לשחרר את אהובתו - כתקווה להחזרת החטופים מעזה.[74]
  • לבירינת "הביתה" ברחובות. 2024
    לבירינת "הביתה" ברחובות. 2024
  • לבירינת "יד ביד" ושני עצי זית במיצב מלחמת העולם הראשונה ברחבת בית העם ברחובות. 2003
    לבירינת "יד ביד" ושני עצי זית במיצב מלחמת העולם הראשונה ברחבת בית העם ברחובות. 2003
  • לבירינת "האוצר" בתל אביב. 2001
    לבירינת "האוצר" בתל אביב. 2001
  • סרטון אנימציה - זוג מדגים הליכה יד ביד אבל בכיוונים הפוכים בלבירינת "יד ביד". 2003

הנצחת השואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"התקווה מתה אחרונה". צבעוני ומפתה מרחוק, מצולק מקרוב. 2005
  • "התקווה מתה אחרונה" משנת 2005 הייתה הראשונה בסדרת יצירות הנצחת השואה, שהוצגו בתערוכה "כפתור וקרע".[2][75][76][77][78][79][80] שירה פרידמן אוצרת גלריית נווה שכטר כותבת אודות השואה וההגשמה ביצירה זו:

"רוגל היא אשפית הלולאה והתך, היא יוצרת עולמות שלמים בעזרת כפתורים, חרוזים ולולאות על מצע בד....העיסוק של רוגל בשואה התחיל, כאשר התבקשה לעשות יצירה עבור תערוכה בארצות הברית שעסקה באמהות ובנות. רוגל, שהייתה קרובה לחמותה - רבקה וייס לבית טאובר, בחרה להנציח את זכרה, והשתמשה לשם כך בשמלה שהייתה שייכת לה. השמלה תפורה על בד ועליה מאות כפתורים בדגמים שונים. לפרטים ביצירה יש משמעות: הכפתורים יוצרים מפה במבט על של מחנה אושוויץ. בד הרקע הוא של פסי רכבת שהולכים ונעשים דהויים בהשראת שירו של אבנר טריינין "בחזרה לאושוויץ". אזור אחד של הכפתורים בצבעי כחול ולבן מסמל את ההגשמה הציונית בחייה של רבקה טאובר. ארבע מאות לולאות צהובות הן כמספר הביתנים במחנה. הרושם הראשוני הוא צבעוני ומפתה אך מבט קרוב מבהיר שכל לולאה היא קרע בבד, כמו הצלקות שנשאה כל חייה טאובר"

— שירה פרידמן, סיפור בחרוז וכפתור, מקור ראשון 22 בינואר, 2010
"קריעה - ברגן בלזן 1945". 2009
  • "קריעה - ברגן בלזן 1945" רוגל מרבה לכלול ביצירותיה פריט אישי של אדם שקשור לאירוע הטרגי אותו היא מנציחה.[2][75][76] היצירה כוללת את סיפורו של שלום דני (וייס), בנו של קלמן חיים שניצל על ידי מריה גראוזנבורגר, חסידת אומות עולם אוסטרית, וכאיש המוסד השתתף בלכידת אייכמן ב-1960 והבאתו למשפט בירושלים.[81]שירה פרידמן כותבת אודות הקשר בין הדורות וסגירת המעגלים:

לאחר מותו של חמיה, יצרה רוגל יצירה המאחדת בין דורות במשפחה. יצירתה הוקדשה לזכרו של קלמן חיים וייס, סבו של בעלה, שנספה בברגן בלזן ולא זכה לתכריכים,לקריעה ולשבעה. כדי לתת לו את אלה, לפחות בזיכרון המשפחתי, היא השתמשה בחולצת האבלות של בעלה לאחר שהאחרון ישב שבעה על אביו יעקב וייס. את החולצה עם הקרע היא כיסתה בכפתורים שבמקור נרכסו רק במעילים, כדי להעניק חום מטאפורי לקלמן חיים. הכפתורים אורגנו לפי המפה של ברגן בלזן. שאר הסיפור מסופר בעזרת חרוזים עם אותיות היוצרות משפטים, כך שהנרטיב מתקיים בתוך היצירה עצמה

— שירה פרידמן, סיפור בחרוז וכפתור, מקור ראשון 22 בינואר, 2010
  • "הצעקה - לבוב 1941"[82] בדיסרטציה לתואר דוקטור כותב מור פרסיאדו אודות הנצחת האישה האנונימית מהתמונה המוכרת מהפוגרום בלבוב:

רוגל מעבירה ביצירה "הצעקה - לבוב 1941" בעזרת סמלים ודימויים את הרגשות שמתעוררים מצפיה בצילום הפוגרום בלבוב. כותונת הנשים בעזרתה עשתה זאת היא נשית, אינטימית וטעונה מינית. כך היא מייצגת את החדירה האלימה לפרטיותה של האשה המותקפת. תחושת החדירה למרחב הפרטי מועצמת על ידי כפתורים שמשמשים לרכיסת לבוש תחתון ומצעי מיטה. הטול השחור על בד הסטן מדמה וילון תיאטרון ומסמל את הקהל שנאסף מסביב לאשה, צופה בהשפלתה ואף נהנה. כאילו ההתעללות היא חלק מהצגת תיאטרון..." ברקע פנים גזורות מטול ובהם פיות פעורים בזעקה אילמת. זו מטפורה להבעת הפנים המעוותת מסבל של הנשים שבתצלומים. הפנים הן בהשראת הגולגולות במיצב "שלכת" של מנשה קדישמן במוזיאון היהודי בברלין. הפנים נעלמות בהדרגה מלמעלה למטה. אפקט העלמות זה מושג באמצעות התפרים שיוצרים את הפיות, מחוט כפול לחוט עבה, לחוט דק יותר ובתחתית ללא חוט כלל. הפנים הנעלמות הן סמל לזעקות ההולכות ונשכחות של הקורבנות אשר רוגל מעולם לא שכחה.

— ד"ר מור פרסיאדו,. These Threads Capture Shadows, דיסרטציה לתואר דוקטור, אוניברסיטת בר אילן - המחלקה לאמנות יהודית, 2012, עמ' 108 (מתורגם לעברית)
"תנו לי את ילדיכם - גטו לודז', 2007
  • "תנו לי את ילדיכם - גטו לודז' 1942" רוגל שילבה על שק תפוחי אדמה חלק מנאום מרדכי רומקובסקי סביב מפת הגטו הריק. ילדי הגטו הועסקו בתפירת כפתורים. ביצירה כפתורים שונים זה מזה המשמשים בביגוד ילדים וכפתורים בלויים ושבורים. ארבעת הפרחים אינם אלא ארבעה קברי המונים ביער ז'וחוב שבמחנה ההשמדה חלמנו אליו הובלו הילדים באקצית ה"שפרה". חלק מהכפתורים שבמרכזם זהים לאלה שנאספו בחלמנו ומוצגים במוזיאון "יד ושם".[83][49][84]
  • בזמן שהעולם צפה בסרט "הקוסם מארץ עוץ" בו דרך האבנים הצהובות הובילה את דורותי לארץ האיזמרגד, הטלאי הצהוב הוביל את יהודי וילנה והאזור לסוף המר בדרך חד כיוונית, כמו במסלול לבירינתי בדרך למלתעות המינוטאור. ליהודים לא ניתן חוט הצלה, כפי שנתנה אריאדנה לתזיאוס. סדר התמונות מימין לשמאל בהתאם להתפתחות הסיפור
  • 1. דורותי - הקוסם מארץ עוץ. 2005
  • 2. הדחליל מבקש מוח. 2005
  • 3. איש הפח מבקש לב. 2005
  • 4. האריה מבקש אומץ לב. 2005
  • 5. ארץ האיזמרגד. 2005
    5. ארץ האיזמרגד. 2005
  • "פונאר - סרט נע", עניינה של היצירה הוא הטעייה. מה שנראה במבט ראשון כצבעוני ומרנין לב מתגלה כתיעוד פריים אחר פריים, כמו בסרט קולנוע, של התחנות בסרט הנע, בפס הייצור ההמוני של המוות בפונאר. כך נחשף הצופה ל - "מנין" אנשים המופשטים מבגדיהם וכבודם בדרך למרכז הבור. בתחתית היצירה, ערמות הבגדים שהוסרו ושמשו את המקומיים להפקת רווחים. ברקע נקבי יריות שנוצרו במלחם. שבעה בורות הריגה מייצגים שבעת מדורי גיהנום. בובות הדאגה כאן עוברות תהליכים: תחילה הן לבושות, אחר כך עירומות, ירויות, ולבסוף נראות רק העצמות..[49][83]
  • עניינה של היצירה הוא הטעייה. מה שנראה במבט ראשון כצבעוני ומרנין לב מתגלה כתיעוד פריים אחר פריים, כמו בסרט קולנוע, של התחנות בסרט הנע, בפס הייצור ההמוני של המוות בפונאר. כך נחשף הצופה ל - "מנין" אנשים המופשטים מבגדיהם וכבודם בדרך למרכז הבור. בתחתית היצירה, ערמות הבגדים שהוסרו ושמשו את המקומיים להפקת רווחים. ברקע נקבי יריות שנוצרו במלחם. "ביצירה זו ממשיכה רוגל להפתיע במקוריות ובאסוסיאציות שהיא יוצרת על בדים. היא מתארת שבעה בורות הריגה כנגד שבעת מדורי גיהנום. בובות הדאגה כאן עוברות תהליכים: תחילה הן לבושות, אחר כך עירומות, ירויות, ולבסוף נראות רק העצמות"
    "פונאר - סרט נע". 2009

הנצחת ההעפלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"לבושו חיתוליו". 2018

סדרת היצירות "שם שנתן לו הים, ונתן לו מותו" (זלדה)" משנת 2019 מנציחה את התינוקות שנולדו על ספינות המעפילים, נפטרו בסמוך ללידתם והורדו לקבורה בים בקופסת פח עטופה בדגל. ביצירות בד חיתול ורקמות שרקמה חנה (הלנה) וייס על בד פנימי של אוהל במחנה המעצר בקפריסין. כפתורי מעפילות מספינות אלו נתפרו בקו המים ומייצגים פרחים לזכרם.[85]

  • "לבושו-חיתוליו" - התינוק אברהם נולד ב-1 בספטמבר 1947 למעפילת ה-"אקסודוס" טובה פלוצקר בזמן שגורשה חזרה לגרמניה באונייה "אושן ויגור". לאחר עשר שעות נפטר ונקבר בטקס קבורה ימי במפרץ ביסקאיה מול ספרד. האונייות עצרו, הדגלים הורדו לחצי התורן ומלחי משמר הכבוד הבריטי הצדיעו בזמן שגופת התינוק הורדה לים הסוער בקופסת פח עטופה בדגל ישראל. שם היצירה לקוח מהשיר "העם ושליחו" שכתב נתן אלתרמן לזכרו.
  • "הלילה ההוא בכנסת ישראל". לזכר התינוק מ"כנסת ישראל" שנפטר בלידתו בחדר הקפטן ונקבר בים בלילה.
  • "אם אמות בספינה, התועה הנודדת" - לזכר תינוק מספינת המעפילים "לקוממיות".שם היצירה נלקח הבית המוסתר בשירו של אהרן אשמן "הביתה הביתה".[86]

קולן של נשים - אל תחשי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"נועה בת 17 לנצח" החולצה הלא מכופתרת, החולצה הפרומה. 1999

רוגל מנציחה נשות מופת מעוררות השראה והעצמת נשים. ביצירות "אל תחשי" (הביטוי באנגלית: אל תכפתרי את שפתייך DON'T BUTTON UP YOUR LIPS).

  • היצירה "נועה בת 17" היא אודות נערה שנאנסה ונרצחה.[87] מאיה לבקוביץ כותבת אודות הפשע ופענוחו שביצירה:

בשנות התשעים נאנסה ונרצחה תלמידת התיכון נועה אייל ביער רמות בירושלים. כמעט 16 שנים חלפו עד לפענוח הפשע ב-2014. פענוח הפרשה גרם לרחלי לשנות את שם עבודתה שהכינה ב-2004 "החולצה הלא מכופתרת" ל"נועה בת 17 לנצח ". ארבעים החלקים של חולצות המכופתרות מייצגים את מגוון הנשים ברחבי העולם, כאשר החלקים מחוברים לבד פסים כהה הדומה לזה המשמש בחליפות גברים. שלוש שורות של כפתורי עור בפרספקטיבה ליניארית מהדהדים את המעקה בציורו של מונק – 'הצעקה'. רוגל השתמשה בכפתורים ביצירה זו מכיוון שבמקרים רבים של אונס מוזכר כי הכפתור העליון הלא מכופתר "כאילו הזמין את האונס". מקרה אונס רבים מתחילים מתלישת הכפתורים. האמנית מדגישה עם זאת כי אונס הוא פשע של אלימות שאינו קשור לאופן של לבוש האשה"

— מאיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עמ' 76, באתר הספריה הלאומית, 2015
  • הדיפטיך האינטראקטיבי "דרך גבר בעלמה - מה עשה הרוכסן לכפתור" עוסק בשינוי שהביא הרוכסן ליחסים האינטימיים שבינו לבינה...המעבר מהשימוש בכפתור אל השימוש ברוכסן הוא לא רק שיפור טכנולוגי. הוא שינוי בתפיסה. החלק "דרך ארץ" עשוי מחולצות כפתורים היוצרים לבירינת שמסמל את הדרך הארוכה והמפותלת אל לב הנערה. החלק "דרך עגב" בהשראת הביטוי שטבע המשורר שלונסקי עוסק ברוכסן לא כאמצעי רכיסה אלא כאמצעי הפשטה מהיר. במרכזו שני רוכסנים אדומים היוצרים דימוי שאינו מותיר ספק באשר למהותו.[88] מאיה לבקוביץ מדגישה את תפקיד הכפתור ביצירה אינטראקטיבית זו כניגוד ל"נועה בת 17" שהוצגה איתה:

דרך העבודה רחלי החזירה את הכפתור לתפקידו כמלביש ומפשיט את האדם, בעיקר בהיבטו המוסרי. לכפתורי הבגדים יש תפקיד לא מבוטל בהשלטת אכיפת התרבות ובריסון שלושת היצרים הגדולים מין, תאווה ואלימות הנדרשים לניהול חברה תקינה (פוקו, 1996) בהציבה את השלט "לא להציץ" היא כרכה את הכפתור מחד כיצר למימוש הפנטזיה ומאידך לאיתות על ריסונה, השמרנות עצמה הפכה לגורם משיכה... באופן זה היצירה עצמה אף פעם אינה מסתיימת, המשכה תלוי בצופים ובתגובותיהם.

— מאיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עמ' 77, באתר הספריה הלאומית, 2015
  • "אל תשכחי שאת אחת ויחידה" - סיפור "הנסיכה והאפון" נוצר מאלף כפתורים שונים וקשור למנהג "שרוך הקסם" מהתקופה הוויקטוריאנית. נערות אספו 999 כפתורים בתקווה שבכפתור האלף יופיע הנסיך.[89] דיאנה מצאה נסיך צאצא של המלכה ויקטוריה. עבורו היא לא הייתה שווה כפתור (Not worth a button - ביטוי המקביל ל"לא שווה פרוטה"). דיאנה תיארה את עצמה כ"בעלת שכל בגודל של אפון" ולא ראתה את יחודה. "איש אינו יכול לגרום לך להרגיש נחות ללא הסכמתך" כדברי אלינור רוזוולט. היצירה הוצגה בסלון הסתיו של מוזיאון הגראן פאלה בפריס, בסמוך למקום שבו נהרגה דיאנה.[90]
"אל תשכחי שאת אחת ויחידה" 1000 כפתורים, נסיכה נמה מעל 20 מזרנים וכפתור אפון. בד רקע במרקם שושנים בהשראת שירו של אלטון גון Goodbye England Rose. 1998
"שלום, שוויון, שלווה" חלומה של דר' אליס שלוי מיוצג בלבירינתים. 2000
  • בשנת 2000 רוגל הוזמנה לתערוכה "יש לי חלום" כדי לייצג את חלומה של דר' אליס שלוי מייסדת שדולת הנשים בישראל. החלום עתיק יומין "עולם שכולו שלום שוויון ושלווה" מהווה עבור אליס שילוב של שלושת מעגלי חייה: נשיות, ישראליות והיהדות. רוגל כללה בטריפטיך את ספירות השכינה והקבלה, את המנדלה "סרי ינטרה (אנ')" שמסמלת את האיזון בין העקרונות הנשיים והגבריים בתרבויות המזרח ודוגמאות לבירינת מסוג "צ'קרה ויואה (אנ')" אותו נשים הודיות תולות מזה אלפי שנים לקראת לידה. המעקב אחרי המסלול בזמן הלידה מסייע לרגיעה מהכאב. הפיתולים בלבירינת מקבילים לפיתולי החיים בדרך אל המטרה.[91][63]
  • יצירתה "עדה" מנציחה את אשת המופת עדה סרני ואת מפעלה בהעפלה מאיטליה. היצירה כוללת את שמות ספינות המעפילים שעדה הוציאה, ואשר מעפיליהן גורשו למחנות ההסגר בקפריסין. מאיה לבקוביץ מסבירה שימוש שעושה רוגל בפריטים מהאירועים שאודותם מספרות היצירות:

בזכות השילוב המוחשי והממשי של הכפתורים בעבודותיה, ביחד עם האירוע ההיסטורי שהתרחש, נוצרת אצל הצופים תחושה של "סיפור אמיתי". רחלי מספרת כי הכפתורים שהיא בוחרת, קשורים באופן ישיר לאירוע אותו היא רוצה להעביר. הכפתורים יכולים להיות שרידים אורגינלים שנותרו מבגדיו של אדם, שרידים שנמצאו בחפירות, כפתורים שהיא קיבלה, כפתורים הנאמנים לתקופת זמן או אזור שבו התרחש המאורע, כפתורים שבורים - שלמים, כפתורים שלא נראים כמו כפתורים או להפך מובלטים בכפתוריותם. היופי זה שנוצרת אינטראקציה עם הקהל, דו-שיח שאחר כך הסיפור עצמו משתנה ופותר תעלומות לאנשים אחרים

— מאיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עמ' 69, באתר הספריה הלאומית, 2015
  • בשנת 2003 רוגל הצטרפה לפרויקט בינלאומי של כתיבת יומנים אמנותיים בגודל קווטרו אמריקאי.[92] בסדרה "מה אם יכולה לעשות כשבנה הבכור מתגייס" התייחסה רוגל לעובדה שאף על פי שהיא תופרת ביצירותיה אלפי כפתורים, היא אינה תופרת כפתור שנפל מבגד, אלא אם כן מדובר בכפתור מדים. רוגל החליפה את כפתורי המדים בכפתורים משמעותיים והצליחה לספר סיפור למרות אתגר הגודל המוגבל שלא הייתה מורגלת בו. בשנת 2004 המשיכה באותו פורמט את סדרת "מדי ב' (Fatigued)". בשנת 2006 זכה הסט בפרס השופטים בתערוכה בברמינגהם.[93]
  • "מה אם יכולה לעשות כשבנה הבכור מתגייס". 2003
    "מה אם יכולה לעשות כשבנה הבכור מתגייס". 2003
  • סדרת מדי ב' (Fatigued). 2004
    סדרת מדי ב' (Fatigued). 2004
  • "כיס אויר - הצוללת דקר (Fatigued)". 2004
    "כיס אויר - הצוללת דקר (Fatigued)". 2004
  • סדרת מדי ב' - הנצחת הנעדרים (Fatigue). 2004
    סדרת מדי ב' - הנצחת הנעדרים (Fatigue). 2004

באמצעות עבודת הכפתורים ומלאכת התפירה "הנשית", רחלי מתערבת במעוז הגבריות. מלאכת היד הביתית יוצאת בעבודותיה אל שדות הקרב, אל הרפתקאות מסוכנות ואל ערעור של מקבלי ההחלטות. היא מחזירה את המבט אל האנשים והכפתורים שלהם, מותירה לאם להתאבל דרך תהליך תיקון הכפתור, המבטא צד נוסף: ההשלמה עם העובדה כי הילדים צריכים לשוב לשדה הקרב

— מאיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עמ' 71

הנצחת חללים ונעדרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיצב "בחזרה לתל גיבורים" במוזיאון ברעם. 2009

רוגל מביאה ב"הנצחה רכה" ביצירות ובמיצבים סיפוריהם של אירועי קרבות ושל חללים שלא זכו לקבר (מקל"ן - חלל שמקום קבורתו לא נודע), של נעדרים שאותרו לאחר זמן ושל שבויים שהוחזרו - חיים ומתים. ביצירות אלו היא חוקרת את האירועים וככל שניתן יוצרת קשר עם בני המשפחות ומשלבת כפתורים או פריטים של חללים או של כאלו שנכחו באירוע. ההנצחה נמשכת ומתרחבת על פני תקופה בעיבוד נוסף וביצירות נוספות בעקבות אינטראקציה של הצופים עם היצירות והגעת מידע היסטורי נוסף.

הטרגדיות וסיפורי הזוועה מתוארים ביצירות באמצעות חפצים יום-יומיים פשוטים, לכאורה שוליים: כפתורים, בגדים, בובות זעירות ולולאות צבעוניות. השימוש בכפתורים כאמצעי לספר אירועים מהשואה וממלחמות ישראל איננו מקרי: בתקופת השואה כפתורים שימשו כאמצעי הסוואה לכיסים פנימיים שנתפרו על מנת להחביא חפצי ערך זעירים, כפתורים שימשו כמטבע עובר לסוחר ואף כצעצועים. בצבא, סמלי היחידות הוטבעו על כפתורי סיכה אשר נתפרו למדים. כפתורים אף שימשו כאמצעי זיהוי לגופות חיילים.

מאיה לבקוביץ כותבת אודות יצירת תכריכים כביטוי לתהליך האבל נשי:

בשעה שפנלופה המיתולוגית מחכה שאהובה, אודיסיאוס, ישוב משדה הקרב היא מעבירה את זמנה באריגה ופרימה של תכריכים. כך גם רוגל, מתמסרת לאבל ומצפה לשלום, לחזרתם של כל האהובים משדה הקרב ומעבירה את זמנה ביצירת תכריכים ומצבות זיכרון לאלה שלא זכו לשוב.

— שירה פרידמן, סיפור בחרוז וכפתור, מקור ראשון 22 בינואר, 2010

בין הנושאים אודותם הכינה יצירות:

רועי כספי מתאר בכתבה יצירות אודות חיילים שקפצו על רימון ("ארבע שניות מהנצח"), נעדרים ("תכריכים לנעדרים") ואלו שנהרגו בהתפוצצות נגמ"שים את מקומה של העמלנות הנשית בשכול ובאבל[96]

רוגל נוברת בפצעים הפתוחים של החברה הישראלית, בשקדנות רבה היא רוקמת ותופרת מתמסרת בטקסיות לאבל, כמו אישה המחכה לבעלה או לבנה שישובו מהצבא וכל מה שנותר לה הוא לסרוג

— רועי כספי, רוקמת השכול, ביבשה גליון 9, 2009, עמ' 64-65
  • "השמש ידם בין עזה לרפיח". 2004
    "השמש ידם בין עזה לרפיח". 2004
  • "נהג'ם ביתנה - משמחת תורה 1973 לשמחת תורה 2023". 2023
    "נהג'ם ביתנה - משמחת תורה 1973 לשמחת תורה 2023". 2023
  • "פרחים בחאן ארנבה 1973". 2008
    "פרחים בחאן ארנבה 1973". 2008

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "עזה כמוות אהבה". 2023
    "עזה כמוות אהבה". 2023
  • "ולא קינאו בו האחים". [106]2006
    "ולא קינאו בו האחים". [106]2006
  • "נירנברג - מחקים ומוחקים". 2018
    "נירנברג - מחקים ומוחקים". 2018
  • "ירוסלם דהנה - על כנף החסידה". 2022
    "ירוסלם דהנה - על כנף החסידה". 2022
  • "ארינפורה". 2004
    "ארינפורה". 2004
  • "חושב יותר מדי". 1994
    "חושב יותר מדי". 1994
  • "מילון: עליות לרגל". 1996
    "מילון: עליות לרגל". 1996
  • "דרך גבר בעלמה". 2005
    "דרך גבר בעלמה". 2005
  • "מאבק לזהב". 1996
    "מאבק לזהב". 1996
  • "אלצהיימר". 2016
    "אלצהיימר". 2016

תערוכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכת יחיד נבחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1997 - 'הדרך לירושלים' New Pieces Gallery ברקלי, קליפורניה[107][60]
  • 1999 - Embellishment, Embellished Textile III, אוסטין, טקסס
  • 2001 - 'על כפתורים ולולאות'- תיאטרון ירושלים (נעמי קאסוטו)
  • 2005 - 'אחת ויחידה'- מיצב - גלריה עירונית רחובות (אוצרת אורה קראוס) [קטלוג][108]
  • 2006 - 'יומנים מכופתרים וחוטי החיים'- יד לבנים רחובות [קטלוג-גלויות]
  • 2008 - 'בחזרה לתל גיבורים'- מיצב - מוזיאון חוסמסה 'יד להגנה', חולון (אוצרת סמדר דנון ספקטור) [קטלוג][109]
  • 2008 - 'לבירינת - מיצב הליכה'- גלריה עירונית ראשון לציון, בית קנר, אוצרת אפי גן [קטלוג]
  • 2009 - 'כפתור וקרע 1939 - 1945' - מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם (אוצרת סול לנזיני) [קטלוג]
  • 2010 - 'איבקות חיינו'- בית האמנים תל אביב (אוצרת סול לנזיני)
  • 2011 - 'לולאות מתכפתרות'- גלריה משמר העמק (אוצר נתי וירבה)
  • 2012 - 'מראית עין'- מטה המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (אוצר אבנר אברהם)[110]
  • 2015 - כפתורי זיכרון - גלריית נווה שכטר, נווה צדק (אוצרת - שירה פרידמן)[111] - המלצת ערוץ 10 בתוכנית 'היום שהיה' - מירי קרימולובסקי
  • 2017 - תצוגת מאה שנה למלחמ"ע 1 - בית המודל, המרכז לעיצוב אורבני ירושלים, (אוצרת נירית שלו-כליפא)[112]
  • 2018 - 'ברוש כ"ט בנובמבר'- יצירה בתצוגה קבועה יד בן צבי[113]
  • 2018 - 'שלוש נקישות'- גלריית יד לבנים, רחובות (אוצרת רוני אנקורי)[114]
  • 2022 - 'כפתור וקרע 2022' גלריית 'הקיטור' - קיבוץ מגן (אוצרת מריאנה שלייפר)[115]

תערוכת קבוצתיות נבחרות בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1994 - תיאטרון ירושלים
  • 2000 - 'יש לי חלום'- המרכז הבינתחומי לאמנות ומדע חולון (אוצרת כנרת אביבי)[קטלוג][116]
  • 2001 - 'פנים חדשות' - בית האמנים אלחריזי תל אביב
  • 2006 - 'ZIPART'- גלריה לעיצוב חולון (אוצרת סימה סלע) [קטלוג]
  • 2007 - 'לגעת בתפוז'- תערוכת חוצות - מוזיאון הפרדסנות, רחובותׁ(אוצרת מירטה אדרי) [קטלוג]
  • 2007 - 'הכמיהה לשלום' - מוזיאון קבוץ ברעם, (אוצרת חנה ברק אנגל). (קטלוג).
  • 2007 - 'שלם לעולם חסר'- תיאטרון גבעתיים (אוצר דורון פולק) [קטלוג]
  • 2009 - Poster Exhibit A3 לשחרור גלעד שליט - גלריית "הקצה" נהריה (אוצר יצחק דה לנגה)
  • 2010 'בפרדס ליד השוקת'- בית יד לבנים, רחובות, אוצרת יהודית מצקל (קטלוג) וידאו ארט
  • 2012 - 'עליות מדומות'- ערים תאומות היידלברג, גרמניה
  • 2012 - אמנות ישראלית, בנק הפועלים, הוועד למלחמה באיידס [קטלוג]
  • 2012 הגלויה הסודית, צבע טרי
  • 2014 - 'אדמה LAND EARTH'- גלריית אפטר-ברר, מעלות תרשיחא (אוצרת נוגה מגדל) [קטלוג]
  • 2014 - 'אימהות בצל שואה בראי האמנות הנשית'- אוניברסיטת בר-אילן (אוצרת ד"ר מור פרסיאדו) קטלוג-עמ' 16[117]
  • 2015 - 'חטף פתח'- במסגרת 'לשון ראשון 8' - בית האמנים ראשון לציון [קטלוג]
  • 2016 - 'צבעי הדממה' - גלריית הבית הירוק, אוניברסיטת ת"א (אוצר אבנר אברהם) [קטלוג][118]
  • 2016 - 'מלאכת נשים'- גלריה עירונית רעננה (אוצרת אורנה פיכמן) [קטלוג][119]

המלצה וראיון עם מירי קרימולובסקי מבקרת האמנות ברשת ב' בתוכנית 'הבוקר הזה' - ביום האישה הבינלאומי

  • 2018 - 'גבולות ושבירתם'- גלריה שרה ארמן תל אביב
  • 2018 - 'אנחנו שתיים'- תערוכה זוגית - גלריית יד לבנים ראשון לציון - (אוצרת עדי אנג'ל)
  • 2019 - 'שם חוף ים נגלה לי'- גלריית בית יד לבנים ראשון לציון (אוצרת עדי אנג'ל)
  • 2021 - 'החוט המקשר'- גלריית יד לבנים רחובות (אוצרת רוני אנקורי)[120]
  • 2022 - 'אדמה א-דם'- מיצב - גלריית יד לבנים ראשון לציון (אוצרת עדי אנג'ל) [קטלוג]
  • 2022 - 'שמלה שמלה אגרצ'ין, ירוסלם דהנה' - גלריית יד לבנים רחובות (אוצר גדעון אגז'ה)[121]
  • 2023 - 'המטריה הגדולה של אבא'- גלריית יד לבנים ראשון לציון (אוצרת עדי אנג'ל) [קטלוג]
  • 2023 - סיפוריו של יאנוש קורצ'אק - קצרין, (אוצרות עדה בארי סימוניץ ונורית אורבך מאירוביץ)
  • 2024 - 'סתיו עשרים ושלוש - זמן שבור'- גלריית יד לבנים ראשון לציון (אוצרת עדי אנג'ל) [קטלוג][122]

תערוכת קבוצתיות נבחרות בחוץ לארץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנקסטר,פנסילבניה (אוצרות: ויויאן הירש-בירקנפלד ואילנה לניאדו) [קטלוג]

גרמניה הדרך לירושלים

  • 1998 - Dairy Barn - Southeastern Ohio Cultural Arts Center - 'Beadworks'
  • TriArt Gallery, Louisville, Kentucky - Fantastic Fibers - 1998
  • 1998 - 'Still Crazy After All Those Quilts'- מוזיאון הטקסטיל של ניו אינגלנד,מסצוסטס
  • 1998 - 'הנשיקה'- מוזיאון הטקסטיל סן חוזה, קליפורניה
  • 2000-'הנשיקה'- Longmont Museum, קולורדו
  • 2000 - 'סלון הסתיו' Grand Palais Museum, פריז [קטלוג]
  • 2001 - 'הנשיקה'- גלריה לאומית איי קיימן
  • 2002 - פיסגת כדור הארץ 'ריו+ 10' - או"ם, יוהנסבורג דרום אפריקה
  • 2004 - Invading Spaces - Sexual Violence Against Women in the Work of Women,מוזיאון פיליפס לאמנות", לנקסטר, פנסילבניה
  • Zonta Club of Cincinnati – Cincinnati, OH - Quilts for Change 2004
  • 2004 - The Art of Politics, מוזיאון הטקסטיל, סן חוזה קליפורניה[קטלוג]
  • 2005 - "I Remember Mama - מרכז הקונגרסים יוסטון, טקסס (אוצרת קרי ברסנאן) [קטלוג]
  • 2006-Art Quilts XI: Stages, Cycles & Fits at Chandler Center for the Art
  • 2006 Voted 'Best of Show' by judge Clyde Olliver Festival of Quilts Birmingham,UK
  • 2006 - SAQA Europe: Breaking Boundaries, Lyon, France
  • Changing the World One Thread at a Time' Val D'Argent, Alsace, France 2006
  • 2010 - תערוכת 'גבולות'- Mémoire De L’Avenir Gallery פריס (אוצר פריס (אוצר דורון פולק)[123]
  • 2012 - 'עליות מדומות'- ערים תאומות היידלברג גרמניה
  • VIOLATED Women in Holocaust and Genocide - 2018 גלריית רונלד פלדמן סוהו, ניו יורק [קטלוג]

תערוכות שאצרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

• 1996-1998 "האם זאת לא שמיכה?" "TNARQ" - אתגרה את הגדרת המושג קווילט בהשראת "זו אינה מקטרת" של רנה מגריט. 32 אמנים - נדדה ברחבי העולם בצרפת, יפן וארצות הברית.[124][125][126]

• 1998 "הנשיקה" "The Kiss" חמישים ממיטב אמני הסיב האמריקאיים. התערוכה נדדה בין מוזיאונים באמצעות שרות תערוכות של אוניברסיטת מזרח וושינגטון ETS[127][128][129]

• 1998 "Nihon does Notrad"[125]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רחלי רוגל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 מיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה (עמ' 69), באתר הספריה הלאומית, ‏2015
  2. ^ 1 2 3 ד"ר מור פרסיאדו, . These Threads Capture Shadows, עבודות דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן - המחלקה לאמנות יהודית, 2012, עמ' 108-109
  3. ^ 1 2 ד"ר מור פרסיאדו, קורס "פמיניזם ואמנות שואה עכשווית" - מקומה של דמות האם באמנות השואה ובאמנות נשים, באתר אקדמיה מקוונת, אניברסיטת בר אילן, ‏24 בינואר 2019
  4. ^ 1 2 ד"ר מור פרסיאדו, קורס "פמיניזם ואמנות שואה עכשווית" - הנצחה ושיקום, באתר אקדמיה מקוונת, אוניברסיטת בר אילן, ‏25 בפברואר 2020
  5. ^ 1 2 מיכל מרים, "שלישי משולש" - פעילויות חדשות במוזיאון ישראל המחודש, באתר PassportNews, ‏25 בינואר 2011
  6. ^ רחלי רוגל... ואחרים, מה עושים מדפיסים?, באתר הספרייה הלאומית, ‏1995
  7. ^ רחלי רוגל... ואחרים, מה הבעיה?, באתר הספרייה הלאומית, ‏1995
  8. ^ טכנולוגיה: סיפורי בדים: טכנולוגיה חומרים ותהליכים, CET מט"ח, 1995
  9. ^ רחלי רוגל, טכנולוגיה:סיפורי בדים, באתר גוגל ספרים, ‏1995
  10. ^ רחלי רוגל, משהו זז כאן, באתר Google books, ‏1993
  11. ^ רחלי רוגל.... ואחרים, משהו זז כאן, באתר הספרייה הלאומית, ‏1993
  12. ^ רחלי רוגל... ואחרים, מעבר לקיר, באתר הספרייה הלאומית, ‏1996
  13. ^ רחלי רוגל, מעבר לקיר: טכנולוגיה חומרים ותהליכים, באתר גוגל ספרים, ‏1996
  14. ^ רחלי רוגל روجيل، راحيلي, מעבר לקיר عبر الحائط, באתר הספרייה הלאומית, ‏1998
  15. ^ אלעד חיימוביץ, מדריכים ברחובות, ערים תרבות העיר, 19 בדצמבר 2012, עמ' 26
  16. ^ שלי קליין-אברהם, על כפתורים ואנשים, באתר ישראל נגלית לעין, ‏22 במרץ 2019
  17. ^ זאב ברקן, אלבום מגן דוד, ‏2010
  18. ^ נדב מן, ישראל מבעד לפנס-הקסם: ה'פאוורפוינט' של פעם, באתר YNET, ‏25 במרץ 2011
  19. ^ ד"ר איתן איילון, תמונות מארץ התנ"ך, אנשים, חיים ונופים, 1946-1898, מוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב, 2012, עמ' 11, 95, 148-149, 192-193, 198-199, 240-241, 245, 256-257 271-273,260-261 278-279
  20. ^ המכון למורשת בן גוריון, מנהיגות עושה היסטוריה - דוד בן-גוריון ומנחם בגין, ירושלים: מרכז מורשת בגין, עמ' 30,28
  21. ^ Israel Finkelstein, Yuval Gadot & Dafna Langgut, The Unique Specialised Economy of Judah under Assyrian Rule and its Impact on the Material Culture of the Kingdom, Palestine Exploration Quarterly, 2021, עמ' 261-279
  22. ^ נגה יער, צילומים: פרדי נפתלי ורחלי רוגל, גינה קטנה - גן הלבירינת כתבה, גן ונוף נובמבר, 2004, עמ' 44-50
  23. ^ רחלי רוגל, "גן הלבירינת וההיסטוריה המשפחתית" בכנס ט"ו בשבט "ירוק בכחול ולבן" - ישראל נגלית לעין, באתר יד בן צבי, וידאו בעריכת דוד יוגב, ‏3 בנובמבר 2019
  24. ^ יד בן צבי, ירוק בכחול ולבן, באתר יד בן צבי, ‏22 בינואר 2019
  25. ^ שי עמית, כפתור וילד Button and Child, גל גפן גיליון 723, 18 בינואר, 2007, עמ' 30
  26. ^ ארז שרווינטר, "לזכר הילדים", העיר ערים גליון 1236 28 אוקטובר, 2010
  27. ^ נשים ושואה, הכנס הבינלאומי החמישי מושב יצירתיות ויצירה בשואה – תובנה מגדרית, בהנחיית בתיה ברוטין
  28. ^ אינגריד אוברנדורפר, טקס חנוכת האנדרטה לחסידי אומות העולם בגרפנוורת', ‏25 ביוני 2010
  29. ^ ד"ר מור פרסיאדו, . These Threads Capture Shadows, עבודות דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן - המחלקה לאמנות יהודית, 2012
  30. ^ מור פרסיאדו, These Threads Capture Shadows, הוצאת ספרים אוניברסיטת ליברפול, ‏26 באפריל 2012
  31. ^ מור פרסיאדו, קטלוג אימהות בצל השואה בראי האמנות, באתר אוניברסיטת בר אילן, ‏2014
  32. ^ מאיה לבקוביץ, כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, באתר הספרייה הלאומית
  33. ^ העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל
  34. ^ 1 2 מרדכי חיימוביץ, ‏"שחררנו את ארץ הקודש מידי המוסלמים": מסע עם אוסטרלים בבאר שבע, באתר מעריב אונליין, 17 בנובמבר 2017
  35. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, בעקבות הפרשים האוסטרלים שנלחמו על רחובות, באתר הארץ, 18 בינואר 2014
  36. ^ Rachelly Roggel, When the ANZACs came to Rehovot, ESRA 174, 2014, עמ' 49,51
  37. ^ רחלי רוגל, הלחימה במבואות ירושלים - המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, ירושלים: אריאל, 2011
  38. ^ רחלי רוגל, המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, באתר הספרייה הלאומית, ‏2011
  39. ^ רחלי רוגל, המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, באתר מכון ישראלי לארכיאולוגיה, ‏2011
  40. ^ רחלי רוגל, תחיית עץ הזית של הגנרל שובל, באתר ארכיון רחובות
  41. ^ רחלי רוגל, תחיית עץ הזית של הגנרל – ינואר 1918, עמותת מורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל ט"ו בשבט, 2021
  42. ^ גיל סימה, חוקרת פרטית, ידיעות רחובות גיליון 1299, 2015, עמ' 30-31
  43. ^ פלג לוי, רחלי רוגל - סיפורו של החייל ג'ורג' נובל, באתר יוטיוב, ‏12 בנובמבר 2021
  44. ^ אלתרמן, הסיכום - חגיגת קיץ - פרק 19 - שיר ט"ז
  45. ^ אוצרת נירית שלו-כליפא, אתר המרכז לתכנון אורבני, ירושלים, תצוגת מאה שנה למלחמ"ע 1 - בית המודל, המרכז לעיצוב אורבני ירושלים, 2017
  46. ^ רחלי רוגל, האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל" בבית הנכות "בצלאל, באתר הספרייה הלאומית, ‏2013
  47. ^ רחלי רוגל, האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל בבית הנכות בצלאל, באתר מכון ישראלי לארכיאולוגיה, ‏2013
  48. ^ אבי בר, סודה של האנדרטה, BE106 13 במאי 2024, 2024, עמ' 2
  49. ^ 1 2 3 שולה פרומר, לולאות של חיים, ידיעות רחובות 26 במרץ, 2010, עמ' 94
  50. ^ טובה ביאלה, מעשה טלאים בישראל, בוקר טוב ישראל, ערוץ 1 בפברואר 1994
  51. ^ שיר-לי גולן, יצירות מסדרת "פול סיימון" התקבלו לקרלסרוהה, גרמניה, ידיעות אחרונות 18 ביולי 1994, 1994
  52. ^ שיר-לי גולן, 50 דרכים להעריץ את פול סיימון, ידיעות אחרונות ידיעות פלוס, 16 בינואר 1994, עמ' 2
  53. ^ שיר-לי גולן, מעשה טלאים, ידיעות אחרונות ירושלים, 23 ביוני 1994, עמ' 14
  54. ^ Yvette A Venable, Spotlight on International Quilters, American International Quilt Association January, 1996
  55. ^ Button Buttons, She's got the Buttons - San Jose Mercury News, March 27 1998
  56. ^ שיר-לי גולן, עלייה לרגל מדומה לירושלים בעזרת האינטרנט, ידיעות אחרונות 1 באוגוסט, 1995, עמ' 8
  57. ^ דיטה קול, Quilt Art בדרך לירושלים, מגזין ארץ יולי\אוגוסט, 1996, עמ' 41
  58. ^ דיטה קול, Making an Israeli Quilt, מגזין "ארץ" - באנגלית גיליון יולי\אוגוסט, 1996, עמ' 8
  59. ^ Jolene Thym, Arm Chair travelling, The Oakland Tribune, Art Notes April 10, 1998
  60. ^ 1 2 Joan Gross, Buttoning Jewish ties in art quilt, Jewish Bulletin April 24, 1998, עמ' 25
  61. ^ Alice Korach, Never Enough Buttons, Bead & Button 29, 1999, עמ' 46-49
  62. ^ גלית גנדלמן, רחובות - עיר הלבירינתים, גל גפן 23 באוגוסט, 2007, עמ' 38
  63. ^ 1 2 עינת ריצקר, מרכז העולם, ערים תרבות אוקטובר, 2003, עמ' 71
  64. ^ The Labyrinth Society, TLS2004, The Labyrinth Society, ‏2004
  65. ^ ורדית פברן, תמונה מספרת, במדור רוח וצלצולים, חיים אחרים גיליון 99, דצמבר 2004
  66. ^ Gernoth Candolini, Lebenswenden wagen, Insbruck-Wien: TYROLIA, 2009, עמ' 12
  67. ^ עינת ריצקר, שלוש חתונת ואכזבה אחת, ערים 25 בנובמבר, 2004, עמ' 61
  68. ^ יעקב שמעוני, לגעת בתפוז מבט כללי, באתר רחובוטיוי. המרכז לתקשורת רחובות, ‏25 בדצמבר 2014
  69. ^ מירטה אדרי, סוף עונת התפוזים, עיתון במקום - תרבות 29 ביוני, 2007, עמ' 62
  70. ^ מירטה אדרי, לגעת בתפוז, קטלוג התערוכה, רחובות, 2007, עמ' 3
  71. ^ שי עמית, רחלי רוגל - מיצב לבירינת, גל גפן, 15 במאי 2008, עמ' 36
  72. ^ רחלי רוגל, מנוחה ונחלה - וידאו ארט לציון 120 שנה לרחובות, ‏2010
  73. ^ רז סמולסקי, לאחר הגסיסה האטית: התחנה המרכזית הישנה בת"א תיהרס - ובמקומה תיבנה מכללה לאמנות, באתר TheMarker‏, 3 באוגוסט 2009
  74. ^ רחלי רוגל, סיפורו של הלבירינת ברחוב יעקב, גל גפן 1 ביוני, 2024, עמ' 2
  75. ^ 1 2 3 4 5 6 שירלי מורה, בלחיצת כפתור, זמן מקומי, ראשון לציון רחובות ונס ציונה גיליון 452, 2006, עמ' 38-40
  76. ^ 1 2 סול לנזיני, קטלוג התערוכה, [רחלי רוגל, סול לנזיני, כפתור וקרע - יומנים מכופתרים 1939–1945, באתר הספרייה הלאומית, ‏2009 כפתור וקרע], באתר הספרייה הלאומית
  77. ^ Karey Patterson Bresenhan, I Remember Mama, Colorado: Primedia, 2005, עמ' 42
  78. ^ שולה פרומר, כפתור וקרע, ידיעות אחרונות - מוסף תרבות, 2009
  79. ^ גלית מור גנדלמן, כפתור וקרע, גל גפן גליון 838 23 אפריל, 2009, עמ' 48
  80. ^ שי עמית, כפתור וקרע, גל גפן גליון 876 21 ינואר, 2010, עמ' 81
  81. ^ איסר הראל, הבית ברחוב גריבלדי, זמורה ביתן, 1975, עמ' 92,93,179
  82. ^ Dorota Glowacka, The History of Art in Poland and the Holocaust, Warsaw: Academy of Fine Arts in Warsaw, 2020, עמ' 220, 233
  83. ^ 1 2 שירה פרידמן, סיפור בחרוז וכפתור, מקור ראשון - אמנית 22 בינואר, 2010
  84. ^ סול לנזיני - אוצרת, קטלוג תערוכת 'כפתור וקרע 1939 - 1945' - מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם: מוזיאון בר-דוד, 2009, עמ' 4-5
  85. ^ דוד יוגב, הכנס "מן הבריחה דרך קפריסין לארץ המובטחת" ביד בן צבי, באתר ערוץ ארגון מעפילי קפריסין, ‏מרץ 2020
  86. ^ מלים אהרן אשמן, ידידיה אדמון, הביתה, באתר יוטיוב
  87. ^ Sandra Sider, Embedded in Fiber: Silent Screams, n.paradoxa: International Feminist Art Journal 21, 2008, עמ' 92
  88. ^ סימה שחר ומוטי הררי, לעינייך בלבד, קטלוג התערוכה בגלריה 142 ומאמר ב-ArtBeat, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2014, עמ' 52
  89. ^ Myra Keep Lovell Moulton, Charm Strings, Keep Homestead Museum
  90. ^ עינת ריצקר, שלוש חתונות ואכזבה אחת, ערים - רחובות ראשון לציון ונס ציונה 25 בנובמבר, 2004, עמ' 61-62
  91. ^ כנרת אביבי, יש לי חלום, קטלוג התערוכה, חולון, 2000
  92. ^ Carey Patterson Bresenhan, Creative Quilting - the journal quilt project, Stow MA: John P. Bolton Esq. Interweave Pr, 2006, עמ' כריכה, 34,35,42
  93. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 יונתן לוי, זה מתחיל נחמד, ואז אני מכניסה את השטוזה, במחנה גיליון 16, 2006, עמ' 61,62
  94. ^ שולה פרומר, הבזקי זיכרון, ידיעות רחובות תרבות 29 אפריל, 2011, עמ' 72
  95. ^ 1 2 3 4 5 הכמיהה לשלום, נהריה: משרד המדע, התרבות והספורט, יולי 2007, עמ' 182
  96. ^ 1 2 3 4 רועי כספי, רוקמת השכול, באתר הגבורה, ‏2009
  97. ^ ליאור בוסק, גיבורי בגרותה, במחנה - תרבות יום ו' 16 באוקטובר, 2007, עמ' 61
  98. ^ 1 2 משפחות שמש ובן דוד, וסודם לקחו אלי קבר, באתר הספרייה הלאומית, ‏2015
  99. ^ רועי כספי, רוקמת השכול, ביבשה גיליון 9, 2009, עמ' 54-55
  100. ^ שולה פרומר, ארבע שניות לנצח - רימונים לזכרם של נופלים, ידיעות אחרונות מוסף תרבות 28 בנבמבר, תערוכה בבית פרופסור מר בראש פינה, 2008
  101. ^ מרים אברמסקי, שלוש נקישות, באתר רחובוטיוי. המרכז לתקשורת רחובות, ‏4 ביולי 2018
  102. ^ אמנות ישראלית - קטלוג התערוכה, תל אביב: בנק הפועלים, הועד למלחמה באיידס, 2012, עמ' 468
  103. ^ שולה פרומר, שלוש שנים וילד, ידיעות רחובות תרבות, 2009
  104. ^ היאלי יעקבי-הנדלסמן, "אוהב אדם והאמין בשלום": האיש שמאחורי המותג "דוד משה" נרצח בניר עוז, ישראל היום 22 באוקטובר, 2020
  105. ^ עדי אנג'ל, סתיו עשרים ושלוש: זמן שבור, ראשון לציון: החברה העירונית ראשון לציון, 2024, עמ' 22
  106. ^ שולה פרומר, מראית עין - 65 שנים לטבח באבי יאר, ידיעות אחרונות - במקום 6 באוקטובר, 2006
  107. ^ Steve Enders, Local artist pushes button, The Sun - Sunnyvale Newsletter April 8, Vol 5, 1998, עמ' 5,11
  108. ^ אורה קראוס, אחת ויחידה, באתר הספרייה הלאומית, ‏2005
  109. ^ סמדר דנון ספקטור, איך נפלו גיבורים, מוזיאון חוסמסה יד להגנה - חולון, באתר הספריה הלאומית, ‏2008
  110. ^ אבנר אברהם, "מראית עין" – ב'מוסד', רואים מל"מ - גיליון יוני 2012, עמוד 8, באתר המרכז למורשת המודיעין מל"מ, ‏יוני 2012
  111. ^ שירה פרידמן, כפתורי זכרון, באתר גלריה שכטר, ‏אפריל 2015
  112. ^ נירית שלו כליפא, [חולמי העיר: מאה שנה לבריטים חולמי העיר: מאה שנה לבריטים,], באתר המרכז לתכנון אורבני, ירושלים, ‏2018
  113. ^ שלי קליין-אברהם, איפה הייתי בכ"ט בנובמבר? מרדכי נאור, באתר ישראל נגלית לעין, ‏13 בנובמבר 2019
  114. ^ חנה קקיאשוילי, שלוש נקישות, באתר BE106, ‏8 באפריל 2018
  115. ^ מאיר חוטקובסקי, כפתור וקרע 2022, באתר האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, ‏2022
  116. ^ כנרת אביבי, יש לי חלום - דרך המלך אל הלא מודע (קטלוג תערוכה), המרכז הבינתחומי לאמנות ומדע - חולון, 2000, עמ' 87-89
  117. ^ ד"ר מור פרסיאדו, אימהות בצל השואה בראי האמנות הנשית, קטלוג תערוכה באוניברסיטת בר אילן, באתר הספרייה הלאומית, ‏2014
  118. ^ אבנר אברהם, צבעי הדממה, באתר גלריית הבית הירוק, ‏2016
  119. ^ אורנה פיכמן, מלאכת נשים, באתר הספרייה הלאומית, ‏2016
  120. ^ אבי בר, החוט המקשר, באתר כל ישראל בעסקים, ‏17 באוקטובר 2021
  121. ^ גדעון אג'זה, שמלה שמלה אגרצ'ין, ירוסלם דהנה, באתר החברה העירונית רחובות, ‏2023
  122. ^ עדי אנג'ל, סתיו עשרים ושלוש: זמן שבור, באתר החברה העירונית ראשון לציון, ‏26 בפברואר 2024
  123. ^ שולה פרומר, רחובות בפריס, ידיעות בינלאומי 20 אוגוסט, 2010, עמ' 3
  124. ^ Karey Patterson Bresenhan, ?That's not a real Quilt, The Quintessential Quilts, p 52, photo p. 15 EXPO-V, 1996, עמ' 15,52
  125. ^ 1 2 Naomi Ichikawa, TNARQ, Patchwork Quilt Tsushin #84, Yoshihiro Amano, 1998, עמ' 116-117
  126. ^ רחלי רוגל, ?That's Not A Real Quilt, Quilting Quarterly Volume 25, The NQA Inc, 1997, עמ' 22 - 23
  127. ^ Mary Gottschalk, Kisses in Stitches, San Jose Mercury - Silicon Valley Life 6 ביולי, 1998, עמ' 3c
  128. ^ Joelene Thym, Kissing to be Clever, The Oakland Tribune 6 ביולי 1998, עמ' כריכה, 2
  129. ^ שיר-לי גולן, לקראת ט"ו באב, חג האהבה: תערוכה וירטואלית של נשיקות, ידיעות אחרונות, 24 שעות, מדור אינטרנט 28 ביולי, 1999, עמ' 13
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רחלי_רוגל&oldid=39886138"