רזא סאפיניה
 | |
| ציר איראן בישראל, רזא סאפיניה, מגיע לבית הנשיא חיים ויצמן ברחובות ביום העצמאות, 1950. | |
| לידה |
1897 תבריז, איראן  |
|---|---|
| פטירה | לא ידוע |
| מדינה |
שושלת פהלווי |
  | |
רָזָא סַאפִינְיָה (בפרסית: رضا صفینیا; 1893 – לא ידוע) היה דיפלומט איראני. שירת כשגרירהּ של שושלת פהלווי בממלכת עיראק וכציר שלה בישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רזא סאפיניה נולד בשנת 1893 בתבריז, בתקופת השושלת הקאג'ארית. הוא למד עריכת דין ובשנת 1934 מונה לדיפלומט איראני מטעם שושלת פהלווי, בבאקו שברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית, שהייתה אז תחת ברית המועצות. מאוחר יותר היה יועץ לענייני איראן במוסקבה. בשנת 1948 מונה ליועץ בבגדאד ולנציג באו"ם בוועדה לאמנה למניעה וענישה של רצח עם. עד מרץ 1950 היה אחראי על יחסי ציבור במשרד החוץ האיראני.
ממרץ 1950 עד יולי 1951 עמד בראש הנציגות האיראנית המיוחדת, בין תל אביב וירושלים. ב-6 במרץ 1950, במהלך חופשת הנורוז של המג'לס, כיננה הממשלה האיראנית בטהראן יחסים דיפלומטיים עם ממשלתו של דוד בן-גוריון. ב-15 במרץ 1950, ממשלת איראן הכירה בפועל על הכרתה בממשלת ישראל בכך ששלחה את רזה סאפיניה כנציג מיוחד[1]. ביולי 1951 הידרדרו היחסים הדו-צדדיים בין ישראל לאיראן. השגרירות הכללית האיראנית בתל אביב נסגרה והיה על רזא סאפיניה לשוב מירושלים.
החלטה זו הייתה ככל הנראה תוצאה של הבטחת מצרים כי נסיגתה תסייע לאיראן בבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ). חברת הנפט האנגלו-פרסית תבעה פיצויים בגין הלאמת תעשיית הנפט האיראנית. מדינות ערב הציעו לתמוך באיראן בסכסוך זה, דבר אשר הוסדר עם יציאתה של איראן מההסכם עם ישראל. יחסים מתחת לשולחן המשיכו דרך שווייץ[2].