רוברט ולטש
 | |
| רוברט ולטש | |
| לידה |
20 ביוני 1891 פראג  |
|---|---|
| פטירה |
22 בדצמבר 1982 (בגיל 91) ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
בית הספר למשפטים של האוניברסיטה הגרמנית בפראג |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
רוברט וֶלְטְש (בגרמנית: Robert Weltsch; 20 ביוני 1891, פראג – 22 בדצמבר 1982, ירושלים) היה עיתונאי, עורך ופעיל ציוני.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ולטש נולד בעיר פראג שבאוסטריה-הונגריה (כיום בירת צ'כיה) למשפחה עתיקה ומכובדת. אביו תיאודור ולטש היה עורך דין ופעיל בקהילה היהודית. בסוף המאה ה-19 הוא היה המנהל הכללי של החברה המרכזית לניהול חיים יהודיים (Centralverein zur Pflege Jüdischer Angelegenheiten).[1]
עם תחילת לימודיו באוניברסיטת קארל פרדיננד בפראג הצטרף רוברט ולטש לארגון הסטודנטים הציוני "בר כוכבא" ואף כיהן כנשיאו בשנים 1911–1912. בעיר הייתה קהילה יהודית חזקה, שמבחינה תרבותית הייתה גרמנית. במלחמת העולם הראשונה נלחם ולטש בצד מעצמות המרכז. דודנו פליכס ולטש היה חבר קרוב של קפקא ומקס ברוד. רוברט היה חבר של האחרון כל חייהם. שניהם חלקו עניין עמוק בציונות אידיאליסטית.
ולטש החל לפרסם מאמרים בכתבי עת יהודים גרמנים ב-1910, בשבועון בגרמנית Selbstwehr שיצא בפראג וכן ב"די וֶלט". לאחר מלחמת העולם הראשונה הוזמן לברלין בירת גרמניה להיות עורכו של כתב העת Jüdische Rundschau ("יידישֶה רוּנדשַאוּ"), עיתון שפורסם, בחלק מן השנים, פעמיים בשבוע בברלין; שיא תפוצתו היה 37,000 עותקים.[2] ולטש ערך וכתב עבור העיתון מ-1919 עד סגירתו על ידי המשטר הנאצי ב-1938 אחרי ליל הבדולח. תרומתו הידועה ביותר הייתה תגובתו לחרם אחד באפריל 1933 שהכריזו הנאצים על חנויותיהם של היהודים: "שאוהו בגאון את הטלאי הצהוב".[3][4] הייתה זו קריאה לעוצמה וסולידריות וקול בודד בתגובה לחרם הנאצי. לא הייתה זאת התייחסות לחובת ענידת טלאי צהוב, שהנאצים לא כפו אותה עד 1941, כי אם קריאה לאחדות של הקהילה היהודית-גרמנית שעד אותו זמן ראתה את עצמה כחיה חיים משולבים יפה בגרמניה.
מ-1925 עד 1933 היה ולטש פעיל בתנועת "ברית שלום", שדגלה בפתרון מדינה אחת בארץ ישראל כשיהודים וערבים חיים ביחד. לשם מטרה זו הוא התיידד עם מרטין בובר ואלברט איינשטיין.[5] לאחר שנמלט לארץ ישראל ב-1938, ערב המלחמה, המשיך להטיף להסדר עם האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל המנדטורית. הוא היה גם מיודד עם חיים ויצמן, שמאוחר יותר היה לנשיא הראשון של מדינת ישראל.
ולטש עבד שנים רבות ככתב של "הארץ". ב-1945 עבר ללונדון ונעשה כתב העיתון שם. בתפקיד זה דיווח על משפטי נירנברג.
ולטש היה אחד היוזמים להקמת מכון ליאו בק, שנקרא על שמו של ליאו בק, רבה ומנהיגה של יהדות גרמניה בזמן השלטון הנאצי. המכון מוקדש לשימור ההיסטוריה של הקהילה היהודית-גרמנית ותרבותה והוא פעיל גם היום. ולטש ערך את שנתון המכון מ-1956 עד 1978.
רוברט ולטש נפטר בירושלים בסוף שנת 1982, בן 91 במותו.
פרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בנפתולי הזמנים: הרהורים על אירועי יובל שנים: מאמרים מן השנים 1949–1979, ירושלים ותל אביב: שוקן (פרסומי מכון ליאו בק) תשמ"א.
- Zionistische Politik: eine Aufsatzreihe. Mährisch-Ostrau, 1927
- Der Jude, Sonderheft zu Martin Bubers fuenfzigstem Geburtstag. Berlin: Jüdischer Verlag, 1928.
- Theodor Herzl and we. New York, N.Y.: Zionist Labor Party "Hitachduth" of America, 1929.
- Deutsches Judentum: Aufstieg und Krise : Gestalten, Ideen, Werke. Stuttgart : Deutsche Verlags-Anstalt, 1963
- Max Brod and his age. New York : Leo Baeck Institute, 1970
- An der Wende des modernen Judentums : Betrachtungen aus fünf Jahrzehnten. Tübingen : J.C.B. Mohr (P. Siebeck), 1972.
- Die deutsche Judenfrage : ein kritischer Rückblick. Koenigstein (Ts) : Jüdischer Verlag, 1981.
- Hans Tramer und Kurt Löwenstein (Hrsg.), Robert Weltsch zum 70. Geburtstag von seinen Freunden, 20. Juni 1961, Tel-Aviv: Verlag Biataon, 1961.
- Werner E. Mosse, Arnold Paucker, Reinhard Ruerup (Eds.), Revolution and Evolution, 1848 in German-Jewish History, Tübingen: Mohr (Schriftenreihe wissenschaftlicher Abhandlungen des Leo Baeck Instituts), 1981.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אניה זיגמונד, 'רוברט ולטש כמייצג רעיון ה"הסכמה" בין יהודים לערבים', בתוך: עדי גורדון (עורך), "ברית שלום" והציונות הדו-לאומית: "השאלה הערבית" כשאלה יהודית, ירושלים: כרמל, תשס"ט, עמ' 225–249.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של רוברט ולטש, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דימיטרי שומסקי, רוברט ולטש, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית) (תרגם: רמי האן)
- Arnold Paucker, Robert Weltsch The Enigmatic Zionist: his personality and his position in Jewish politics, באתר מכון ליאו בק
- ש. ה. ברגמן, איש הלאומיות ההומניסטית: רוברט וולטש בהגיעו לגבורות, דבר, 18 ביוני 1971
- Dr. Robert Weltsch, The New York Times, December 24, 1982 (ידיעה על מותו)
רוברט ולטש (1891-1982), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דימיטרי שומסקי, רוברט ולטש, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית) (תרגם: רמי האן).
- ^ H. Freeden. The Jewish Press in the Third Reich. The Jewish Press in the Third Reich, Providence & Oxford, 1993. pp. 21-28, 49-53, 57-59.
- ^ יצחק ארד, ישראל גוטמן ואברהם מרגליות (עורכים), השואה בתיעוד, הוצאת יד ושם, ע' 47.
- ^ מתוך מאמרו של רוברט ולטש, "שאוהו בגאון את הטלאי הצהוב".(הקישור אינו פעיל)
- ^ .Einstein Archives Online, Folders 48-9