רוברט בריסקו

רוברט בריסקו
לידה	25 בספטמבר 1894; דבלין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	11 במרץ 1969 (בגיל 74)
מדינה	אירלנד, מדינת אירלנד החופשית
השכלה	St. Andrew's College
תפקיד	טכטה דולה (11 באוקטובר 1961–11 במרץ 1965); טכטה דולה (30 ביוני 1938–26 במאי 1943); טכטה דולה (1 ביולי 1943–10 במאי 1944); טכטה דולה (21 ביולי 1937–25 במאי 1938); טכטה דולה (8 בפברואר 1933–14 ביוני 1937); טכטה דולה (9 במרץ 1932–22 בדצמבר 1932); טכטה דולה (9 ביוני 1944–11 בדצמבר 1947); טכטה דולה (13 ביוני 1951–23 באפריל 1954); טכטה דולה (18 בפברואר 1948–2 במאי 1951); טכטה דולה (20 במרץ 1957–1 בספטמבר 1961); טכטה דולה (2 ביוני 1954–13 בדצמבר 1956); טכטה דולה (11 באוקטובר 1927–17 בדצמבר 1931) ;
מפלגה	פיאנה פול
השקפה דתית	יהדות

רוברט אמט בריסקו (באנגלית: Robert Emmet Brisco ‏25 בספטמבר 1894 – 29 במאי 1969) היה פעיל בצבא האירי הרפובליקני במהלך מלחמת העצמאות האירית ופוליטיקאי במפלגת פיאנה פול ממוצא יהודי-ליטאי^[1]. הוא שירת כחבר הפרלמנט האירי משנת 1927 עד 1965. בריסקו שימש גם כראש עיריית דבלין בין השנים 1956 ל-1957, ושוב בין 1961 ל-1962.

ביוגרפיה

רוברט אמט בריסקו נולד למשפחה יהודית אורתודוקסית בשכונת רנלה בדרום דבלין. הוא נקרא על שמו של המהפכן האירי, רוברט אמט. אחיו וולף טון בריסקו נקרא על שמו של תאובלד וולף טון, אחד ממנהיגי המרד האירי של 1798.

אביו של בריסקו, אברהם ויליאם בריסקו, היה הבעלים של "Lawlor Briscoe", מפעל רהיטים שיצר, שיפץ, ייבא, ייצא ומכר רהיטים בכל רחבי אירלנד ומחוצה לה, כולל הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית וארצות הברית. אברהם בריסקו - הידוע בשם אבא - הגיע לאירלנד כמהגר חסר פרוטה מהשטעטל, והתפרנס תחילה כמוכר מברשות ולאחר מכן כסוחר בתה מיובא^[2]. לפי הידוע, שם המשפחה המקורי שלו בליטא היה צ'ריק או צ'ייסן.

אברהם בריסקו נישא לאידה רדיק, בת למשפחה יהודית ליטאית מצליחה מפרנקפורט. משפחת רדיק היגרה באופן דומה מהאימפריה הרוסית כדי לברוח מהפוגרומים, רדיפות דת וחוקים אנטישמיים, שהגבילו באופן דרסטי את הגישה של יהודים לחינוך ולחיים מחוץ לתחום המושב, כדי לחיות במקום נוח יותר בקיסרות הגרמנית^[3].

אברהם בריסקו חש תחושת הכרת תודה עמוקה מאוד על החיים הטובים והחופש מרדיפות דתיות שהעניקה אירלנד לו ולמשפחתו. לפיכך, הוא גידל את ילדיו להיות, כמוהו, לאומנים איריים נלהבים ותומכים באוטונומיה אירית במסגרת האימפריה הבריטית^[3].

לרוברט ולאשתו לילי היו שבעה ילדים; רק שניים מבניהם, בן וג'ו, נשארו בדבלין. אחת מבנותיו של רוברט בריסקו, מרים, המירה את דתם לאמונה הקתולית והפכה לנזירה כרמלית ב-1964^[4]. בן בריסקו הלך בעקבות אביו לפוליטיקה, בעוד ג'ו בריסקו הצטרף לכוחות ההגנה האירים בגיל 15 (בטענה שהוא בן 18) ב-1945; הוא פרש ב-1993 בדרגת קומנדנט (דרגה מקבילה לאלוף-משנה)^[5].

במלחמת העצמאות האירית

במהלך פרוץ מלחמת העולם הראשונה, רוברט בריסקו היה בביקור הקשור לעסקי הרהיטים של אביו, באימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר שנכלא לזמן קצר כאזרח אויב, שוחרר בריסקו והורשה לחזור לדבלין, לאחר שנשבע שלא יישא נשק נגד מעצמות המרכז.

במה שגרם לשנים של ויכוחים פוליטיים נוקבים עם אביו, רוברט בריסקו דחה את החינוך הלאומי המתון שלו שגדל רק באוטנומיה לאירים, ובמקום זאת אימץ את הרפובליקניות האירית שדגלה במאבק לעצמאות מלאה מבריטניה, גם הדבר כרוך במאבק צבאי. הוא היה פעיל עם מחלקת הרכש, המטה הכללי (GHQ) של הצבא האירי הרפובליקני (IRA) והשין פיין, במהלך מלחמת העצמאות האירית. פעם הוא שבר את לב אביו, בכך שעזב את ארוחת הערב של המשפחה כאשר ה-IRA זימן אותו לפגישת חירום ביום הכיפורים^[3].

בריסקו גם ליווה את איימון דה ואלירה לביקור בארצות הברית. הוא דיבר בנחישות למען מטרות השין פיין בפגישות פומביות שם, והיה נחוש בכך שהיותו "עברי" לא משנה את האיריות שלו או מפחית את הפטריוטיות שלו. במקביל, בריסקו נזכר מאוחר יותר בזיכרונותיו, שלעיתים חש פחד מכך שאולי הפר את הדיבר הראשון בכך ש"אהב את אירלנד יותר מאשר את אלוהי ישראל"^[3].

בשל שליטתו בשפה הגרמנית, מהקשרים העסקיים של משפחתו לפני מלחמת העולם הראשונה, בריסקו נשלח בסופו של דבר על ידי מייקל קולינס לרפובליקת ויימאר ב-1919, כדי להיות הסוכן הראשי לרכישת נשק עבור ה-IRA. בהיותו בגרמניה רכש בריסקו נשק והעביר אותו לאירלנד בחבילות קטנות. אף על פי שהשלטונות הבריטיים חיפשו ללא הרף ספינות, משלוחים קטנים יותר של נשק נתגלו רק לעיתים רחוקות.

בדצמבר 1920, צ'ארלס מקגינס מונה לקפטן של ספינה בשם "אניטה" ונשלח לרפובליקת ויימאר, שם בריסקו כבר רכש מספר רב של כלי נשק. עם זאת, ביום שהצוות היה אמור לצאת לאירלנד, מקגינס נצפה על ידי רשויות הנמל כשהוא משלם לצוות בשטרות גדולים, מה שעורר את חשדם. המשטרה הגרמנית עצרה את מקגינס ואת שאר אנשי הצוות. מקגינס הובא למשפט, אבל בריסקו שילם עבור עורך דין טוב מטעם מקגינס. בפני בית משפט גרמני אוהד, הברחת הנשק של מקגינס נגד האימפריה הבריטית נחשבה כעבירה קלה והוא קיבל קנס סמלי של 2,000 מארק. לאחר מתן גזר הדין איחל השופט הגרמני למקגינס "בהצלחה רבה יותר בפעם הבאה". התקרית עוררה סערה בבריטניה.

בשנת 1921 רכש בריסקו סירה גוררת קטנה, בשם "פרידה", שתשמש להברחת רובים ותחמושת לאירלנד. ב-28 באוקטובר 1921 חמקה "הפרידה" לים עם צ'ארלס מקגינס בראש וצוות גרמני עם מטען של 300 תותחים, כמו גם 20,000 כדורים של תחמושת. מקורות אחרים מציינים את המשלוח הזה כ"המשלוח הצבאי הגדול ביותר שהגיע אי פעם ל-IRA" המורכב מ-1500 רובי Gewehr 98, 2000 אקדחי Mauser C96 ו-1.7 מיליון כדורים של תחמושת. ב-2 בנובמבר 1921 הנחיתה ה"פרידה" בהצלחה את המטען שלה ליד נמל ווטרפורד.

מלחמת האזרחים האירית

בעקבות האמנה האנגלו-אירית ובמהלך הזמן שקדם למלחמת האזרחים האירית, בריסקו מצא את עצמו מחוזר על ידי שני הצדדים, אך חש אהדה גדולה יותר ל-IRA. אולם מאוחר יותר הוא נזכר שאמו, שהתאלמנה לאחרונה, ניסתה לייעץ לו שלא להסתבך. פרידה בריסקו אמרה שהיא ניסתה לתת לבנה את העצה שאביו היה נותן והצביעה על ההבדל בין לחימה במלחמת עצמאות מקולוניאליזם, לבין לחימה בחברים לשעבר במלחמת אזרחים על איזו ממשלה לבנות לאחר מכן. למרות עצתה של אמו, כאשר חבריו מה-IRA שפעלו נגד האמנה הגישו לו למעשה אולטימטום, בריסקו הצטרף אליהם למאבק מזוין נגד מדינת אירלנד החופשית החדשה שהוקמה באותה עת, ותמך בעמדת ידידו שהתנגד דה-ואלירה לתוכנית החלוקה וניתוק צפון אירלנד משאר חלקי המדינה ולהפיכת אירלנד לדומיניון בריטי ללא עצמאות מלאה^[6].

ביוני 1922, בריסקו היה מעורב בתקרית עם חברי IRA שתקפו את הפוליטיקאי תומך האמנה האנגלו-אירית דארל פיגיס בביתו. הם נכנסו לבית ותקפו אותו, ותוך כדי כך כרתו את זקנו. אשתו של פיגיס, מילי, עברה טראומה שהייתה תחת הרושם שבריסקו ועמיתיו באו להרוג את דארל. בנובמבר 1924 מילי התאבדה, וכתבה במכתב התאבדות שהיא סובלת מדיכאון כתוצאה מהאירוע ב-1922. דארל פיגיס עצמו התאבד ב-1926.

בריסקו נאם בפגישות פוליטיות ופעל לגיוס כספים בארצות הברית מדצמבר 1922 עד 1924. מאוחר יותר פנה בריסקו לממשלת אירלנד בבקשה לקבל קצבת שירות, במסגרת "חוק הפנסיה לשירות צבאי 1934", וקיבל הכרה ב-1939 ב-5 שנות שירות בדרגה D, עבור שירותו ב-IRA, בין 1 באפריל 1920 ל-30 בספטמבר 1923.

כחבר הפרלמנט האירי - דאל אירן

בריסקו, שנבחר לדאל אירן - הפרלמנט באירלנד העצמאית, עבד עם פטריק ליטל כדי לחוקק חוק המגביל את הריבית שניתן לגבות על ידי מלווי כספים - וגם אמר בגישה שוביניסטית (שרווחה באותן השנים באירלנד), "יש להפוך את זה ללא חוקי ללוות כסף לאישה נשואה, ללא ידיעתו והסכמתו של בעלה, שכן הטיפשות הללו הן תמיד הטרף הקל ביותר של מלווי הכספים".

הוא שירת בדאל אירן במשך 38 שנים ונבחר 12 פעמים במחוזות הבחירה של דבלין דרום ומשנת 1948 בדבלין דרום-מערבית - מהדייל ה-6 ועד ה-17^[7]^[8]^[9].

המשך הקריירה

בריסקו פרש מהדייל ה-17 לפני הבחירות של 1965, כשבנו ירש אותו וכיהן גם במשך 37 שנים נוספות. ב-1956 הפך בריסקו לראש העירייה היהודי הראשון של דבלין, אף על פי שלא היה ראש העירייה היהודי הראשון באירלנד. התואר הזה שייך לוויליאם אניאס (בן למשפחת אנוסים שברחה מפורטוגל), שנבחר לראש עיריית יוגהל (Youghal), במחוז קורק בשנת 1555. בריסקו היה הלורד ראש העיר היהודי הראשון של דבלין, אם כי לואיס וורמסר האריס נבחר ללורד ראש העיר בשנת 1876, אך מת לפני כניסתו לתפקיד. אחרי שנבחר לראשות העירייה אמר:

אין לכם ארץ בעולם שהיא כה חופשית מאנטישמיות כמו אירלנד, ומשום כך אני, בן המיעוט הזעום ביותר — היהודים מהווים פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית העיר — מחזיק בתפקיד הרם בעיר אשר יותר מ-93% מאוכלוסייתה הם קתולים.

— ^[2]

בריסקו שירת כהונה של שנה, הפסיד^[10], אך נבחר מחדש ב-1961. בתפקיד זה, הוא נסע לעיתים קרובות ברחבי העולם כדי לנהל משא ומתן על עסקאות סחר בשמה של הרפובליקה האירית^[11]. במרץ 1957 הוזמן לניו יורק לחגוג את יום פטריק הקדוש^[12], ובקבלת הפנים עם ראש עיריית ניו יורק רוברט פ. וגנר הבן אמר:”הוא אירי במאה אחוז ויהודי במאה אחוז, ומאחל ליהודים פורים שמח ולאירים וויסקי קולינס”^[13].

ספר הזיכרונות שלו, "For the Life of Me", פורסם ב-1958^[14]. הוא נפטר ב-29 במאי 1969 ונערכה לו הלוויה יהודית אורתודוקסית, הוא נקבר בבית הקברות היהודי דולפינס בארן בדבלין^[2].

פעילותו למען פליטים יהודים ויסוד מדינת ישראל

לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה, בריסקו, בזמן שהיה חבר בדאל אירן, פעל רבות למען פליטים יהודים ויסוד מדינת ישראל; אך הושם תחת מעקב צמוד על ידי הדירקטורט האירי למודיעין הצבאי (אנ') והסניף המיוחד של גארדה שיכנה. זאת מאחר שפעילותו החשאית לתמיכה בציונות והשתדלות שלו למען פליטים נחשבה לפגיעה באינטרסים של המדינה האירית, על ידי כמה מבכירי שירות המדינה ממשרד המשפטים. בריסקו היה גם מעריץ וידידו של זאב ז'בוטינסקי, של המאבק שלו באנטישמיות ומאמציו להקים מדינה יהודית. הוא ארגן לז'בוטינסקי פגישה עם ראש הממשלה איימון דה ואלירה בדבלין בינואר 1938^[15]. בעקבות פגישה זו הפך דה ואלירה לתומך בציונות ורעיון הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל^[16]. בריסקו גם הצטרף לברית הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר)^[17], ואחר כך גם להסתדרות ציונית חדשה (הצ"ה)^[18], במסגרת זו נפגש עם חיים ויצמן כדי לדון בחזרת הציונים הרוויזיוניסטים לתוך מסגרת ההסתדרות הציונית העולמית^[19].

בין 1939 ל-1940, רוברט בריסקו עבד בשיתוף פעולה הדוק עם קולונל הצבא הבריטי לשעבר ג'ון פטרסון, הם היו מעורבים בגיוס כספים חשאי עבור האצ"ל בארצות הברית^[20]. ז'בוטינסקי, בעת שהיה ראש האצ"ל, ביקר בדבלין לקבלת הנחיות ועצות מרוברט בריסקו כיצד ניתן להשתמש בטקטיקת לוחמת הגרילה, שהוכיחה את עצמה כל כך מוצלחת במהלך מלחמת העצמאות האירית, נגד המשך שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל באותה תקופה. בריסקו גם פעל למען מתן מקלט מדיני לפליטים יהודים שביקשו להימלט מגרמניה הנאצית, הן לפני השואה, כאשר בין השאר ביקר בדצמבר 1938 בפולין^[21], והן במהלך השואה.

לאחר מלחמת העולם השנייה פעל בריסקו כיועץ מיוחד למנחם בגין בהפיכת האצ"ל מארגון חצי-צבאי למפלגת חרות (לימים הליכוד) במדינת ישראל החדשה. בריסקו כבר היה דמות מפתח בהקמת המפלגה הפוליטית פיאנה פול מתוך ה־IRA, לאחר עצמאות אירלנד. בעקבות הניסיון עם מלחמת האזרחים האירית המרה והרצחנית, עליה התחרט עמוקות. שכנע בריסקו את מנחם בגין, מיד לאחר פרשת אלטלנה, לבצע את המעבר לפוליטיקה ללא דיחוי נוסף ולבקש להיבחר לכנסת^[22]. בכך, עזר בריסקו למנוע מלחמת אזרחים קשה, כפי שקרה באירלנד, מלהתרחש בישראל^[23].

ביולי 1950 בריסקו ואיימון דה ואלירה ביקרו בישראל כאורחי תנועת החרות^[6]. דה ואלירה לא היה בעל תפקיד רשמי באותה עת לאחר שהפסיד שנתיים קודם בבחירות לראשות הממשלה^[6]. בריסקו היה חבר פרלמנט וערך בישראל פגישות רשמיות לדיון בהידוק קשרי המסחר בין המדינות^[24]. בריסקו גם היה פעיל, בשנותיה הראשונות של המדינה, בקידום מכירת איגרות חוב של מדינת ישראל ליהודים באירלנגד וארצות הברית במסגרת ארגון הבונדס^[25].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוברט בריסקו בוויקישיתוף

הרב הראשי של בריטניה, שגריר ישראל ורוברט בריסקו — בטכס אזכרה לזאב ז'בוטינסקי בלונדון, חרות, 18 ביוני 1964

הערות שוליים

^ ציר אירלאנד מגן על היהודים, הארץ, 14 ביוני 1932
^ ¹ ² ³ רוברט בריסקו הלוחם מלידה, היום, 2 ביוני 1969
^ ¹ ² ³ ⁴ Robert Briscoe, For The Life Of Me, Longmans Green & Co. Ltd,, 1959
^ בתו של בריסקו - למינזר - אחת מבנותיו של ראש הע־ר לשעבר של דאבלין, רוברט בריסקו היהודי, נכנסה למינזר הנזירות הקאתוליות הכרמליתיות, מעריב, 5 במאי 1964
^ Commandant Joseph Briscoe, The Irish Jewish Museum
^ ¹ ² ³ דה ואלירה ור. בריסקו בארץ, חרות, 27 ביולי 1950
^ סט"א, רוברט בריסקו נבחר שוב לפרלמנט האירי דובלין, המשקיף, 4 ביולי 1943
^ Robert Briscoe, Jewish Mayor of Dublin, Reelected to Eire Parliament, Jewish Telegraphic Agency, ‏8 March 1957
^ סט"א, בריסקו לא יציג עוד מועמדותו לביה"נ, הַבֹּקֶר, 20 באוגוסט 1964
^ רוברט בריסקו נוצח, דבר, 2 ביולי 1958
^ רוברט בריסקו, היהודי היחידי בפרלמנט האירי, יצא לקאהיר בענין קשירת קשרי מסחר עם ארצות המזרח התיכון, הגה, 6 ביוני 1947
^ סט"א, ר. בריסקו הוזמן להשתתף ביום פאטריק הקדוש של העיר ניו־יורק, חרות, 10 ביולי 1956
^ רוברט בריסקו לרגל יום ה"פטריק הקדוש", חרות, 18 במרץ 1957
^ רוברט בריסקו כתב את תולדות חייו, חרות, 27 בפברואר 1959
^ כ־10 בינואר יקבל נשיא אירלאנד לראיון את ז'אבוטינסקי, הארץ, 30 בדצמבר 1937
^ אייזיק רמבה, דה־וואלידה ומדינת ישראל, חרות, 25 ביוני 1959
^ First Revisionist Group Formed in Ireland; Briscoe is Leader, Jewish Telegraphic Agency, ‏30 December 1937
^ רוברט בריסקו, החבר היהודי היחידי בבית הנבחרים האירי, חבר פעיל בהצ"ה — חזר עתה מאמריקה, המשקיף, 18 במאי 1939
הנוסח המלא של משא ז'בוטינסקי בקונבנט הצ"ח, הירדן, 18 בפברואר 1938
^ מירי פרייליך, אחים במבחן: המאבק האידאולוגי והארגוני על דמותה של תנועת בית"ר באירופה 1946-1939, הוצאת יד טבנקין - המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית יד יערי, 2010 עמוד: 223
^ הוועד החדש מחבר/ים: ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר: קורות ומקורות - כרך ב': אל העם, חלק שני, מכון ז'בוטינסקי בישראל, שנת ההוצאה: תשל"ו - 1975, עמוד: 993
^ ציר המורשון האירלנדי בפולין, הירדן, 23 בדצמבר 1938
^ רוברט בריסקו בברכתו; תנועת החרות לכם התהילה על גירוש הבריטים, חרות, 14 באוקטובר 1948 - איגרת ששלח המהללת את האצ"ל על מאבקו בבריטים ומברך על הקמת תנועת החרות
^ "Dictionary of Irish Biography: The Lithuanian revolutionary, a family of artists, the upper-crust hardliner and the shoe-burning paterfamilias".
^ יחסינו המסחריים עם אירלנד, מעריב, 7 באוגוסט 1950
^ Jewish Ex-mayor of Dublin Arrives in U.S. for Israel Bond Tour, Jewish Telegraphic Agency, ‏27 Febuary 1958

[1] ציר אירלאנד מגן על היהודים, הארץ, 14 ביוני 1932

[היום-2] ¹ ² ³ רוברט בריסקו הלוחם מלידה, היום, 2 ביוני 1969

[ביוגרפיה-3] ¹ ² ³ ⁴ Robert Briscoe, For The Life Of Me, Longmans Green & Co. Ltd,, 1959

[4] בתו של בריסקו - למינזר - אחת מבנותיו של ראש הע־ר לשעבר של דאבלין, רוברט בריסקו היהודי, נכנסה למינזר הנזירות הקאתוליות הכרמליתיות, מעריב, 5 במאי 1964

[5] Commandant Joseph Briscoe, The Irish Jewish Museum

[חרות-6] ¹ ² ³ דה ואלירה ור. בריסקו בארץ, חרות, 27 ביולי 1950

[7] סט"א, רוברט בריסקו נבחר שוב לפרלמנט האירי דובלין, המשקיף, 4 ביולי 1943

[8] Robert Briscoe, Jewish Mayor of Dublin, Reelected to Eire Parliament, Jewish Telegraphic Agency, ‏8 March 1957

[9] סט"א, בריסקו לא יציג עוד מועמדותו לביה"נ, הַבֹּקֶר, 20 באוגוסט 1964

[10] רוברט בריסקו נוצח, דבר, 2 ביולי 1958

[11] רוברט בריסקו, היהודי היחידי בפרלמנט האירי, יצא לקאהיר בענין קשירת קשרי מסחר עם ארצות המזרח התיכון, הגה, 6 ביוני 1947

[12] סט"א, ר. בריסקו הוזמן להשתתף ביום פאטריק הקדוש של העיר ניו־יורק, חרות, 10 ביולי 1956

[13] רוברט בריסקו לרגל יום ה"פטריק הקדוש", חרות, 18 במרץ 1957

[14] רוברט בריסקו כתב את תולדות חייו, חרות, 27 בפברואר 1959

[15] כ־10 בינואר יקבל נשיא אירלאנד לראיון את ז'אבוטינסקי, הארץ, 30 בדצמבר 1937

[16] אייזיק רמבה, דה־וואלידה ומדינת ישראל, חרות, 25 ביוני 1959

[17] First Revisionist Group Formed in Ireland; Briscoe is Leader, Jewish Telegraphic Agency, ‏30 December 1937

[18] רוברט בריסקו, החבר היהודי היחידי בבית הנבחרים האירי, חבר פעיל בהצ"ה — חזר עתה מאמריקה, המשקיף, 18 במאי 1939
הנוסח המלא של משא ז'בוטינסקי בקונבנט הצ"ח, הירדן, 18 בפברואר 1938

[19] מירי פרייליך, אחים במבחן: המאבק האידאולוגי והארגוני על דמותה של תנועת בית"ר באירופה 1946-1939, הוצאת יד טבנקין - המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית יד יערי, 2010 עמוד: 223

[20] הוועד החדש מחבר/ים: ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר: קורות ומקורות - כרך ב': אל העם, חלק שני, מכון ז'בוטינסקי בישראל, שנת ההוצאה: תשל"ו - 1975, עמוד: 993

[21] ציר המורשון האירלנדי בפולין, הירדן, 23 בדצמבר 1938

[22] רוברט בריסקו בברכתו; תנועת החרות לכם התהילה על גירוש הבריטים, חרות, 14 באוקטובר 1948 - איגרת ששלח המהללת את האצ"ל על מאבקו בבריטים ומברך על הקמת תנועת החרות

[23] "Dictionary of Irish Biography: The Lithuanian revolutionary, a family of artists, the upper-crust hardliner and the shoe-burning paterfamilias".

[24] יחסינו המסחריים עם אירלנד, מעריב, 7 באוגוסט 1950

[25] Jewish Ex-mayor of Dublin Arrives in U.S. for Israel Bond Tour, Jewish Telegraphic Agency, ‏27 Febuary 1958

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]