רוברט בלום
 | |||
| ציור דיוקן של רוברט בלום מאת אוגוסט האנגר, מהשנים 1845-1848 | |||
| לידה |
10 בנובמבר 1807 קלן, הקיסרות הראשונה  | ||
|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
9 בנובמבר 1848 (בגיל 40) Brigittenau, אוסטריה | ||
| מדינה |
ממלכת פרוסיה | ||
| בן או בת זוג |
Jenny Blum (29 באפריל 1840–1848) Adelheid Mey (1838–1838) | ||
| |||
  | |||
רוברט בלום (בגרמנית: Robert Blum; 10 בנובמבר 1807 - 9 בנובמבר 1848) היה פוליטיקאי דמוקרטי, פובליציסט, משורר, מוציא לאור ומהפכן גרמני, חבר האספה הלאומית הגרמנית ב-1848.
בלום נאבק למען גרמניה חזקה ומאוחדת, והביע התנגדות לגישה האתנוצנטריות, שלפיה עמך הוא העליון; הייתה זו אמונתו היסודית כי אף עם אינו ראוי לשלוט על עם אחר. על כן היה ממתנגדי הכיבוש הפרוסי בפולין ועמד בקשר עם לוחמי המהפכה הפולנים. בדומה התנגד בלום גם לאנטישמיות ולאנטי-קתוליות, תמך בתנועת הקתולים הגרמנים ופעל למען שוויון בין המינים.
על אף החסינות הדיפלומטית שלה היה זכאי כחבר בפרלמנט הגרמני, הוא נעצר באופן בלתי חוקי במהלך שהייתו במלון "שטט לונדון" (Stadt London) בווינה והוצא להורג במשפט מזורז; בעקבות זאת הפך לדמות של קדוש מעונה בדברי ימי המהפכה הגרמנית.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכיתוב על לוחית הזיכרון: "נולד במקום זה ב-10 בנובמבר 1807, נורה בווינה ב-9 בנובמבר 1848; אני מת למען החירות הגרמנית שעליה נלחמתי. לו יהי כי מולדתי תזכור אותי."
בלום גדל בעוני בקלן, כבנו של תאולוג כושל שהתפרנס בקושי כחבתן (אדם העוסק בהכנת חביות). את לימודיו בבית הספר החל רק בגיל עשר. לאחר שהשלים את לימודיו, עבד כאומן בענפי מלאכה שונים. תחילה עבד כמתמחה בבית מלאכתו של צורף, אך לא הצליח להשלים את ההתמחות, ולאחר מכן השלים בהצלחה התמחות אצל גנן. לאחר מכן חזר לקלן כדי לעבוד במפעל מנורות. הוא הופקד על עבודת כספים, מאחר שהצטיין בחשבון. ב-1829 עבר לברלין בעקבות מעסיקו, ושם הרחיב את השכלתו.
הקריירה שלו נקטעה כאשר התגייס לשירות חובה צבאי, וכאשר השתחרר מהצבא, מצבו הרעוע אילץ אותו לחזור לגור בקלן. בקלן החל ב-1830 לעבוד בחברת תיאטרון ולכתוב שירה ומחזות בעלי אופי פוליטי. בעונת הקיץ, כאשר התיאטרון היה סגור, הוא עבד כפקיד תחת מפקד משטרה מקומי.
המהפכים הפוליטיים של שנת 1830 תפסו את תשומת לבו, ולשירתו חדרו מסרים של חירות. ב-1832 הוא נסע ללייפציג יחד עם להקת התיאטרון שבו עבד. שם התחבר לחוגים הומניסטיים וליברליים, כתב בעיתון הליברלי Zeitung für die elegante Welt והצטרף לתא של הבונים החופשיים בלייפציג. ב-1840 היה לקופאי בתיאטרון העיר. באותה שנה אף ייסד בלייפציג קבוצה של חסידי המשורר פרידריך שילר, שחגגה את יום השנה שלו בפסטיבל שהוקדש לחירות פוליטית.
החל בשנת 1839 היה בלום לדמות בולטת בחוגים הלאומיים-ליברליים בממלכת סקסוניה; הוא הסתייע בכושר הנאום שבו ניחן ובכישורי הארגון המעולים שלו, והשתתף בכינון תנועת ההתנגדות הסקסונית ככוח פוליטי משמעותי. הוא ניסה להתקבל ככתב לעיתון התנועה, אך כתבתו נדחתה תחילה על ידי הצנזור; בניסיונו השני הצליח, וכתב במשך ארבע שנים, עם הפסקות שנבעו מהחלטות הצנזור. כאשר הגיע ללייפציג יוהנס רונגה (Johannes Ronge), מייסד תנועת הקתולים הגרמנים, הפך בלום לחבר התנועה, והחל לכתוב רשומות בשמה. ב-1845 ארגן בלום בלייפציג את ועידת הסינוד הגרמנית-קתולית הראשונה, שסימנה את ראשית תנועת הדת החופשית בגרמניה. ב-1844 התפטר מעבודתו בתיאטרון כדי להקים חנות ספרים.
ב-1845 גרר ביקור של יוהאן מלך סקסוניה תסיסה ציבורית, וחיילי הצבא נשלחו לפזר התכנסויות ולירות בהמונים. באספה סוערת שכינסה אזרחים חמושים וסטודנטים מלייפציג, נאם בלום ושכנע את הנוכחים שלא להסתער על המחסומים ולהתנגד באלימות, אלא לנהוג לפי החוק. בעקבות אירוע זה נבחר לנציג בממשלת לייפציג.
בלום היה מתומכי המהפכות בגרמניה בשנת 1848. הוא נמנה עם נשיאי האספה המכוננת בפרנקפורט, שבה הוא התבלט בשל האנרגיה שלו, אישיותו המרשימה ונאומיו חוצבי הלהבות. כחבר האספה הלאומית של פרנקפורט שקמה לאחר מכן וכמנהיג גוש השמאל, הוא פעל כדי לדכא את הקולות הקיצוניים ביותר בבית הנבחרים. האמינות של בלום בעיני הציבור עמדה בסימן שאלה כאשר איש השמאל הרדיקלי ארנולד רוגה (Arnold Ruge) טען שבלום התקרב לעמדותיו שלו. כמנהיג הפלג הליברלי הקיצוני, התנגד רוגה נחרצות להסכם מאלמו שנחתם בין דנמרק לפרוסיה, אשר פסל את ממשלת שלזוויג-הולשטיין שנבחרה באופן דמוקרטי; הוא אף נמנה עם התומכים הבולטים של רעיון ריבונות הציבור.
באוקטובר, כאשר פרץ מרד אזרחי בווינה, נסע לשם בלום כדי לסייע לכוחות המורדים. ב-4 בנובמבר, לאחר שכשל המרד והכוחות נכנעו לכוחותיו של הנסיך אלפרד וינדיש-גראץ, נעצר בלום יחד עם כמה מעמיתיו. הוא הובא למשפט בפני בית דין צבאי; במשפטו ביקש, אך לשווא, להתחשב בזכויות שלו כנציג נבחר בבית המחוקקים הגרמני, ונגזר עליו עונש של תלייה, גזר דין ששונה לאחר מכן למוות בירייה. ב-9 בנובמבר הוצא להורג. מותו היה לסמל העוולות של ההתקוממויות בגרמניה ב-1848; מותו הוא הראשון מבין סדרה של אירועים בעלי משמעות להיסטוריה הגרמנית שאירעו ב-9 בנובמבר, ושהובילו לכך שהתאריך מכונה בגרמניה "יום הגורל".
בנו האנס בלום היה לסופר ועיתונאי נודע.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Max von Eelking (1875). "Blum, Robert". Allgemeine Deutsche Biographie (ADB). 2. Leipzig: Duncker & Humblot. pp. 739–741. (בגרמנית)
- וילהלם ליבקנכט, Robert Blum und Seine Zeit, (נירנברג 1896) (בגרמנית)
- "Blum, Rubert". New International Encyclopedia. 1905. (באנגלית)
- "Blum, Rubert". Encyclopedia Americana. 1920. (באנגלית)
- "Blum, Rubert". Collier's New Encyclopedia. 1921. (באנגלית)
