רדקו דימיטרייב
 | |
| לידה |
24 בספטמבר 1859 (יוליאני) גרדץ, האימפריה העות'מאנית   |
|---|---|
| הוצאה להורג |
1 בנובמבר 1918 (בגיל 59) פיאטיגורסק, רוסיה הסובייטית  |
| מדינה |
בולגריה |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 צבא בולגריה  צבא האימפריה הרוסית |
| תקופת הפעילות | 1877–1886; 1898–1913; 1914 – 1917 |
| דרגה |
 גנרל-לייטננט |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הקורפוס הבולגרי המערבי מפקד הארמייה הבולגרית השלישית מפקד הקורפוס הרוסי ה-8 מפקד הארמייה הרוסית השלישית מפקד הארמייה הרוסית ה-12 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) מלחמת בולגריה-סרביה מלחמת הבלקן הראשונה מלחמת הבלקן השנייה מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
רדקו דימיטרייב (בבולגרית: Радко Димитриев; 24 בספטמבר 1859 - 18 באוקטובר 1918) היה גנרל בצבא בולגריה, אשר אף שימש כראש המטה הכללי הבולגרי בשנים 1904–1907, ולאחר מכן היה גנרל בצבא האימפריה הרוסית במהלך מלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דימיטרייב נולד ב-24 בספטמבר 1859 בכפר גרדץ (מחוז סליבן), וגודל על ידי סבתו בקוטל. מאוחר יותר הוא למד בגימנסיה אפרילוב בגאברובו, והשתתף בארגון מרד אפריל בשנת 1876.
במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הוא היה מתורגמן בדיוויזיית המשמר ה-2 של צבא האימפריה הרוסית. בשנת 1879 הוא סיים את בית הספר הצבאי בסופיה, בשנת 1881 הועלה לדרגת סגן, ובשנת 1884 הוא הפך לקפטן לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה של סנקט פטרבורג. בהיותו קפטן הוא היה אחד הקצינים הפרו-רוסים שהיו מעורבים בשנת 1886 במזימה לחטוף את אלכסנדר באטנברג, נסיך בולגריה ולהכריח את התפטרותו, ועל כך הוגלה על ידי ראש הממשלה סטפן סטאמבולוב. לאחר מכן הוא שירת במשך עשר שנים בצבא הרוסי, וחזר לבולגריה רק לאחר נפילת סטאמבולוב.
במהלך מלחמת בולגריה-סרביה בשנת 1885 דימיטרייב היה אחד ממפקדי הקורפוס המערבי, והשתתף בקרב המוצלח - קרב פרוט. אחרי המלחמה הוא השתתף בהפיכה לא מוצלחת; היגר לרומניה והפך לחבר במועדון הקצינים. מאוחר יותר היגר לרוסיה ושירת בצבא הרוסי.
הוא חזר לבולגריה בשנת 1898, והפך לסגן מפקד דיוויזיית הדנובה ה-5. ב-18 במאי 1900 הוא הועלה לדרגת קולונל, ומ-1904 עד 1907 היה ראש המטה הכללי של הצבא הבולגרי. ב-2 באוגוסט 1912 הועלה דימיטרייב לדרגת גנרל-לייטננט.
במהלך מלחמת הבלקן הראשונה הוא פקד על הארמייה השלישית, אשר נצחה את הטורקים בלוצנגרד ובלולה בורגס בתרקיה. במהלך מלחמת הבלקן השנייה ב-1913 הוא החליף את הגנרל מיכאיל סאבוב כסגן מפקד המפקד העליון. מאוחר יותר באותה שנה, לאחר תום המלחמה, הוא נשלח כראש המשלחת הדיפלומטית לסנקט פטרבורג.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 מונה דימיטרייב למפקד הקורפוס הרוסי ה-8, שהיה חלק מהארמייה השמינית, ובספטמבר 1914 מונה למפקד הארמייה הרוסית השלישית. במהלך קרב רווה הוא הביס את הארמייה האוסטרו-הונגרית הרביעית. ב-1 במאי 1915 פתחו האוסטרו-הונגרים ובעלי בריתם הגרמנים במתקפת גורליצה-טרנוב. עיקר כובד המתקפה נפל על הארמייה השלישית, שאיבדה למעלה מ-200,000 איש ו-140 תותחים. ב-10 במאי קיבלה הארמייה אישור לסגת משטחי פולין וגליציה אל נהר סן. בעקבות התבוסה הוחלף דימיטרייב בלאוניד לש, ונשלח לשרת בחזית הקווקז. בשנת 1916 הוא מונה למפקד הארמייה הרוסית ה-12 באזור ריגה, ופיקד עליה עד יולי 1917. לאחר מכן הוא פרש מהצבא ועבר להתגורר בעיירת נופש בקווקז, וב-18 באוקטובר 1918 הוצא להורג בפיאטיגורסק על ידי הבולשביקים, יחד עם עוד 100 קצינים וגנרלים אחרים.
