רב חיננא בר שלמיא
רב חיננא בר שלמיא, (מוזכר לפעמים כחנינא, חנניא או חנניה). (בתלמוד ירושלמי מוזכר שם אביו בכתיב 'שלמיה') היה אמורא מהדור השני של אמוראי בבל במאה ה-3. מחשובי תלמידיו של רב[1]. מאמריו מובאים גם בתלמוד הירושלמי[2].
כל מאמריו שבשני התלמודים הם בשם רב[3] והיה שואלו שאלות[4]. פעם רבי טבלא פסק כשיטתו בעניין מסוים, ורב נחמן אמר לו: ”זיל אהדר בך ואי לא מפיקנא לך רב חיננא בר שלמיא מאוניך” ("לך חזור בך, ואם לא אני מוציא את רב חיננא בר שלמיא מאוזנך!")[5].
שימש כמלמד משניות לבנו של רב, חייא[6].
אחרי פטירת רב שלח שאלות לשמואל[7].
ממאמריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תלמיד חכם צריך להשתלם גם בידיעה מעשית של קשר התפילין, ברכת חתנים וציצית[8].
- "כיוון שניתקו שיניו של אדם - נתמעטו מזונותיו"[9]. שמשמעו לפי פרשנות אחת: בזקנה, במקביל לנשירת השיניים יש קושי להתפרנס[10].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "רב חיננא בר שלמיא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ה, עמוד א', מזכר בנפרד משאר תלמידיו של רב
- ^ כגון בתלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק א', הלכה ה'-ו'
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ב, עמוד ב' יש ספק בגרסה, האם מאמרו בשם עצמו או בשם רבו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף כ"ה, עמוד א', שם סה, א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי"א, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף צ"ח, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ד, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ט', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"ה, עמוד א'
- ^ פירוש רש"י שם