רבקה גרץ
אחד משני דיוקנאות של רבקה גרץ שצייר תומאס סולי | |
לידה |
4 במרץ 1781 לנקסטר, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
27 באוגוסט 1869 (בגיל 88) לנקסטר, ארצות הברית |
מדינה | ארצות הברית |
מקום קבורה | בית קברות מקווה ישראל |
השכלה | מכללת פרנקלין ומרשל |
רבקה גרץ (באנגלית: Rebecca Gratz; 4 במרץ 1781 – 27 באוגוסט 1869) הייתה מחנכת ופילנתרופית יהודיה אמריקאית באמריקה של המאה ה-19. בת למשפחת גרץ[1], שהייתה משפחה יהודית בולטת בעיר פילדלפיה ובמדינת פנסילבניה, ומוצאה כנראה בשלזיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בלנקסטר, פנסילבניה. השביעית משנים עשר ילדיהם של מרים סיימון ומיכאל גרץ. הסב, ג'וזף סיימון היה סוחר יהודי בולט בלנקסטר, וחתנו מיכאל, היגר לארצות הברית מלנגנדורף (אנ') שבשלזיה. מרים ומיכאל, שהיה צאצא לשושלת ארוכה של רבנים, היו יהודים שומרי מצוות וחברים פעילים בבית הכנסת הראשון בפילדלפיה "קהל קדוש מקוה ישראל".
מגיל צעיר מאד, בראשית שנות ה-20 לחייה, פצחה רבקה בקריירה פעלתנית נשית, שכללה הקמת אגודות לסיוע לנשים וילדים שמשפחותיהן נפגעו כלכלית במלחמת העצמאות של ארצות הברית, מוסדות ליתומים ואגודות עזר לאלמנות.
אגדה מקובלת, אך לא מבוססת, קובעת כי רבקה שימשה מודל ל'רבקה' גיבורת הרומן "אייבנהו" של וולטר סקוט שהיה הרומן האנגלי הראשון שהציג דמות יהודיה באור חיובי. סביב הטענה הזו התפתחה מחלוקת, אך יש בה כדי להבין את דמותה ומעמדה של רבקה גרץ בתרבות המקומית.
רבקה גרץ הייתה יהודיה אורתודוקסית וראתה בשדה הפעילות הסוציאלי-יהודי, תרופה כנגד היהדות הרפורמית שבה ראתה, בעקבות מקרי נישואי תערובת במשפחתה, סוס טרויאני המוביל להתבוללות[2].
רבקה גרץ נפטרה בפילדלפיה, פנסילבניה, ונקברה בבית הקברות היהודי "מקוה ישראל" במרכז העיר. אחיה היימן הקים ומימן לזכרה את קולג' גרץ (אנ'), מכללת מורים בפילדלפיה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיימון שאמה, הסיפור של היהודים: II: להשתייך. 1492–1900, תרגם: אביעד שטיר, ספרי עליית הגג, 2021, עמ' 590–591 ו-593.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "רבקה גרץ", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- רבקה גרץ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- רבקה גרץ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על המשפחה ראו: ג'וזף ג'ייקובס ואחרים, "גרץ", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
- ^ שאמה, הסיפור (להלן 'לקריאה נוספת'), עמ' 590.