רבקה גלנץ
 | |
| לידה |
1915 קונין (Konin), פולין |
|---|---|
| פטירה | 25 ביוני 1943 (בגיל 28 בערך) |
  | |
רבקה גלנץ (באנגלית: Rivka Glantz. בפולנית: Rebecca Glanz; קונין, 1915 - 25 ביוני 1943) הייתה ממנהיגות המחתרת בצ'נסטוחובה, חברה פעילה בתנועת "פרייהייט". תחילה הייתה בהכשרה חלוצית בעיר פלוצק בפולין, בפלוגה קטנה שלחמה קשה על קיומה, אחרי כן בקיבוץ בורוכוב, בלודז'.
גלנץ השתתפה בסוף 1935 בסמינר הגלילי של החלוץ על־יד לודז'. הייתה בין אלה שהלכו לפלוגת גדיניה. שם גם נשארה בימים שלאחר פרוץ המלחמה בספטמבר 1939, עד שנקראה על ידי התנועה לבוא לורשה. בשנת 1941 נשלחה על ידי התנועה להקים נקודת הכשרה בצ`נסטוחובה ושם הפכה לדמות הדומיננטית במחתרת ואחת ממנהיגיה. גלנץ דגלה בשיטת המאבק המזוין נגד הגרמנים ולקחה חלק פעיל בהכנות לקראת יום המבחן.[1]
מעורבותה במלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בשנת 1915 בקונין, הייתה פעילה בתנועת "פרנהייט" עוד מילדותה. עברה מספר הכשרות, תחילה בפלוצ'ק בפלוגה קטנה שנלחמה קשה על קיומה, לאחר מכן בלודז' בקיבוץ בגרוכוב. בסוף שנת 1935 השתתפה בסמינר הגלילי של החלוץ על ידי לודז'.[2]
עם החלטה של פיתוח הכשרה ימית גלנץ הייתה בין אלה שהלכו לפלוגת גדיניה שבה הכינו אנשים להתיישבות בארץ ישראל על סמך הבסיס האידאולוגי הציוני-הסוציאליסטי. גלנץ הייתה מבין הראשונים שעברו את ההכשרה. גדיניא בעת המלחמה הייתה בחזית האש הראשונה, ולכן כולם חוץ מגלנץ ועוד שלושה אנשים ברחו. כאשר המקום וכל רכוש הקיבוץ נשדד עם כניסת הנאצים חזרה גלנץ ללודז' והחלה את קשריה עם מרכז התנועה בוורשה. שם מטילים עליה את תפקיד הקשרית.[2]
בעת שהיהודים נכנסו לגטאות, ולא היה ניתן לצאת מהם אבלי להיות נידון למוות, גלנץ נסעה לערים ועיירות כדי לארגן את הנוער אותו היא עוררה לפעולה. גלנץ ידעה להיחלץ ממצבים מסוכנים, מהתנפלויות פתאומיות של הגרמנים, מביקורות בדרכים וכו'.[2]
גלנץ הגיעה לצ'נסטוחובה בשנת 1941 במטרה לארגן, להכשיר ולהדריך את הקיבוץ, וצלחה אתגרים שאחרים לפנייה לא צלחו ובכך רכשה את כבודם של המוסדות היהודיים.
לאחר הגירוש הגדול מגטו צ'נסטוחובה בשנת 1942 גלנץ החלה בהקמת הארגון הלוחם. היא הייתה הרוח החיה של הארגון. היא עשתה רבות למען הקמת הארגון, נסעה להמון ערים אחרות כמו ורשה או לזגלמביה, על מנת לפתח קשרים עם ארגוני לוחמים נוספים ולבנות בסיס ועזרה נוספת לארגון הלוחם שרק עכשיו קם על רגליו. גלנץ הביאה איתה נשק וחילקה חוברות מחתרתיות, על מנת להגביר את ההכרה בארגון. בוויכוח על דרכי הלחימה ועל פעולות הארגון גלנץ צידדה בריכוז כל הלוחמים בתוך הגטו ללחימה עם נשק ביד עד הסוף. היא הייתה גאה על כל המוכנות והדריכות לקרב. בכל מקום נראתה גלנץ בעלת השיער הבלונדיני והפנים המחייכות לבושת מעיל עור קצר, מעודדת ומעוררת רצון ומרץ אצל החברים, אשר ראו בה דוגמה והלכו אחריה.[2]
ביום של חיסול הגטו נמצאה גלנץ בבונקר המרכזי יחד עם מרק פולמן, השליח מוורשה. בעודם כל הלוחמים בעמדות, בכוננות גבוהה, נערך בבונקר מפקד ומרק דיווח על הקרבות, על חיסול גטו ורשה, על הלוחמים שנפלו ואלה אשר נותרו וממשיכים להיאבק.
אחרי שבוטלה הכוננות וכל הלוחמים, פרט לשניים, עזבו את הבונקר, התנפלו הגרמנים על הגטו והרסו אותו לחלוטין. גלנץ יצאה דרך מנהרה אשר לא התגלתה עדיין ועברה ביחד עם מרק ועוד חברים דרך התעלה לצד השני. הם הצליחו להגיע לבית עזוב ולהסתתר שם, אך, כעבור זמן קצר הם התגלו על ידי הגרמנים ובמקום התפתח קרב. מרק הטיל רימון והצליח להימלט. גלנץ ירתה מהאקדח הקטן שלה עד הכדור האחרון ונורתה על סף הגטו. חייל גרמני אחד נהרג וכמה מהם נפצעו במהלך הקרב. רבקה גלנץ נלחמה עד הסוף ונפלה על המשמר בגטו צ'נסטוחובה.[2]
בעבור גילויי הגבורה של הלוחמת גלנץ, העניקה לה ממשלת פולין את אות הגבורה "וירטוטי מיליטרי".[2]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברנר, ליבער, מרי והכחדה של גיטו צ'נסטוחובה. תל אביב : מפ"ט-עמל, 1998.
- ספר צ'נסטוחוב, כרך 2 .ירושלים : אנציקלופדיה של גלויות, 1968.
- יצחק, צוקרמן, יציאת פולין: על "הבריחה" ועל שיקום התנועה החלוצית, 1988.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התנגדות יהודי צ'נסטוחובה
- מארק - מוטל פולמן, חבר תנועת "דרור" ו"הארגון היהודי הלוחם" בגטו ורשה.
- המכון הבין-לאומי לחקר השואה-יד ושם
- תיעוד הגטו שחרב בצ'נסטוחובה, כשהאימה הייתה עדיין באוויר