רב
רב הוא שם תואר שבעיקרו תיאר דמות כתלמיד חכם או פוסק הלכה אולם בהמשך התואר מופנה גם לצדיק או לסמכות הרוחנית בבית כנסת או במוסדות דתיים. לעיתים גם עסקן בענייני קודש נקרא רב ויש המשתמשים בו כתואר כבוד לאיש בעל סמכות רוחנית ותורנית ביהדות.
במסורות הדתיות תפקדו הרבנים כאחראים על השיפוט וכאליטה האינטלקטואלית בקהילה היהודית. בתקופה המודרנית הוגדר תפקידם מחדש בעיקר לתחום הדת[דרוש מקור]. בקבוצות חרדיות ממשיכים רבנים להחזיק בסמכויות רבות ולעיתים אף יותר משהיו להם בעבר.
שימוש בתואר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תארים רבניים
בתקופת חז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]המילה "רב" לקוחה מארמית ומשמעותה "גדול" כלומר גדול בתורה.
התואר "רבי" ניתן בתחילה אך ורק לתנאים אשר נסמכו איש מפי איש החל ממשה רבנו (למשל רבי מאיר). תנא אשר לא קיבל סמיכה אבל היה בכל זאת תלמיד חכם קראו לו בשם אביו (למשל בן עזאי ובן זומא). לראש הסנהדרין, ובעצם לשושלת בית הלל, קראו "רבן" ("רבינו" בתרגום מילולי מארמית). ישנם תנאים שאינם מוזכרים עם תואר שכזה, כגון הלל ושמאי, ועליהם נאמר "גדול מרבן – שמו".[1] לאחר חתימת המשנה והעברת המרכז התורני מארץ ישראל לבבל, נקראו הסמוכים בבבל בתואר "רב" בלבד, כאשר אמוראי ארץ ישראל המשיכו להיקרא "רבי".
בקהילה היהודית האירופאית, מסוף תקופת הראשונים ואילך, הרבנים היו שכירי הקהילה, מונו ומומנו על ידי הפרנסים ותפקידם לכוון את בני הקהילה לחיות על פי ההלכה. הספרדים ועדות המזרח כינו את מנהיגיהם בתואר "חכם" (בעיקר בשל כך ש"רב" בערבית פירושו 'אל'), אך כיום גם הספרדים מכנים בשם "רב".
בתקופת הגאונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת הגאונים כינו תלמיד חכם היודע על בוריו סדר אחד בש"ס - חכם, כמה סדרים - רב, ואת הש"ס כולו - גאון (בגימטריא 60 מסכתות).
תואר כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]למונח רב שימוש נוסף כשם תואר, והוא משמש כצירוף כבוד בחברה הדתית. על פי מאמר חז"ל – מלכתחילה הוא נועד לציין דרגה משנית בסולם דרגות הכבוד, אולם כיום משמעותו שונה והוא מציין מחד גיסא אדם שהוסמך לרבנות או שעוסק בתחום ההלכה היהודית, ומאידך גיסא הוא משמש ככינוי כבוד לאדם הפועל בתחומי היהדות, כהוראת תורה והפצת יהדות או אף עקב עשייה ציבורית גרידא.
יש הנוהגים להוסיף את התחילית "רב" (ובכתב בקצרה ר' – קיצור זה נהגה בשפה העברית: רֶבִּי/רַבִּי, ובשפת היידיש: רֶבּ) ככינוי כבוד שגרתי ליהודי, גם כאשר אינו מוסמך כרב. בבתי כנסת בהם עדיין שומרים על מנהגי אשכנז, נהוג להעלות כל אדם לתורה עם כינוי זה, ובבתי הכנסת הספרדיים בעיקר מצפון אפריקה נהוג להעלות כל אדם לתורה עם הכינוי רִיבִּי. בכינוי זה כונו כל היהודים אשר היו תלמידיהם של הרבנים, (כבר לפני 700 שנה) בניגוד להולכים אחרי הקראים כפי שהסביר זאת הרשב"ץ בפירושו לפרקי אבות. במגזר החרדי מקובל לכנות בתואר "הרב" גם אישים מכובדים שאינם רבנים, כגון חברי הכנסת החרדים.
רבנות בדורות האחרונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח רבי או רבי חסידי משמש כיום לזיהוי אדמו"ר או ראש חצר חסידית שאינו בהכרח רב פוסק הלכה. ביידיש השם נכתב רעבע ונהגה רֶבֶּה. לצורך פסיקת הלכה יש בחלק מן החסידויות ובקהילות אחרות רב שזה תפקידו, ולעיתים מכונה מו"ץ (מורה צדק).
בקהילות החסידיות, אשת הרב, הרבנית (ה"רבעצען"), מהווה דמות מרכזית המעורבת בחיי הקהילה ומהווה מנהיגת הנשים.
באנגלית, מכונים הרבנים האורתודכסים Rabbi. אולם כאשר מונח זה מתורגם לעברית בצורת "ראביי", הוא משמש בארצות הברית את האורתודכסים בהתייחסות לרבנים (והרבות או הרבניות) הרפורמיים והקונסרבטיביים.[2] לעיתים, לתוספת חיזוק, התואר ראביי מושם במירכאות.[3] התואר 'ראביי' הפך בעיני רפורמים לתואר גנאי שמייצג עמדה שפוסלת את היהדות הלא-אורתודוקסית. הרבנים והרבות מקבוצות אלו חותמים את תוארם כ'רב' או 'רבה' (בהתאם למגדר).
מהות תפקידו של הרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום המונח "רב" לרוב מתייחס לתפקידים הבאים:
- מנהיג רוחני של קהילה יהודית.
- מורה במוסד תלמודי כמו ישיבה או כולל (לא כל מי שמלמד תורה נחשב רב).
- פוסק הלכה (אצל חלק מהספרדים ועדות המזרח, הפוסק נקרא בתואר "חכם").
מקובל כי על פוסקי הלכה לקבל סמיכה לרבנות או לעשות שימוש חכמים. חלקם, בפרט בציבור הדתי לאומי והספרדי בישראל, מחזיקים בסמיכה לרב עיר או רב שכונה לאחר שעברו את מבחני הרבנות הראשית הנצרכים עבור תפקידים אלה.
פוסק הלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – פוסק
רב המשמש כפוסק הלכה, עליו לעבור מסלול של לימוד ומבחנים כדי להיסמך לתפקיד זה. יהודים רבים שהוסמכו כרבנים אינם עוסקים ברבנות בפועל. במוסד הרבנות הראשית לישראל, התואר רב הראשון שניתן מעיד על לימוד וכבוד, ומעיד טכנית רק על הגעה לרמת לימוד גבוהה, ולא בהכרח על עבודה או התפקיד שאותו מבצע האדם. התואר מתייחס לרמת הידע, ואין אדם יכול לכהן בתפקיד אלא אם כן נבחן ונמצא מתאים לכך ("נסמך לרבנות").
בהסמכה לרבנות קיימות שתי דרגות: "יורה יורה" (מו"ץ – מורה צדק) – תעודה אותה מקבל מי שנבחן על הלכות שבת, נידה, אבלות, איסור והיתר, מקוואות ומעט הלכות נישואין. ו"ידין ידין" (דיין) – תעודה אותה מקבל מי שהשלים את הלימודים בהלכות הנוגעות לדיני ממונות (בעיקר חלק חושן משפט – חו"מ). קיימים הבדלים בין המוסדות המסמיכים לרבנות באשר לקביעת החומר המדויק הנדרש לשם ההסמכה לרבנות. בנוסף לשתי דרגות אלו קיימת דרגת הסמכה נוספת של רב עיר – תעודה אותה מקבל מי שהשלים את הלימודים בהלכות הנוגעות ל"אורח חיים" ו"יורה דעה".
באופן רשמי סמיכה ברבנות הראשית לישראל תלויה בשלוש שנות לימוד בישיבה אחרי גיל שמונה עשרה, אם כי ייתכנו יוצאים מהכלל, המלצת רב מוכר (לרוב הרב המכין את התלמיד למבחני ההסמכה) ובחינות הסמכה.
סמכויות רב פוסק הלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסיקת הלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רב שהוסמך קיבל את הסמכתו על ידי לימוד חומר תאורטי רב, מורכב ומרובה פרטים בנושאים הלכתיים שונים. בהתאם לרמת הלימוד (בנושאי הלכה שונים דרוש גם ניסיון מעשי בהוראת הלכה ולא רק לימוד תאורטי) יכול הרב להודיע לשואלים אותו מה ההלכה במקרה מסוים. עם זאת רק רב פוסק מוסמך להכריע בהלכה שאינה כתובה כהלכה פסוקה אלא כהכרעה על פי כללי ההלכה.
עריכת חופה וקידושין, וגירושין
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שלפי ההלכה נוכחות רב בחופה אינה הכרחית, לפי תקנה קדומה נדרשת נוכחות של רב מסדר קידושין, על מנת למנוע בעיות הלכתיות (נישואין שאין להם תוקף או אסורים על פי ההלכה).[4] בדומה לכך, גם הליך הגירושין (באמצעות גט מהגבר לאישה, שאף הוא מעשה פרטי) מבוצע בפיקוחו של רב.
בהתאם לפקודת הנישואין והגירושין (רישום), 1919, מסדירה מדינת ישראל את הליכי רישום הנישואין והגירושין במרשם האוכלוסין באמצעות פקיד מנהלי שנקרא רושם נישואין וגירושין. הפקודה קובעת כי לפי דיני ישראל הרשות הרושמת תהיה הרב. הסמכות למנות רבנים כרושמי נישואין וגירושין בהתאם לפקודה נתונה בידי ראש הממשלה.
תיקון מספר 1 לחוק הרבנות הראשית לישראל, מסמיך גם את מועצת הרבנות הראשית למנות רושמי נישואין ליהודים,[5] בנוסף לסמכות המצויה בידי ראש הממשלה לגבי כל תושבי המדינה.
רב עיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעולתם של רבני ערים בישראל מוסדרת בחוקים אחדים.
בהתאם לחוק הרבנות הראשית לישראל, הסמכות למתן כשירות לכהן כרב עיר נתונה למועצת הרבנות הראשית לישראל.
בחירת רב עיר מוסדרת בתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר), תשס״ז–2007.[6]
בהתאם לחוק שירותי הדת היהודיים, שר המשפטים רשאי להעמיד רב עיר לדין משמעתי על יסוד אחד מאלה:
- הרב נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו;
- הרב התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של רב בישראל;
- הרב הורשע בעבירה שבנסיבות העניין יש בה משום קלון.
חוק זה קובע גם כי "רב עיר לא יקבל כל תמורה או טובת הנאה אחרת לבד ממשכורתו בעד טקסי נישואין שערך."
נכון לספטמבר 2017 כיהנו בישראל 95 רבני ערים. יחד עם ראש המועצה הדתית, אחראי רב עיר על אספקת שירותי דת ביישוב ועל טיפול בענייני הלכה, ובפרט רישום נישואין ומתן תעודות כשרות.[7]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם–1980, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט- סמיכה וסמכות, מאמר באתר "דעת"
- פרחי שושנים, ארגון המסייע לקבלת תעודת סמיכה מהרבנות הראשית לישראל
- לקראת שליחות, הכשרה, השׂמה וטיפוח של רבנות ומנהיגות בקהילה הישראלית
רבנים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על פי התוספתא עדויות פ"ג ה"ד
- ^ למשל, אגרות משה, חלק ז', סימן יג, הפרדס, מרחשוון, תשל"א, עמוד 3; הפרדס, ניסן תשל"ג, עמוד 3
- ^ שערי עזרא, חלק ב', ירושלים תשנ"ג, עמוד ריח
- ^ "הלכות החתונה ומנהגיה", מאת הרב אליעזר מלמד
- ^ על-פי סעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם–1980, הקובע כי בסמכות מועצת הרבנות הראשית "מתן כשירות לרב לכהן כרב רושם נישואין ומינוי רושמי נישואין מבין הרבנים שקיבלו כשירות".
- ^ תקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר), תשס״ז–2007, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
- ^ היעדרויות לא מדווחות של רבני ערים לצורכי נסיעות לחו"ל וליקויים נוספים בהתנהלותם האישית, באתר מבקר המדינה, 8 במאי 2018
| חיי הקהילה היהודית | ||
|---|---|---|
| תפקידים על-קהילתיים | חכם באשי • שד"ר • אדמו"ר • גדול הדור • רב ראשי | 
|
| תפקידים מקומיים | מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • סופר סת"ם • בלנית • משגיח • משגיח כשרות | |
| מוסדות | תלמוד תורה • ישיבה • ישיבה קטנה • ישיבה גדולה • כולל אברכים • מקווה • בית כנסת • בית מדרש • חברה קדישא | |
| דברים שבקדושה | מניין • היכל/ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש • רשימת תפילות וברכות | |
| ניהול חיי הקהילה | בית דין • תקנות הקהילה • פדיון שבויים • כתב מגידות | |
| תפקידים היסטוריים | אב הכנסת | |
