רביעיות מיתרים אופוס 76 של היידן

רביעיות המיתרים אופוס 76 של יוזף היידן הולחנו בין השנים 1797-1796. הן הוזמנו על ידי הרוזן יוזף ארדדי (Joseph Erdödy) והוקדשו לו. סט זה, הכולל 6 רביעיות, הוא אחד הסטים האחרונים של רביעיות שהלחין היידן. בזמן הלחנתן, היה היידן מועסק שוב בחצר אסטרהאזי, אצל הנסיך ניקולאוס השני. באותו הזמן הלחין היידן גם את המיסה השנתית, שהוקדשה לנסיכה מריה הרמנגילד אסטרהאזי, ואת אורטוריית "הבריאה".

למרות שרביעיות אלו הושלמו כבר ב-1797, כמתועד מפי שומעיהן הראשונים בביצועים מוקדמים, הן לא פורסמו עד 1799. ההתכתבויות בין היידן למו"ל שלו בווינה מלמדות כי היה בלבול בנוגע לפרסום המהדורה הראשונה. היידן הבטיח לבית ההוצאה בלונדון זכות פרסום ראשונה, אך חוסר התקשרות עם החברה גרם להיידן לדאוג כי בית ההוצאה בווינה עשוי בטעות לפרסם קודם את הסט, ובכך לגרום להיידן אובדן כספי רב מלונדון.

אופוס זה הוא אחד מיצירותיו החשובות והשאפתניות ביותר של היידן. באופן כללי ניתן לומר, כי הרביעיות של היידן, הן, לרוב, נועזות מיצירותיו התזמורתיות, הן מבחינת ההרמוניה, הצורה, שנעשית מורכבת ועם זאת חופשית יותר, התחכום וה"עומק" המוזיקליים, ומידת ההבעה האישית, ההולכת וגדלה. סט רביעיות זה הולך ומתרחק מצורת הסונטה המקובלת, בהדגישו את ההמשכיות התמטית, האחדות ויצירת רצף של מוטיבים העוברים מכלי אחד לאחר.

אופוס 76 מס' 1

הרביעייה הראשונה בסול מז'ור, ממוספרת לעיתים כמס' 60, 40, או, לפי המספור המקובל של הובוקן כמס' 73 Hob: III\73

1. אלגרו קון ספיריטו

2. אדג'יו סוסטנוטו

3. מינואט - פרסטו

4. אלגרו מה נון טרופו

על אף היותה בסולם סול מז'ור, הרביעייה סובבת לעיתים קרובות סביב הסולם סול מינור. פרקה הראשון הוא בצורת סונטה סטנדרטית, המתחילה לאחר הקדמה קצרה בת שתי תיבות. הפרק השני בדו מז'ור כתוב אף הוא בצורת סונטה. הפרק השלישי הוא מינואט סטנדרטי אשר חוזר לסול מז'ור. הפרק הרביעי פותח במפתיע בסול מינור, אך ממשיך בסול מז'ור וגם הוא בצורת סונטה.

אופוס 76 מס' 2

הרביעייה השנייה ברה מינור ידועה בכינוי "רביעיית הקווינטות", אשר ניתן לה משום הקווינטות הזכות היורדות אשר נמצאות בתחילת הפרק הראשון.

1. אלגרו

2. אנדנטה או פיו טוסטו אלגרטו

3. מינואט - אלגרו מה נון טרופו

4. ויואצ'ה אסאי

פרקה הראשון של הרביעייה בנוי בצורת סונטה. הפרק השני עובר למז'ור הרלטיווי (רה מז'ור) ובנוי בצורת נושא ווריאציות. המינואט חוזר לרה מינור, כאשר הטריו הוא ברה מז'ור. מינואט זה מכונה לפעמים "מינואט המכשפות". הוא בנוי כקאנון בשני קולות, בו הכינורות הראשונים מנגנים את הנושא באוקטבה, ואחריהם נכנסים (בכניסה זהה) בהפרש של תיבה אחת הויולה והצ'לו, גם כן באוקטבה. היידן הלחין מינואט דומה הפותח בקנון דו קולי, בסימפוניה מס' 44 המכונה "האבל". הפרק האחרון של הרביעייה בנוי כרונדו סונטה הפותח ברה מינור, ומסיים בסולם רה מז'ור.

אופוס 76 מס' 3

הרביעייה השלישית בדו מז'ור היא מן הרביעיות המפורסמות יותר של היידן, ונושאת את הכינוי "רביעיית הקיסר". הכינוי של הרביעייה מגיע מפרקהּ השני, שהוא סט של וריאציות על "המנון הקיסר" שכתב היידן בעצמו לכבוד פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

1. אלגרו

2. פוקו אדג'יו: קנטבילה

3. מינואט - אלגרו

4. פינאלה. פרסטו

הפרק הראשון של הרביעייה בנוי כצורת סונטה.

הפרק השני, כאמור, הוא בצורת נושא וריאציות, כאשר הסולם משתנה לסול מז'ור, אותו סולם מקורי של ההמנון. לאחר הופעת הנושא, מופיעות כמקובל, הווריאציות, בפרק זה ארבע במספר. בכל אחת מן הווריאציות מנגן כלי משתנה אחד את הנושא, כאשר הווריאנטים בעצם מופיעים בכלים האחרים. הווריאציה הראשונה היא דואט של שני הכינורות, ואת הנושא מנגן הכינור השני. הכינור הראשון מנגן נושא נגדי בחלקי 16, ובין שני הקווים נוצרים דיסוננסים וקטעים מתוחים רבים. שאר הווריאציות כתובות לכל ארבעת הקשתנים, כאשר את הנושא מנגנים הצ'לו, הוויולה והכינור הראשון לפי סדר זה. הווריאציות הולכות ונעשות דחוסות יותר ויותר מבחינה הרמונית ופוליפונית. ניתן להבחין שהווריאציה האחרונה נפתחת כבר במי מינור ואין בה בסיס טונאלי יציב, והיא למעשה שיא מבחינה אקספרסיבית. לאחריה מופיעה קודה קצרה החוזרת לסול מז'ור ומסיימת את הפרק.

המינואט, כתוב בדו מז'ור ובלה מינור, והפרק האחרון גם הוא בדו מז'ור ובצורת סונטה.

אנקדוטה

בזמן השלטון הצבאי של בעלות הברית בגרמניה ובאוסטריה אחרי מלחמת העולם השנייה, נאסר המנון גרמניה, שנשא אופי לאומני, להשמעה בציבור. כתוצאה מכך, קרה שלא פעם נגינת הפרק השני של הרביעייה הופרעה על ידי חיילי בעלות הברית אשר חשבו בטעות כי היצירה המנוגנת היא המנון גרמניה.

אופוס 76 מס' 4

הרביעייה הרביעית בסט, בסולם סי במול מז'ור, ידועה יותר בכינויהּ "הזריחה", הודות לנושא הפותח אותה, אשר העלה כנראה אסוציאציה של זריחה.

1. אלגרו קון ספיריטו

2. אדג'יו

3. מינואט - אלגרו

4. פינאלה. אלגרו מה נון טרופו

פתיחת הפרק הראשון סותרת לכאורה את סימן הטמפו של הפרק; הכינור השני, הויולה והצ'לו מחזיקים את אקורד הטוניקה כשמעליהם מנגן הכינור הראשון את מוטיב "הזריחה" הפסטורלי והמתון. הנושא מופיע שוב באותו תזמור אך על אקורד הדומיננט-ספטאקורד. בתיבה 22 מתחיל למעשה החלק הנמרץ, כפי שהוא בא לידי ביטוי בהוראת הטמפו. מוטיב הזריחה עובר לאחר מכן בין הכלים השונים, ו"מואר" באופנים שונים בפיתוח של הפרק.

אופוס 76 מס' 5

הרביעייה החמישית ברה מז'ור, מכונה לעיתים "לארגו", משום שפרקה השני הנושא כותרת זו, מתבלט באורכו ובאופיו.

1. אלגרטו

2. לארגו: קנטבילה א מסטו (שירתי ועצוב)

3. מינואט: אלגרו

פינאלה. פרסטו

הפרק הראשון ברביעייה זו אינו בצורת סונטה, אלא בנוי כשילוב של צורת וריאציות וצורה תלת חלקית. הפרק השני עובר לסולם מרוחק יחסית, פה דיאז מז'ור ובנוי בצורת סונטה. פרק המינואט הוא לסירוגין ברה מז'ור וברה מינור, והפרק האחרון כתוב בצורת סונטה עם קיטועים רבים.

אופוס 76 מס' 6

הרביעייה האחרונה בסט במי במול מז'ור היא מבחינות רבות רביעייה יוצאת דופן.

1. אלגרטו - אלגרו

2. פנטזיה. אדג'יו

3. מינואט: פרסטו

4. פינאלה. אלגרו ספיריטואוזו

הפרק הראשון בנוי בצורת וריאציות, כאשר הנושא מכיל מוטיב הרמוני חריג הכולל אקורד גרמני. לאחר שינוי סימן הטמפו מופיעה פוגטה קצרה המבוססת על הנושא וקודה. הפרק שני הכתוב אופן חריג כפנטזיה, אלמנט המתייחס הן למבנה והן לטונאליות. סולם התחלת הפרק הוא סי מז'ור (ללא סימני היתק במפתח). חלקו הראשון של הפרק בנוי מהופעות של הנושא בסולמות שונים, כמו מי מז'ור, סי במול מז'ור, סי במול מינור, עם מוטיב מעברי של הצ'לו ביניהם. לקראת סופו של הפרק מופיע חלק בעל אופי פוליפוני, והסולם מתקבע על סי מז'ור. בסוף חלק זה מופיעה גם קודה. הפרק השלישי בנוי כמינואט הדומה למינואטים בארוקיים, כלומר, במקום הטריו השכיח מופיע מינואט שני "אלטרנטיבי" (Alternativo) אשר מורכב מרצף של סולמות עולים ויורדים. הפינאלה בשלושה רבעים הוא הפרק היחיד הרביעייה הבנוי בצורת הסונטה הסטנדרטית.