לדלג לתוכן

רבאט אל-בציר

רבאט אל-בציר
"בשם אללה הרחמן והרחום. זה אשר הקדיש האמיר עלא א-דין אידע'דה אלרכני, הקדיש כל אשר בפנים השער הזה, הכפות והחצר, לעניים הבאים לביקור בירושלים האצילה, והקדישה לנצח בשנת שש וששים ושש מאות". הכתובת על שער רבאט אל-בציר[1]
"בשם אללה הרחמן והרחום. זה אשר הקדיש האמיר עלא א-דין אידע'דה אלרכני, הקדיש כל אשר בפנים השער הזה, הכפות והחצר, לעניים הבאים לביקור בירושלים האצילה, והקדישה לנצח בשנת שש וששים ושש מאות". הכתובת על שער רבאט אל-בציר[1]
מידע כללי
סוג בניין, מאוזוליאום, מסגד עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1267
תאריך פתיחה רשמי 1267 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′45″N 35°14′02″E / 31.77916°N 35.23383°E / 31.77916; 35.23383
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבאט אל-בציר (אכסניית הסגי-נהור; בשמה המלא: רבאט עלאא' א-דין אל-בציר) הוא מבנה גדול ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. המבנה הוקם בידי עלאא' א-דין אידע'די, שכונה גם 'אל-בציר' (סגי-נהור, רואה היטב) בשל היותו עיוור, וכונה על שמו. עלאא' א-דין קבור במקום.

המבנה ממוקם ממערב להר הבית, בסמוך לשער המשגיח, בקצה הצפוני של רחוב עלאא' א-דין (מס. 17). עלאא' א-דין, שהיה "המשגיח על ההקדשים" בראשית התקופה הממלוכית (בין השנים 1260 ל-1284), הקים את המבנה כאכסניה לעולי רגל מוסלמים ב-1267, וההכנסות מהשכרת החדרים בו נועדו לשמש לכלכלת הסופים בירושלים. בשלב כלשהו הפכה האכסניה למקום משכנם של הסופים עצמם.

בתקופה העות'מאנית הפך המקום לבית כלא, ונקרא מאז גם: רבאט אל-חבס (אכסניית החבושים, האסורים). שערי וסורגי הברזל נשארו בחלק מהחדרים במבנה גם במאה ה-21.

מאז תקופת המנדט שוכנו במבנה תושבים מן המיעוט האפריקני-מוסלמי בירושלים, ולפי מדריך ישראל החדש מתגוררים בני מיעוט זה במקום עד היום.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבאט אל-בציר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לפי תרגומו של זאב וילנאי, ירושלים, ב, עמ' 124–125.