רבאט אל-בציר
![]() | |
"בשם אללה הרחמן והרחום. זה אשר הקדיש האמיר עלא א-דין אידע'דה אלרכני, הקדיש כל אשר בפנים השער הזה, הכפות והחצר, לעניים הבאים לביקור בירושלים האצילה, והקדישה לנצח בשנת שש וששים ושש מאות". הכתובת על שער רבאט אל-בציר[1] | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג |
בניין, מאוזוליאום, מסגד ![]() |
מיקום |
ירושלים ![]() |
מדינה |
ישראל ![]() |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1267 |
תאריך פתיחה רשמי |
1267 ![]() |
קואורדינטות | 31°46′45″N 35°14′02″E / 31.77916°N 35.23383°E |
![]() ![]() |
רבאט אל-בציר (אכסניית הסגי-נהור; בשמה המלא: רבאט עלאא' א-דין אל-בציר) הוא מבנה גדול ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. המבנה הוקם בידי עלאא' א-דין אידע'די, שכונה גם 'אל-בציר' (סגי-נהור, רואה היטב) בשל היותו עיוור, וכונה על שמו. עלאא' א-דין קבור במקום.
המבנה ממוקם ממערב להר הבית, בסמוך לשער המשגיח, בקצה הצפוני של רחוב עלאא' א-דין (מס. 17). עלאא' א-דין, שהיה "המשגיח על ההקדשים" בראשית התקופה הממלוכית (בין השנים 1260 ל-1284), הקים את המבנה כאכסניה לעולי רגל מוסלמים ב-1267, וההכנסות מהשכרת החדרים בו נועדו לשמש לכלכלת הסופים בירושלים. בשלב כלשהו הפכה האכסניה למקום משכנם של הסופים עצמם.
בתקופה העות'מאנית הפך המקום לבית כלא, ונקרא מאז גם: רבאט אל-חבס (אכסניית החבושים, האסורים). שערי וסורגי הברזל נשארו בחלק מהחדרים במבנה גם במאה ה-21.
מאז תקופת המנדט שוכנו במבנה תושבים מן המיעוט האפריקני-מוסלמי בירושלים, ולפי מדריך ישראל החדש מתגוררים בני מיעוט זה במקום עד היום.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלונה ורדי (עורכת), מדריך ישראל החדש, כרך 12: ירושלים, עמ' 287.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לפי תרגומו של זאב וילנאי, ירושלים, ב, עמ' 124–125.