ראמן
 | |
| ראמן בסגנון טוקיו שמאופיין במרק עשוי ציר עוף וסויה. | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג | מרק אטריות |
| על שם | לָה מיאָן |
| מטבח | המטבח היפני |
| מוצא |
יפן  |
| אופן הגשה |
חם |
| מרכיבים עיקריים |
אטריות, ציר |
  | |
ראמֶן (בקאטאקאנה: ラーメン, בקאנג'י: 拉麺, ברומאג'י: rāmen) היא מנת מרק אטריות יפנית. ישנן מספר גרסאות למאכל, אך משותף בכולן הן איטריות חיטה דקות, לרוב בציר עוף או חזיר, אם כי ישנן גרסאות עם ציר מרוכז דמוי רוטב (הנקראות לעיתים "ראמן קייצי") וגרסאות בציר טבעוני. מעל האטריות נהוג להוסיף מגוון תוספות, לפי סגנון המנה. בין התוספות ניתן למצוא חזיר בסגנון ברביקיו סיני (צ'אשו (אנ')), אצות, ביצה קשה למחצה, בצל ירוק, נבטי שעועית ועוד. לכל מחוז ביפן סגנון ראמן משלו: למשל, ראמן טוֹנְקוֹצוּ (tonkotsu) שמקורו במחוז קיושו וראמן מיסו של האי הוקאידו.
מכיוון שמקור המנה הוא סיני, מנות דומות מוגשות בארצות רבות שהושפעו מהתרבות הסינית, למשל קוריאה, שם נהוגה מנה דומה בשם ראמיון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור הראמן לא ידוע, חלק סבורים שהוא הובא ליפן מסין, בעוד חלק טוענים שהראמן הומצא ביפן בתחילת המאה ה-20. ישנן מספר השערות למקור המילה ראמן. אחת מהן היא שמקור המילה ראמן בצירוף הסיני- 拉麺 (לָה מיאָן), שמשמעותה "אטריות בעבודת יד". השערה נוספת היא כי מוצאה הוא בצירוף 老麺 (לאוֹ מיאָן), שמשמעותה "אטריות ישָנות". עוד השערה היא שמקורה בצירוף 鹵麺 (לוּמיאָָן), אטריות שבושלו ברוטב סמיך ומעומלן. ההשערה הרביעית למקור המילה היא 撈麵 (לאוֹ מיאָן), שמשמעותה לדלות והיא מתייחסת לשיטת הבישול של האטריות: טבילתן במים רותחים לפני שדולים אותן בסלסלה.
בסביבות שנת 1900, עגלות המגישות אוכל סיני בסגנון גואנגדונג ושאנגחאי הציעו מנת ראמן פשוטה, כמה תוספות בציר עצמות חזיר כמו גם ג'יאוזי. עם תחילת תקופת שווה, שהחלה בשנת 1926, הראמן הפך למנה פופולרית לארוחות מחוץ לבית.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הקמח שיובא מארצות הברית סחף את השוק היפני. כוחות מזוינים יפניים חזרו מסין וממזרח אסיה, ורבים מהם החלו להכיר את המטבח הסיני ולאחר מכן הקימו מסעדות סיניות ביפן. אכילת הראמן בתקופה הפופולרית שלו עדיין נחשבה למאורע מיוחד שהצריך אכילה מחוץ לבית.
בשנות ה-50 החלו לקרוא לאטריות הראמן "צ'וקה סובה" (中華そば, רומאג'י: chūka soba, מילולית: "אטריות סובה סיניות") או פשוט "ראמן", במקום שמם הקודם "שינה סובה" (支那そば, רומאג'י: shina soba) שמשמעותו דומה, מכיוון שהביטוי "שינה" ("סיני") החלה לשמש בהקשרים גזעניים.
בשנת 1958, אטריות ראמן יבשות להכנה מהירה הומצאו על ידי מומופוקו אנדו, המייסד ויושב ראש הטאויווני-יפני של חברת "מזון ניסין", המייצרת אטריות ראמן להכנה מהירה. משאל שערך הביא לתוצאה שבה רוב הציבור היפני כינה את אטריות הראמן להכנה מהירה כהמצאה היפנית הגדולה ביותר של המאה ה-20.
בתחילת שנות השמונים הראמן הפך לסמל תרבותי יפני ולמאכל הלאומי של יפן ונלמד מנקודות מבט רבות. במקביל, סוגי ראמן מגוונים ומקומיים יצאו לשווקים. מוזיאון הראמן נפתח ביוקוהמה בשנת 1994.
ראמן בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טאמפוֹפוֹ (1985)
תהליך ההכנה והאכילה של מרק הראמן שיחק תפקיד מרכזי בסרט היפני טמפוֹפוֹ, קומדיה על שני נהגי משאית העוזרים לאלמנה טמפופו עם דוכן הראמן הכושל שלה. הסרט תואר על ידי יוצרו ומבקרי קולנוע כ"מערבון הראמן הראשון", כמחווה לז'אנר מערבוני הספגטי.
- נערת הראמן (2009)
גם ראמן, וגם מוזאון הראמן ביוקוהמה מופיעים בקומדיה הרומנטית האמריקאית-יפנית ביכובה של בריטני מרפי, המשחקת אשה אמריקאית הנשארת לבד בטוקיו לאחד היפרדותה מבן זוגה.
בטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסדרה נארוטו וגיבורה הראשי קרויים על שם אחת התוספות הפופולריות לראמן באזור טוקיו, מאכל הנקרא נארוטומאקי (ביפנית: 鳴門巻き). בנוסף, ראמן בסגנון טוקיו עם נארוטומאקי הוא המאכל האהוב על הדמות הראשית בסדרה.
בסדרה "דרגון בול סופר" אחד המאכלים שוג'יטה נותן לוויס ובירוס לאכול אטריות ראמן יבשות להכנה מהירה (מעין "מנה חמה"). הוא אף מכנה אותה כ"האוכל הכי טוב בעולם".
מפלצת הספגטי המעופפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מפלצת הספגטי המעופפת
בדת הפסטפארי, דת פארודית הסוגדת למפלצת הספגטי המעופפת, נהוג להחליף את המילה אמן במילה ראמן, בגלל הדמיון במצלול ומשמעות המילה הקשורה באטריות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איריס ז'ורלט, ראמן, באתר ynet, 11 בספטמבר 2003
- מרק ראמן, באתר השולחן
- ראמן, באתר פתיתים בלוג אוכל
- דני אורבך, ציר הזמן – ההיסטוריה הסודית של מרק הראמֶן, באתר "דיומא", 07 בינואר 2021