ראה גלנאקי
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| לידה |
1947 (בת 78 בערך) הרקליון  |
|---|---|
| מדינה |
יוון |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת אתונה |
| שפות היצירה |
יוונית |
| בן או בת זוג |
Ilias Kouvelas (1979–?) |
  | |
רֵאָה גַלַנָאקִי (Ρέα Γαλανάκη, Rea Galanaki, נולדה ב-1947) היא סופרת יוונייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראה גלנאקי נולדה בשנת 1947 בהרקליון שבכרתים. לפני שהתמסרה לכתיבה ספרותית למדה היסטוריה וארכאולוגיה באוניברסיטת אתונה וחייתה תקופות ארוכות בעיר פָּטְרַס.
יצירותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שתי יצירות הביכורים שגַלַנָאקִי פרסמה היו ספרי השירה "שמח למרות הכול" (1975) ו"המחצבים" (1979).
לאחר מכן ראו אור שני ספרים מפרי עטה הנעים מבחינת סוגותיהם בין השירה לבין הסיפורת: "העוגה" (1980) ו"איפה חי הזאב" (1982). למן פרסום ספרים אלה ואילך נטשה גלנאקי כליל את השירה, ואם כי בסיפורת שכתבה ניכר קולמוס המשוררת עד עצם היום הזה, הרי למן אמצע שנות השמונים ואילך לא פרסמה שירים חדשים.
ספר הסיפורים הממוקד בהיסטוריה של כרתים, "סיפורים שמרכזם זהה" (1986), קדם בשלוש שנים לרומן הראשון שכתבה גַלַנָאקִי ושבו קנתה את תהילתה, "חיי איסמעיל פריק פשה" (1989), הספר היווני הראשון שנכלל ברשימת אונסק"ו ליצירות מופת בנות-זמננו.
מאוחר יותר פרסמה רֵאָה גַלַנָאקִי את הרומן "אחתום בשם לואי" (1993), את המסה "מלך או חייל?" (1997), את הרומנים "אֶלֵנִי או אף אחד" (1998), "מאה שנות מבוך" (2002) ו"מים שקטים חודרים" (2006) ואת קובץ הסיפורים "יד כמעט תכלת" (2004).
כמעט בזכות כל אחד מספריה הוענקו לה פרסים יוקרתיים, והיא נחשבת כיום בצדק לאחת הסופרות החשובות ביותר ביוון. הרומן "חיי איסמעיל פריק פשה" ראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2006 בתרגום רמי סערי, וקובץ הסיפורים "יד כמעט תכלת" ראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2022 בתרגום רמי סערי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רֵאָה גָלָנָאקִי, יד כמעט תכולה, הקדמה, סיפור והערה ביוגרפית מאת רמי סערי