קרקס קרחוני
קרקס קרחוני (בלעז: cirque מצרפתית: "קרקס" או גם corrie מגאלית סקוטית: קומקום) – הוא שקע גאולוגי, תחילתו של עמק שצורתו דמוית אמפיתיאטרון, שנוצר כנקודת המוצא של עמק קרחוני על ידי סחיפה. צורת האמפיתיאטרון הקעורה נוצרת בדרך-כלל במדרון של ההר, כאשר חלקו התחתון שטוח וחלקו העליון המעוגל – המקביל למושבים בקרקס המסודרים בחצי מעגל – הם מדרונות התלולים כמעט כצוק זקוף, שעליהם גולשים משלושה כיוונים קרח ודרדרת קרחונית המתלכדים בתחתית המדרון. קרקעית הקרקס הקרחוני מתעצבת כקערה. על אזור זה – שבו מתלכדים זרמי הקרח מכיוונים שונים יחד עם מטען הסלעים שהם נושאים עמם – מופעלים כוחות סחיפה חזקים במיוחד, הגורמים לשחיקת הסלע וליצירת שקע הנמוך מפתח היציאה של הקרקס הקרחוני ("הבמה") ומתחתית המדרונות הצדיים. אם הקרקס נחשף להפשרה עונתית הופכת קרקעית הקרקס הקרחוני לאגם קרחוני קטן[1] מאחורי המורנה והמשקעים הקרחוניים הסוכרים את פתח היציאה.
התהוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרקסים קרחוניים הם צורות נוף בהרים, הנוצרים עקב פעילות קרחונים. שטחם עד כקילומטר רבוע. קרקסים קרחונים מצויים גבוה על מדרונות ההרים בסמוך לקו המקפא,[2] ובדרך-כלל הם מוקפים בצוקים זקופים משלושה צדדים. הצוק הגבוה ביותר מכונה לעיתים קרובות "הקיר הראשי" (headwall). הצד הרביעי (פתח הקרקס הקרחוני) – שממנו זורם הקרחון אל מחוץ לקרקס הקרחוני – מכונה "שפה", "מפתן" או "משקוף". קרקסים קרחונים רבים מכילים אגמים קרחוניים הסכורים על ידי משקעים קרחוניים או על ידי מפתן הסלע של הקרקס. כאשר מצטבר מספיק שלג יכול הקרחון לזרום מהפתח, וליצור עמקים קרחוניים שאורכם יכול להגיע למספר קילומטרים.
קרקסים קרחונים נוצרים בתנאים מסוימים. בחצי הכדור הצפוני הם נוצרים על המדרונות הצפון-מזרחיים – שם הם מוגנים יחסית מחום השמש ומהרוחות. בתנאים אלו יכול השלג להיערם, ובשלב מסוים הופכת שכבת השלג לקרחון תחת משקלה העצמי. באזור מתחילים תהליכי בליה קרחוניים (באנגלית: nivation), שבהם חלל קטן במדרון גדל עקב בליה הקשורה לתהליכי קפיאה-הפשרה חוזרים ונשנים ולשחיקה עקב תנועת הקרחון. מעגל הקפיאה-הפשרה גורם לבליה של הסלעים, ועקב כך הם מתפרקים – תופעה הגורמת למפולת של שלגים וסלעים המגדילים בכך את הקרחון. בסופו-של-דבר החלל גדל ומאפשר לשחיקה הקרחונית להתגבר. דרדרת הסלעים בתחתית הקרחון יכולה לשחוק את הקרקעית, והיא פועלת כנייר לטש על הסלע עליו נע הקרחון.
בסופו-של-דבר יקבל החלל צורת קערה גדולה בצדו של ההר, כשהקיר האחורי עובר בליה בשל המחזור המתמיד של קפיאה והפשרה, כמו גם סחיפה כשהקרחון הנע מנתק חלקים רופפים בסלע. האגן הולך ומעמיק אם נמשך תהליך השחיקה. הממדים של הקרקס הקרחוני גדלים ככל שתהליכי השחיקה וניתוק הסלעים נמשכים, אבל היחסים בין כל המרכיבים של תצורת הנוף הכללית נשמרים שווים פחות או יותר.
כאשר שני קרקסים קרחונים שוחקים את ההר זה לכיוונו של זה נוצר רכס משונן ותלול משני צדדיו המכונה גב חדיד (arête מצרפתית "רכס").[3] כאשר שלושה קרקסים קרחוניים או יותר שוחקים את ההר משלושה כיוונים נוצרת פסגה בצורת פירמידה המכונה קרן (horn). בחלק מהמקרים הדרך אל פסגת זו עוברת על-גבי רכס משונן. הר מטרהורן בהרי האלפים הוא דוגמה לפסגה מסוג זה.
מכיוון שקרחונים יכולים להיווצר רק מעל קו שלג-עד, מחקר מיקומם של קרקסים קרחוניים בימינו יכול ללמד על תבניות ההתקרחות בעבר ועל שינויי אקלים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרקס קרחוני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ באנגלית מבחינים בין אגם שנוצר בתוך קרקס קרחוני (Tarn) לבין אגם שנוצר במישור מאחורי מורנה (Glacial lake)
- ^ מקפא (Firn) הוא מצב ביניים בין שלג לקרח, שגרגרי הקרח בו גדולים יותר ומרקמם כשל סוכר רטוב. המקפא נוצר כאשר שלג מגורען מונח במקומו זמן ממושך ונדחס תחת משקלן של שכבות השלג החדשות. קו המקפא הוא הגובה המינימלי שבו המקפא מצטבר על הקרחון.
- ^ שלמה שובאל מציע שני שמות לתופעה: "גב חדיד" או "שידרת קרחונים"
