קרפטו-אוקראינה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| |||
 | |||
| המנון לאומי |
המנון אוקראינה  | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
|
Yuliian Revai | |||
| שפה נפוצה | אוקראינית | ||
| עיר בירה | חוסט | ||
| רשות מחוקקת |
Soim | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
|
אוטונומיה עצמאות |
30 בדצמבר 1938 15 במרץ 1939 | ||
| פירוק | כיבוש הונגרי | ||
| תאריך | 18 במרץ 1939 | ||
| ישות קודמת |
 הרפובליקה הצ'כוסלובקית השנייה | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת הונגריה | ||
| שטח בעבר | 13,352 קמ"ר (נכון ל־1939) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 796,400 (נכון ל־1939) | ||
  | |||
קרפטו-אוקראינה (באוקראינית: Карпатська Україна) הייתה מדינה קצרת ימים שהוקמה בעקבות התפרקות צ'כוסלובקיה לאחר הסכם מינכן, והתקיימה עד לכיבושה בידי הונגריה במרץ 1939. האזור נשאר בשליטת הונגריה עד סוף מלחמת העולם השנייה באירופה, ולאחר מכן נכבש וסופח על ידי ברית המועצות. השטח מנוהל כיום כמחוז זקרפטיה האוקראיני.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה
אחרי שגרמניה הנאצית סיפחה לעצמה את חבל הסודטים בעקבות הסכם מינכן, גם הונגריה תבעה מארבעת המנהיגים שחתמו על הסכם מינכן, שצ'כוסלובקיה תחזיר את האזורים שנלקחו ממנה בתום מלחמת העולם הראשונה. מנהיגי צ'כוסלובקיה היו נחושים הפעם לא להיכנע יותר ולהתנגד לדרישות הטריטורליות, אולם ב-5 באוקטובר נודע כי נשיא צ'כוסלובקיה אדווארד בנש התפטר ולאחר כמה ימים הוא נמלט ללונדון.
באופן ארעי הועברה הנשיאות לידי ראש ממשלת צ'כוסלובקיה הגנרל יאן סירובי, וכמה שבועות מאוחר יותר מונה נשיא בית המשפט העליון בצ'כוסלובקיה, ד"ר אמיל האכה, לנשיא, והממשלה התחלפה.
הונגריה ופולין תבעו שתיהן מצ'כוסלובקיה טריטוריות שונות. הונגריה תבעה את סלובקיה ואת זקרפטיה, ופולין תבעה חלקים משלזיה ואת אזור העיר טשן. שתיהן איימו במלחמה אם דרישותיהן לא ימולאו. בעקבות התערבותם של ארבעת המנהיגים שחתמו על הסכם מינכן, פולין קיבלה שטח של כ-1900 קמ"ר בסביבות העיר טשן, עם אוכלוסייה של כ-300,000 תושבים שרובם היו צ'כים ורק מיעוטם פולנים. ב-2 בנובמבר נועדו שרי החוץ של "ארבעת הגדולות" – כינוין של גרמניה, צרפת, בריטניה ואיטליה בעת ועידת מינכן – בווינה, והחליטו לכפות על צ'כוסלובקיה למסור חלקים גדולים מסלובקיה (בעיקר את דרום סלובקיה) ומזקרפטיה, בהם גרו הונגרים רבים, לידי הונגריה. כ-20,000 קמ"ר מצ'כוסלובקיה סופחו להונגריה, עם אוכלוסייה של כחצי מיליון תושבים. בחודש נובמבר נכנס צבא הונגריה לשטחים והשתלט עליהם, כשצבא צ'כוסלובקיה נסוג במהירות לשרידי המדינה.
ב-6 באוקטובר 1938 דרשו הסלובקים אוטונומיה, וב-8 באוקטובר אישרה ממשלת צ'כוסלובקיה אוטונומיה רחבה ביותר, עם ממשל סלובקי עצמאי, שהוקם בפרלמנט הסלובקי בברטיסלאבה, במסגרת הרפובליקה הפדרלית של צ'כוסלובקיה.
באותה העת, האוכלוסייה בחלק של זקרפטיה שעוד לא סופח להונגריה, הייתה מורכבת ממיעוטים של רוסינים, אוקראינים והונגרים. הגרמנים עודדו את המיעוטים השונים לחולל פרובוקציות, ובכך לתת עילה לגרמניה להתערב צבאית בקונפליקט. האוקראינים אכן דרשו מממשלת צ'כוסלובקיה אוטונומיה של זקרפטיה בדומה לסלובקיה, וב-30 בדצמבר 1938 קיבלה רותניה הקרפטית אוטונומיה ושמה שונה לקרפטו-אוקראינה.
לאחר הכרזת העצמאות הסלובקית ב-14 במרץ וכיבוש צ'כיה בידי הגרמנים ב-15 במרץ 1939, הכריזה קרפטו-אוקראינה על עצמאותה, עם הכומר אבגוסטין וולושיין כראש המדינה. בתגובה להכרזת העצמאות פלש הצבא ההונגרי לרותניה, ולאחר כמה שעות של לחימה כבש את האזור וסיפח אותו להונגריה. בעקבות הפלישה ההונגרית הגיעו שבועות אחדים של טרור בהם יותר מ-27,000 בני אדם נורו למוות ללא משפט וחקירה. מעל 75,000 אוקראינים החליטו לבקש מקלט בברית המועצות; מתוכם כמעט 60,000 מתו במחנות הכלא של הגולאגים.
לאחר מכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסך הכל בין השנים 1939–1944 נספו 80,000 אוקראינים קרפטים.
לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים במרץ 1944, אדולף אייכמן פיקח על גירוש כמעט כל האוכלוסייה היהודית ההונגרית; מעטים שרדו את השואה. בסיום הקרב על מעבר דוקלה ב-28 באוקטובר 1944, ברית המועצות הדפה את הגרמנים וההונגרים לאחור ושחררה את רותניה הקרפטית ואת שאר מערב אוקראינה. השליטה ברותניה הקרפטית חזרה אפוא "באופן נומינלי" לצ'כוסלובקיה. משלחת הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה, בראשות השר פרנטישק נמק, הגיעה לחוסט להקים את הממשל הצ'כוסלובקי הזמני, על פי ההסכמים בין ממשלת ברית המועצות וצ'כוסלובקיה באותה שנה.
עם זאת, לאחר שבועות ספורים, מסיבות לא ברורות, הצבא האדום והקומיסיראט העממי לענייני פנים החלו לחסום את עבודת המשלחת ולבסוף הוקם "הוועד הארצי של טרנסקרפטו-אוקראינה" במונקאטש בחסות הצבא האדום. ב-26 בנובמבר ועדה זו הכריזה על "רצון העם האוקראיני" להיפרד מצ'כוסלובקיה ולהצטרף אל הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. לאחר חודשיים של עימותים ומשא ומתן לא מוצלח עזבה משלחת הממשלה הצ'כוסלובקית את חוסט ב-1 בפברואר 1945, והשאירה את קרפטו-אוקראינה בשליטת הסובייטים.
ברית המועצות הפעילה לחץ על צ'כוסלובקיה, וב-29 ביוני 1945 חתמו שתי המדינות על הסכם, שוויתר רשמית על קרפטו-רותניה לברית המועצות. בשנת 1946 הפך האזור לחלק מאוקראינה הסובייטית כמחוז זקרפטיה.
